Never Again! – X-Men: First Class

מאת: גיל רן

כשהלכתי לישון שקלתי לשים שעון מעורר. נו, באמת, מה הסיכוי שאני לא אתעורר בזמן כדי להגיע לפגישת משחק (מבוכים ודרקונים) באחת-עשרה?

פקחתי את עיני והבטתי בשעון. השעה 11:11. אני מאחר. זינקתי ממיטתי ותוך זמן קצר כבר הייתי מחוץ לבית. כשהגעתי אל נתי כולם כבר היו שם, בולסים להנאתם. שאלה היפוטתית נזרקה לאוויר: אם אנחנו רוצים לקצר את הסשן כדי ללכת בשלוש לראות טרום-בכורה של ה-X-Men החדש, אתה תרצה לבוא? עוד הייתי מנומנם בשלב זה של הבוקר, ולקח לי קצת זמן לענות. תשובתי, אם נתמצת אותה, הייתה כן.

הטלפון של נתי מצפצף לרגל קבלת הודעה. כולם משתתקים ומביטים בנתי בצפייה. אפשר לחתוך את המתח בסכין. נתי מחזיר את הטלפון לכיסו וממשיך בענייניו באין מפריע. כולם עדיין מביטים בו בצפייה. "אין תשובה סופית עדיין". כך עוד כמה דקות של אוכל וצפייה, עד שמגיעה הודעה נוספת, ואיתה התשובה: אנחנו הולכים לטרום-בכורה של ה-X-Men החדש!

ואז היה סשן מבוכים ודרקונים.

לקראת השעה שלוש הגענו לבין הקולנוע גת. כבר בכניסה פגשנו כמות גדולה של אנשים שאנחנו מכירים. אני מניח שסתיו, דרכה אני הגעתי להקרנה זו, אחראית לכך שלא מעט אנשים שאני מכיר הגיעו. היה נחמד מאוד לפגוש את כל האנשים הללו. האווירה, באופן כללי, הייתה שיש בבית הקולנוע סוג של כינוס גיקים גדול ומגניב.

הסרט עצמו מגניב. לדעתי, הוא יהיה מגניב מאוד ומהנה מאוד גם למי שאינו חובב הז'אנר. עם זאת, לאלו מאיתנו שהם כן חובבי הז'אנר, מכירים את סרטי X-Men הקודמים (או את הקומיקס, או הסדרה, וכן הלאה) ומכירים היטב שאר דברים שגיקים מכירים היטב, הסרט יהיה מגניב ומהנה שבעתיים. בסרט ישנן בדיחות אודות מצב השיער של פרופסור אקסבייר, הופעה קצרה של וולברין שגרמה לכולם באולם להתגלגל מצחוק ואף דבר מה שמרגיש כקריצה לסרט הנסיכה הקסומה.

הסרט מתחיל בקטע מילדותו של מגנטו בשנת 1943 במחנה ריכוז בפולין. לאלו מכם שאינם יודעים, זה הזמן להודיע: מגנטו יהודי. לאורך הסרט אנחנו מגלים איך החוויות שעבר בילדותו מביאות אותו להיות אותו Supervillain שאנחנו מכירים ואוהבים. בין המשפטים שנאמרו על ידו היו "I had my fair share of people following orders" וכמובן "!Never again". בצתאנו מהסרט הכרזנו שוב ושוב "!Never again" תוך הנפת אגרופים באוויר. התחולל דיון קצר על כך ששוב היהודים הם הרעים והם אשמים בהכל ואל זעקות ה-"!Never again" הצטרפו זעקות "!Haven't the Jewish people suffered enough".

היו כמה דברים קטנים שלא אהבתי בסרט. כמה קטעים שהיו צריכים להיות דרמטיים, רומנטיים או אינטימיים היו מבויימים גרוע (או מבוצעים גרוע, אבל זה נראה לי פחות סביר). הדבר שהכי הפריע לי היה הכתוביות. האות ו' הוחלפה לעיתים קרובות ב-נ' סופית, will threat תורגם ל"יענו", וכן הלאה. מאוד מהר הפסקתי לקרוא את הכתוביות, אבל בכל זאת היו קטעים בהם לא הצלחתי להתעלם מהאותיות הלבנות המופיעות בתחתית המרקע. כולי תקווה שבימים המעטים שנותנו לפני צאת הסרט לקולנוע יתקנו את הכתוביות.

לסיכום, היה ממש ממש כיף וממש ממש מגניב. לכו לראות, שווה.

ההמבורגר מאחר והעוגה היא טעות דגימה סטטיסטית

מאת: גיל רן

בפסח השנה, כמו בעשר השנים הקודמות, יתקיים כנס ביגור, כנס הדגל של העמותה למשחקי תפקידים בישראל זו השנה ה-11. ההרשמה נפתחה ומספר שעות מאוחר יותר כבר נתפסו כל המקומות במספר משחקים. ערן אבירם פרסם פוסט בבלוג שלו אודות פתיחת ההרשמה. בפוסט זה הוא כתב שהמשחק שלו, העוגה היא טעות דגימה סטטיסטית, הוא אחד המשחקים שכל המקומות בהם נתפסו. הוא גם כתב שעקב כך הוא יאלץ להריץ הרצת מבחן של המשחק.

במסגרת מאמצי להכיר כמה שיותר תל-אביבים בכמה שפחות זמן ולמצוא לעצמי אנשים לשחק איתם משחקי תפקידים בתל-אביב, פניתי אל ערן וביקשתי להשתתף בהרצת המבחן. כהכנה למשחק צפיתי במספר סרטונים אודות משחק המחשב פורטל, עליו מבוסס משחק התפקידים.

השעה שבע ושתי דקות. זה אומר שאני מאחר בשתי דקות. הגעתי ראשון. המארח שלנו מכניס אותי לביתו. מספר דקות אחרי מגיעים ערן ושאר השחקנים. המשחק יכול להתחיל, אבל לא לפני שנזמין אוכל. אנקדוטה משעשעת אודות איש שמוציא אבוקדו מכיס מכנסיו נזרקת לאוויר. אתר האינטרנט (המעפן) של אגאדיר נפתח וההזמנות נרשמות. לחיצה על לחצן אישור. אפשר להתחיל. הסבר זריז ומוצלח על שיטת המשחק (פראנויה), חלוקת דמויות לשחקנים, שיחה קצרה של ערן עם כל אחד מהשחקנים אודות הדמות שלו, והמשחק מתחיל.

אני לא אספר על מה היה המשחק. אפשר לקרוא אודותיו כאן.

לאחר כשעתיים של משחק כיפי, מצחיק ומלחיץ אנחנו תוהים איפה האוכל. בשיחת טלפון לאגאדיר גילינו שהזמנתנו לא נקלטה מעולם. כאמור, האתר של אגאדיר מעפן. אנחנו מזמינים את האוכל בטלפון וחוזרים לשחק. האוכל מגיע. הוא ללא ספק החלק הכי פחות מוצלח בערב הזה. לא נורא. המשחק ממש טוב.

איתמר ואני דיברנו פחות משבוע לפני כן על משחקי מחשב. אחרי שנים שבהן בקושי שיחקתי במשחקי מחשב, התחשק לי שוב לשחק בהם. הערב נגמר ואני שב לי לביתי. מגיע ומתחיל להוריד את הדמו החינמי של פורטל. ההורדה מסתיימת בלילה ואני מצפה בקוצר רוח לשחק במשחק. הבוקר מגיע, אך אבוי, הפסקת חשמל יזומה! את המשחק החליף טיול נינוח ברחובות תל-אביב. אני עוד לא מכיר את העיר ובסך הכל הסתובבתי ברחובות בנסיון לגרום לסביבה להראות יותר מוכרת. אבל זה לא הנושא כרגע. בחזרה למשחק.

החשמל חוזר ואני מתיישב לשחק. תוך זמן קצר מסכי הדמו מאחורי. סיימתי את החלק החינמי של המשחק. למחרת עשיתי דבר שלא עשיתי מזה שנים – רכשתי משחק מחשב. התקדמתי במשחק עוד כמה מסכים מאז, עד שכרטיס המסך החלש של המחשב שברשותי לא עמד בכך עוד. כנראה שאני אמשיך לשחק כשיהיה לי מחשב שיותר מתאים לפעילויות מסוג זה.

החוויה כולה הייתה מוצלחת מאוד. עד כדי כך שאני טורח לכתוב עליה. אז תודה לאיתמר על כך שהזכרת לי שמשחקי מחשב זה כיף, ותודה לערן ולשחקנים ששיחקו איתי על משחק תפקידים נהדר ועל כך שגרמתם לי לשחק במשחק מחשב.

ככל הזכור לי, זהו הפוסט הראשון בבלוג הזה שמדבר על משחקים. יש לנו כאן המון תיאטרון וספרים, קצת קולנוע וטלוויזיה, מוסיקה מידי פעם, ואפילו קצת אוכל, אבל לא משחקים. אם הגעתם לבלוג לקרוא על תיאטרון ורק במקרה נפלתם על פוסט בנושא משחקים, אני ממליץ לכם לנסות פעם איזה משחק. אם הגעתם כדי לקרוא על משחקים ורק במקרה מצאתם את עצמכם בבלוג שרובו על תיאטרון, אני ממליץ לכם לראות פעם איזו הצגה.

לחיי חוויות חדשות.