חיסון לקיץ הישראלי – עינבל ויסמן בתיאטרון ירושלים

מרגע שנודע לי שעינבל ויסמן מתכוונת להציג תערוכה היה ברור לי שארצה לבוא לפתיחה. התערוכה בירושלים ואני בחיפה, אז מה? יש דברים ששווה להרחיק עבורם נדוד ולא היה לי ספק שזה אחד מהם. קראתי בתופרת חלומות שבפתיחת התערוכה ינגן המוזיקאי אדם ויסמן, בנה של האומנית. שמעתי אותו מנגן בתערוכה הקודמת ומצאתי בנגינה שלו משהו אחר, מעין שבירת מוסכמות מסקרנת ומעוררת מחשבה.

אני נוסע ברכבת מחיפה לירושלים. זמן רב עבר מאז שביקרתי בתיאטרון ירושלים ואני מתכנן להקדים כדי לסייר בתיאטרון לפני התערוכה. אני אוהב לחוות התעוררות של מקומות לחיים – מהדממה המהדהדת בין קירות ריקים, דרך טפטוף חרישי של אורחים ראשונים עד קול ההמון המחריש שמבשר את פתיחת האירוע. אני רואה בזה מעין זריחה.

כשעתיים לפני הפתיחה אני ניצב בשערי התיאטרון. השומר המופתע שואל לאן ברצוני להגיע. לגלרית הסלון, אני אומר, והוא מצביע אל גרם המדרגות הרחב שמוביל אל התערוכה. אני לבד עם התמונות שמודפסות על יריעות קנווס בגדלים מרשימים. תאורת התקרה כבוייה ורק אור היום שחודר דרך קיר הזכוכית מאיר את חלל התערוכה. כאשר הדבר אפשרי אני מעדיף לראות יצירות בתאורה טבעית רכה, ללא הצללים הקשים של תאורת הספוטים במוזיאונים.

בהזמנה לתערוכה כתוב "תערוכת צילום של עינבל ויסמן". הגדרת היצירות כצילומים איננה מקובלת עלי. התמונות שעינבל יוצרת אינן מתארות מציאות אלא בונות מציאות שהייתה קיימת רק בדמיון. אלו הן עבודות שמשלבות הרבה מאוד שכבות של יצירה. בחלק מהדרך מעורבת פעולת צילום, אך היא איננה היחידה, אפילו לא העיקרית.

כפי שתספר לנו עינבל ויסמן בדברי הפתיחה, היצירה מתחילה ברעיון שנובע מהשראה של דברים שראתה בעיניה או בעיני רוחה. במקרה זה מדובר בהשראת הציירים ההולנדים בני המאה השבע עשרה, ציורים אפלים ביסודם. מההשראה ממשיכה האומנית ליצירת הדימוי שלה, דימוי שמשתמש בפירות ובצמחי הארץ משולבים בחפצים ממקורות שונים. אבל הדימוי צריך להתמודד עם האור הישראלי החזק, הקשה, המסנוור, כמעט אלים. עכשיו, כשהדמיון כבר מגובש, ואפילו צוירו כמה סקיצות, מגיע זמן העמדת המיצב. סט תלת ממדי שמכל כיוון נראה מעט שונה וממנו יש לחלץ את התמונה הדו ממדית שמתאימה לחזון שמתרקם בראש האומנית. וכשהמיצב כבר עומד צריך להתאים אותו אל האור ואת האור אליו. עינבל קנאית לאור הטבעי – זה שחודר אל הבית מהחלונות או מבין ענפי העצים. בכל שעה האור נראה שונה בעוצמה, בגוון ובקשיות או רכות הצללים. וכשמגיע הזמן לצלם, מתברר שמשהו לא מתקבל כפי שנראה בדמיון. משהו אולי מצל על משנהו או שפריט שאיננו העיקר בתמונה מואר ביתר וגוזל תשומת לב. צילום. תיקון. עוד צילום. המתנה לאור המתאים. ולבסוף קליק אחד שמקפיא את המצב. אבל מכאן עד התמונה המודפסת ותלויה על הקיר הדרך עוד ארוכה. ליהגתי מספיק. אני מניח שברור עכשיו מדוע אינני מוכן לקרוא ליצירה זו צילום. עינבל קוראת לזה ציור-צילום ומתארת את התהליך טוב ממני בתופרת חלומות.

אני עובר על התמונות אחת אחת. את כולן אני כבר מכיר מהבלוג 'תופרת חלומות' ומהפייסבוק של עינבל, אבל כשהן מוצגות על הקיר בגודל מרשים, החוויה שונה. אני מבחין בתנועה של אנשים ומחליט להתרחק מעט, להניח להם להתארגן ללא הפרעה. יש הרבה חללים מעניינים במבנה ואני משוטט בין אולמות ומעברים, ובין מוצגים נוספים שמפארים את כותלי התיאטרון. במעבר לאגף האחר תאורת התקרה "מנחשת" את בואי ונדלקת לקראתי. זוהי מערכת תאורה מעניינת. אין לי מושג על מה חשבו מעצבי התאורה אך בעיני הכימאי שלי היא נראית כדימוי של המבנה המולקולרי של שרשראות פחמימניות.

אנשים מתחילים להתאסף וההמולה גוברת לאיטה. זריחה, כבר אמרתי. אני מצטרף. הקהל סוקר את התמונות ומוסיף ממד חדש למה שראיתי קודם. אני שומע שאלות והערות שונות מאלה שעלו במחשבותי. גם זה חלק מהחוויה. עינבל ויסמן משייטת בין המתבוננים, מסבירה, מתארת וגם חדה חידות שמכוונות אותנו להעמיק ולהתבונן בפרטי היצירות.

אוצרת התערוכה, ד"ר בת שבע אידה, פותחת את האירוע ומסבירה כיצד נולדה התערוכה. עינבל ויסמן מספרת על התהליך המחשבתי שהוביל אל היצירות ועל הביצוע. היא התחילה לפתח את הסגנון האפל בצילום לפני כארבע שנים וזו כבר התערוכה השלישית שבה היא מציגה תמונות בסגנון זה. התערוכה הראשונה "הצד האפל של עינבל ויסמן" הוצגה בגלריית "קארו אומנויות" בחיפה. השנייה "רסיסים של אור ישראלי" עדיין מוצגת באוניברסיטת תל אביב. והנוכחית "חיסון לקיץ הישראלי" מוצגת בתיאטרון ירושלים עד סוף מאי 2022. בפתיחת דבריה האומנית מסבירה מדוע יש צורך בחיסון לקיץ הישראלי, עם האור הצורב את העיניים. היא מספרת לנו על התהליכים שעברה עם העבודות ומדגימה פעולות שנעשו בתמונות.

אחרי דברי האומנית בא תורה של המוזיקה. מאז ששמעתי את נגינתו של המוזיקאי הצעיר אדם ויסמן ואת הסבריו בפתיחת התערוכה באוניברסיטת של אביב אני מצפה בכליון אוזניים לשמוע אותו פעמים נוספות. החוויה מבחינתי מושלמת, התמונות והמוזיקה בשילוב תגובות הקהל מרחיבות את הלב.

התמונות מוצגות בגלריית הסלון בתיאטרון ירושלים עד סוף מאי 2022. לאחר מכן אין לדעת אם והיכן אפשר יהיה לראות את התמונות, אז כדאי מאוד להזדרז.

הגיגי שוליים:

1. בתחילה כתבתי בכותרת הטור 'תערוכה של הצלמת עינבל ויסמן בתיאטרון ירושלים'. אבל עינבל איננה רק צלמת, היא אומנית רב תחומית. שיניתי את הכותרת ל'תערוכת צילומים של עינבל ויסמן…'. אבל אלה אינם רק צילומים במובן המקובל של המילה. לבסוף ויתרתי על הכינויים ונשארתי עם 'עינבל ויסמן בתיאטרון ירושלים'. אחרי קריאת הטור ברור למה.
2. אם זה לא ברור, זוהי אותה עינבל ויסמן שכתבה את הספר ברוכה את.
3. סדר התערוכות – חיפה, תל אביב, ירושלים מקפיץ לראשי את שירו של לאונרד כהן First we take Manhattan, then we take Berlin.
4. עולם האסוציאציות שלי מתפרע לפעמים. דברי עינבל על הסקיצות לעבודותיה הזכירו לי חוויה מהעבר:
   בספטמבר 1993 נפתחה במוזיאון ישראל תערוכה "פיקאסו – 103 רישומים מאוסף מארינה פיקאסו". בתערוכה הוצג אוסף של "רישומים בטכניקות מגוונות מכל תקופות יצירתו של פיקאסו מאוסף נכדתו, מרינה פיקאסו."
   נסעתי לתערוכה עם חבר שהיה צייר חובב. בתערוכה ראינו אוסף של רישומים – בעיקר סקיצות ליצירות שאולי חלק קטן מהן התגבש לכלל ציור מוגמר. מרבית הסקיצות נראו כדפים שנתלשו ממחברת בגודל 'פוליו'. על חלק מהדפים ניכר שהיו מקומטים ומוכתמים ו"גוהצו" ברישול מה לשימור.
   אחרי התערוכה ישבנו לשתות קפה במזנון של המוזיאון. שוחחנו ובינתיים ציירתי על מפית סקיצה של רעיון לצילום שתכננתי. המלצר שבא לאסוף את הכוסות שאל אם הוא יכול לקחת את המפית. הצענו לו לשמור את המפית – אולי יום אחד יתלו במוזיאון אוסף של הסקיצות שלנו.

קישורים:

• קטלוג התמונות מהתערוכה “חיסון לקיץ הישראלי” בתיאטרון ירושלים
• קרן השפע והיציבות – עינבל מספרת על התערוכה בבלוג תופרת חלומות
• התערוכה "הצד האפל של עינבל ויסמן" בגלריה קארו בחיפה
• התערוכה "רסיסים של אור ישראלי" באוניברסיטת תל אביב
• התערוכה "חיסון לקיץ הישראלי" באתר תיאטרון ירושלים
• אתר תופרת חלומות

שירי אהבה גברית של מלך הזמר המזרחי

שניים מהמפורסמים בשירי זוהר ארגוב הם שירי אהבה נכזבת לגבר שעזב.

השירים התפרסמו בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. באותם ימים המוזיקה העברית ששמעתי הייתה בעיקר רוק – שלום חנוך, דני ליטני, להקת תמוז ולהקת ברוש שהייתה להקת הבית של התוכנית 'זהו זה' בראשית דרכה. שיריו של 'מלך הזמר המזרחי' לא היו בראש מעייני.

יָם שֶׁל דְּמָעוֹת

השיר 'ים של דמעות' מתייחס באופן מובהק לגבר שעזב.
זמירה חן כתבה אותו בעקבות סיפור שהתגלגל לאוזניה.
הקשבתי למילות השיר בפעם הראשונה כאשר נינט טייב ביצעה אותו בגמר 'כוכב נולד'.

יָם שֶׁל דְּמָעוֹת זוהר ארגוב מילים: זמירה חן לחן: רפי גבאי ארוכים הלילות מיום שעָזַבְתָּ האביב כמו הסתיו כל כך אפור ובלב זיכרונות מן הסתם כבר שָׁכַחְתָּ ותפילה, תפילה כנה שתחזור. ים של דמעות בשתי עיני ליבי זועק שובה אלי קולי שובר את הדממה התשמע התשמע. מה שומם הוא חדרי מיום שעָזַבְתָּ השעון שעל הקיר ליבו נדם ובודד בפינה הכיסא שאָהַבְתָּ בלעדיך העולם כה מיותם. ים של דמעות… עוד אשוב ילדתי אתה כה הִבְטַחְתָּ רק חכי ושלי הישארי עם הזמן רק מכתב יחידי לי שָׁלַחְתָּ הדפים דהו מזמן גם שערי. ים של דמעות.. שירונט

בעקבות הביצוע המרגש של נינט פניתי להקשיב לביצוע של זוהר ארגוב שפונה גם כן לגבר. הנחתי שהפזמונאית לא התירה שינוי של המילים והתאמתם לשירת גבר, לא ייחסתי לזה חשיבות והדבר פרח מזיכרוני.

צֵל עֵץ תָּמָר

בימי הסֶגֶר של מלחמת המפרץ, תוכניות 'זהו זה' העניקו לנו אי של שפיות באי-השפיות שמסביב. והנה אנחנו שוב בימי סֶגֶר, הפעם מחשש קורונה. ואם שוב סֶגֶר אז 'זהו זה'. עברו למעלה מעשרים שנה מהתוכנית האחרונה. המשתתפים התבגרו קמעה וההומור של ימינו שונה מעט מזה של שלהי המאה הקודמת. הציפיות לא היו גבוהות והתוצאה הפתיעה לטובה – לפחות אותי. בכל פרק משולבת גרסת כיסוי של שיר מוכר מהימים ההם.     

לפני מספר ימים ראיתי את הפרק השמיני ובו גרסת זהו זה 2020 לשיר 'צֵל עֵץ תָּמָר'.

שחקני 'זהו זה' מגלמים דמויות נשיות לרוב. בשיר 'צֵל עֵץ תָּמָר' הם מופיעים בדמות גברית. הביצוע מאוד יפה לטעמי, ובו המילים "בְּאֵשׁ שְׂפָתֶיךָ הִקְסַמְתַּנִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתַּנִי", כלומר הם שרים שיר געגועים לגבר שעזב.

חיפשתי ומצאתי באתר זמרשת את כתב היד המקורי של המשורר אפרים וינשטיין. המילים בקטע זה הם "בְּאֵשׁ שְׂפָתַיִךְ הִקְסַמְתִּינִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתִּינִי", מכאן שהשיר התייחס במקור לאישה שעזבה והשאירה את המשורר "בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל".

הנה כתב היד המקורי שהתקבל ממשפחת וינשטיין ופורסם באתר זמרשת.

אלה מילות השיר המקוריות כפי שהתפרסמו באתר זמרשת:

מילים: אפרים וינשטיין | לחן: חיים קוברין | 1945

צֵל עֵץ תָּמָר וְאוֹר יָרֵחַ וּמַנְגִּינַת כִּנּוֹר תַּקְסִים אֶת הַלֵּב עוֹלֶה הַצְּלִיל, רוֹעֵד, שׁוֹקֵעַ עַל מֵיתָרִים נִשְׁפָּךְ הַכְּאֵב. מֵעַרְפִלֵּי עָבָר תּוֹפִיעַ דְּמוּת אֲהוּבָה, קַוֵּי פָּנִים מֻכָּרִים כִּנּוֹר יַשְׁמִיעַ שִׁיר זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים. נַגֵּן, נַגֵּן-נָא! לְקוֹל צְלִילֶיךָ מַה נָּעִים הַחֲלוֹם נַגֵּן, נַגֵּן-נָא! יִשְׁמַע יָרֵחַ אֶת סוֹדִי בַּמָּרוֹם

לָמָּה – בְּאֵשׁ שְׂפָתַיִךְ הִקְסַמְתִּינִי לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתִּינִי בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל. נָדַם כִּנּוֹר, נֶחְבָּא יָרֵחַ וּבַדְּמָמָה הֵד מַנְגִּינָה עוֹד נִשְׁמָע לָמָּה וְלָמָּה – אֵל יוֹדֵעַ לָמָּה עוֹלָם אַכְזָר בָּרָא? ִכִּנּוֹר קְסָמִים, נַגֵּן שִׁירֶיךָ מַחְרִיד הַשֶּׁקֶט וְהַחֹשֶׁךְ סָבִיב מַנְגִּינוֹתֶיךָ יַשְׁכִּיחוּ לִי אֶת סִבְלִי. נַגֵּן, נַגֵּן-נָא!…

השיר בוצע לראשנה בפי איזי גרשוני במקצב טנגו מובהק. על תווית התקליט שם השיר הוא "כינור קסמים" אך המילים "כינור קסמים” נעלמו מהשיר יחד עם שני הבתים האחרונים.

לימים השיר הותאם לביצוע הזמרת לילית נגר. המגדר שונה באופן חלקי – העוזב הפך לגבר – בְּאֵשׁ שְׂפָתֶיךָ הִקְסַמְתַּנִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתַּנִי, אך הנעזב נשאר גבר בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל. נעשו בשיר מספר שינויים קלים וקלים פחות. חלק מהשינויים נשמעים כאילו מישהו האזין לשיר וכתב מה ששמע. השורה "נַגֵּן, נַגֵּן-נָא" הפכה להיות "נַגֵּן נַגֵּנָּה" ואפילו הייתה לשם השיר על גבי התקליט. הבית השני והשלישי נעלמו וכך הרביעי הפך לשני.

השיר הגיע אל זוהר ארגוב בשתי גרסאות – המקורית מגבר לאישה – בְּאֵשׁ שְׂפָתַיִךְ הִקְסַמְתִּינִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתִּינִי / בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל. והאחרת מגבר לגבר – בְּאֵשׁ שְׂפָתֶיךָ הִקְסַמְתַּנִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתַּנִי / אוֹהֵב, כוֹאֵב וְסוֹבֵל.

בגרסה ששר זוהר ארגוב נמצאים כל הבתים בחילוף הבית השני עם הרביעי. המילים "כינור קסמים" הוחלפו ב"נגן כינור" וגם כאן רבים חילופי המילים במילים דומות. המעניין הוא שהשיר שונה מזה ששרה לילית נגר אבל פניית הערגה היא לגבר – כמו בביצוע לילית נגר.

בשולי הטור נמצאות הגירסאות זו לצד זו להשוואה.

אלה המילים כפי שהתפרסמו באתר שירונט

מילים: אפריים וינשטיין לחן: חיים קוברין צל עץ תמר ואור ירח ומנגינת כינור תקסים את הלב עולה הצליל רועד בוקע ממיתרים נשפך כאב נגן כינור נגן שירך מה רב החושך והשקט סביב מנגינותיך ישכיחו את סבלי נגן נגנה לקול צליליך מה נעים הוא החלום נגן נגנה ישמע ירח את קולי שם במרום

הוי למה למה בשפתיך הקסמתני ליבי כבשת ועזבתני אוהב כואב וסובל נדם כינור נחבא ירח ובדממה הד מנגינה עוד נשמע על מה ולמה אל יודע על מה עולם אכזר ורע מערפילי עפר תופיע דמות אהובה תווי פנים מוכרים כינור ישמיע שי זכרונות כה נעימים נגן נגנה…

לא ברור לי למה בחר הזמר דווקא בגרסה שבה גבר בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל בגלל גבר אחר שעזב אותו. אולי לא הוא היה זה שבחר, ואולי הוא לא ייחס חשיבות רבה למילים. יש לזוהר ארגוב, הרבה יותר שירי אהבה לנשים, כך שאין זה סביר לייחס לו נטיות חד-צדדיות, או דו-צדדיות, אינני יודע.

המילים ששר זוהר ארגוב התפרסמו באתר שירונט – הויקיפדיה של השירים. המילים שמתפרסמות בשירונט נתרמות על-ידי הציבור. יש בהן לא מעט "אי דיוקים", בעיקר כאשר תורם המילים רשם אותם מהאזנה לשיר. רבים מקבלים את שירונט כמקור מידע מבוקר – ממש כמו את ויקיפדיה. אני מניח שכשהגיע השיר להפקת זהו-זה לא היה לאיש ספק בנכונות המילים.

על כל פנים ברור שהם מודעים היטב לכך שמילים מושרות מגבר אל גבר כפי שמרמזת הפניה הברורה של מוני אל בראבא בשירת המילים בשפתיך הקסמתני.              

גלגולו של ניגון

ניסיתי לגלות לאן התגלגל הניגון ומצאתי להפתעתי גרסה רוסית של השיר בביצוע אלכסה סולוביובה מריגה. הקליפ צולם ביפו והזמרת נראית בו ממש מאושרת. גברבר צעיר רכוב על תל-אופן עוקב אחריה ונראה שבמהלך השיר הם מתיידדים. מכאן אני נוטה להסיק שהגרסה הרוסית איננה עוסקת בשברון לב בעקבות אהבה נכזבת. אינני יודע.

מהכיתוב בשולי היוטיוב ברוסית ניתן להבין בעזרת תרגום גוגל שזה איננו תרגום ישיר מעברית, אלא נוסח רוסי של הסופר סקופינס בהשראת המקור העברי. כתוב שם גם שהשיר תורגם לשפות רבות והוא פופולרי בכל העולם. לא הצלחתי לגלות תרגום לשפה נוספת.

אחרי לילות רבים של חיפושים שהניבו בעיקר פרסומים אודות ילדה רומניה בת 5 בשם אמליה אוזון שהופיעה עם השיר צל עץ תמר בעברית – שפה שאיננה מבינה, הגעתי להסכת המעולה שיר אחד.

בשלב זה לא העשיר אותי ההסכת במידע שלא ידעתי ובעיקר לא הסביר למה זוהר ארגוב שר את השיר בגרסת הערגה לגבר שעזב אותו.

הנה הגירסאות של צֵל עֵץ תָּמָר וְאוֹר יָרֵחַ זו לצד זו להשוואה

הגרסה המקורית

הגרסה שפורסמה בשירונט

צֵל עֵץ תָּמָר וְאוֹר יָרֵחַ וּמַנְגִּינַת כִּנּוֹר תַּקְסִים אֶת הַלֵּב עוֹלֶה הַצְּלִיל, רוֹעֵד, שׁוֹקֵעַ עַל מֵיתָרִים נִשְׁפָּךְ הַכְּאֵב. מֵעַרְפִלֵּי עָבָר תּוֹפִיעַ דְּמוּת אֲהוּבָה, קַוֵּי פָּנִים מֻכָּרִים כִּנּוֹר יַשְׁמִיעַ שִׁיר זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים. נַגֵּן, נַגֵּן-נָא! לְקוֹל צְלִילֶיךָ מַה נָּעִים הַחֲלוֹם נַגֵּן, נַגֵּן-נָא! יִשְׁמַע יָרֵחַ אֶת סוֹדִי בַּמָּרוֹם לָמָּה – בְּאֵשׁ שְׂפָתַיִךְ הִקְסַמְתִּינִי לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתִּינִי בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל. נָדַם כִּנּוֹר, נֶחְבָּא יָרֵחַ וּבַדְּמָמָה הֵד מַנְגִּינָה עוֹד נִשְׁמָע לָמָּה וְלָמָּה – אֵל יוֹדֵעַ לָמָּה עוֹלָם אַכְזָר בָּרָא? ִכִּנּוֹר קְסָמִים, נַגֵּן שִׁירֶיךָ מַחְרִיד הַשֶּׁקֶט וְהַחֹשֶׁךְ סָבִיב מַנְגִּינוֹתֶיךָ יַשְׁכִּיחוּ לִי אֶת סִבְלִי. נַגֵּן, נַגֵּן-נָא!…

צל עץ תמר ואור ירח ומנגינת כינור תקסים את הלב עולה הצליל רועד בוקע ממיתרים נשפך כאב נגן כינור נגן שירך מה רב החושך והשקט סביב מנגינותיך ישכיחו את סבלי נגן נגנה לקול צליליך מה נעים הוא החלום נגן נגנה ישמע ירח את קולי שם במרום הוי למה למה בשפתיך הקסמתני ליבי כבשת ועזבתני אוהב כואב וסובל נדם כינור נחבא ירח ובדממה הד מנגינה עוד נשמע על מה ולמה אל יודע על מה עולם אכזר ורע מערפילי עפר תופיע דמות אהובה תווי פנים מוכרים כינור ישמיע שי זכרונות כה נעימים נגן נגנה…

הגיג בעקבות יום הזיכרון לשואה ולגבורה

כתבתי את הטור הזה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת  2010 והוא נכון גם להבוקר. וכנראה לתמיד.

כבכל שנה בבוקר יום הזיכרון לשואה ולגבורה קמתי גם הבוקר כשבראשי מתנגן שיר הפרטיזנים היהודים. כל רשתות הרדיו משדרות שירי אֵבֶל מינוריים ובראשי שיר עזוז וגבורה בקצב של מרש צבאי.

זה מכבר אני יודע שאני שרוט קמעה בכל הנוגע ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. כן, היום קוראים לזה פשוט יום השואה אך בילדותי במדינת ישראל הצעירה היה חשוב למערכת החינוך להדגיש את הגבורה ולהצניע את השואה. באותם ימים רבים מהאנשים סביבי היו מקועקעים במספר סידורי. כשהחנווני במכולת השכונתית הגיש לי את המצרכים בהיתי בקעקוע שעל אמת ידו בהערצה, הוא היה בשואה ולכן הוא גיבור. המונחים שואה וגבורה קושרו בראשינו הצעירים היטב, את המונח 'כצאן לטבח' שמענו בגיל מאוחר יותר. באותם ימים פִּמפְּמוּ באוזנינו הרכות בשנים שדור ההורים שלנו הוא דור השואה ואילו אנחנו דור התקומה ולכן מוטל עלינו להגשים את מה שדור ההורים החמיץ בגלל השואה. הקביעה שכל המבוגרים מהשואה היו גיבורים, בזכותם חזרנו למולדת ולכן הדור שלנו אחראי לְשַמֵר את הישגיהם ולשמור על המולדת החדשה-ישנה מטילה עול כבד למדי על כתפיו של ילד. את תמונות הזוועה ממחנות ההשמדה התחלנו לראות בגיל מבוגר יותר. שמעתי בילדותי לא מעט עדויות בגוף ראשון על אירועי הגבורה במחנות ההשמדה ובגיטאות, אז עוד היו בינינו הרבה מאוד עדים שניצלו מהתופת. סיפורי הזוועה לא הגיעו אלינו בגוף ראשון, אלה שלא התפארו בגבורתם בחרו לשתוק. יש במשפחתי אנשים שאני יודע שעברו אירועי אימה בשואה ואינני יודע מפיהם על כך דבר וחצי דבר, הם מגינים בעיקר על עצמם מפני אותם זכרונות וככל הנראה לא נדע את סודותיהם לעולם.

שיר הפרטיזנים היהודים מילים: הירש גליק תרגום/נוסח עברי: אברהם שלונסקי לחן: דמיטרי פוקראס, דניאיל פוקראס שנת כתיבה: יידיש: 1943 עברית: 1945 שנת הלחנה: 1937 אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה. זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא, וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה! מֵאֶרֶץ הַתָּמָר עַד יַרְכְּתֵי כְּפוֹרִים אֲנַחְנוּ פֹּה בְּמַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִים וּבַאֲשֶׁר טִפַּת דָּמֵנוּ שָׁם נִגְּרָה הֲלֹא יָנוּב עוֹד עֹז רוּחֵנוּ בִּגְבוּרָה. עַמּוּד הַשַּׁחַר עַל יוֹמֵנוּ אוֹר יָהֵל. עִם הַצּוֹרֵר יַחֲלֹף תְּמוֹלֵנוּ כְּמוֹ צֵל. אַךְ אִם חָלִילָה יְאַחֵר לָבוֹא הָאוֹר כְּמוֹ סִיסְמָה יְהֵא הַשִּׁיר מִדּוֹר לְדוֹר. בִּכְתַב הַדָּם וְהָעוֹפֶרֶת הוּא נִכְתַּב; הוּא לֹא שִׁירַת צִפּוֹר הַדְּרוֹר וְהַמֶּרְחָב, כִּי בֵּין קִירוֹת נוֹפְלִים שָׁרוּהוּ כָּל הָעָם, יַחְדָּיו שָׁרוּהוּ וְנאַגאַנִים בְּיָדָם. עַל כֵּן אַל נָא תֹּאמַר: דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה. זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא, וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!

ביתי ובני נולדו לדור שבו המידע חשוף וגלוי. בנוסף לתיעוד ההיסטורי ולמוזיאונים ברחבי העולם קיימת פעילות אומנותית נרחבת ששואבת את השראתה מהשואה – סרטי קולנוע, ספרים, מחזות ויצירות מוסיקליות. העובדות ההיסטוריות מתועדות היטב ובכל זאת יש כאלה שמכחישים אותן. בקיץ האחרון נכחתי בעדויות לזוועות השואה במוזיאון היהודי בברלין , בבית ועידת ואנזה – המקום ממנו יצאה ההנחייה כיצד לבצע את 'הפיתרון הסופי' ובתחנת הרכבת בגרונוואלד שממנה נשלחו למעלה מ 50000 יהודי ברלין במסלול שהוביל אותם אל המחנות בהם הם נרצחו.

 

לפני שנתיים ביקרתי במוזיאון השואה בוושינגטון שם למדתי פרטים נוספים על השואה וסוף סוף נחשפתי למספר הכולל של האנשים שנרצחו במערך ההשמדה המתועש שהגו הנאצים – אחד עשר מיליון אנשים, ששה מיליון מביניהם יהודים והשאר צוענים, צבעוניים הומואים ובני "גזעים נחותים" אחרים. לבושתי דווקא ליד ושם לא הגעתי עד היום.

שיר הפרטיזנים–ביצוע מרטיט של שמעון ישראלי

פתחתי בסיפור על אותו שיר לכת צבאי זקוף ראש שמתנגן בראשי בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה. בעוד שבוע נשמע את שיר הרעות, שיר עגמומי ומינורי לזכר החברים הנופלים. למחרת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יגיע יום העצמאות שבו נשמע בסיום כל טקס את ההמנון הלאומי שלנו, התקוה, שגם הוא שיר עגמומי ומינורי שלא לאמר תבוסתני. כל שנה, כשמגיע מועדם של השירים שהזכרתי אני תוהה ביני לבין עצמי למה דווקא את השואה אנחנו מציינים בשיר גבורה שכולו תקווה ואילו את יום העצמאות אנו מציינים בשירים עגמומיים. והכי תמוה בעיני הוא המסר הכל-כך חסר תקוה של ההמנון הלאומי – התקוה. מתוך כבוד להמנון אחסוך מכם ניתוח מעמיק יותר של מילותיו. מחשבות אלה מנקרות במוחי כבר שנים, אז הנה אמרתי את המילים בפרהסיה.

בלוז שבת בגולדמונד ספרים בשוק חיפה

גולדמונד ספרים עבר ממשכנו הוותיק ברחוב מסדה למבנה ענק בפאתי שוק תלפיות בחיפה. כשנודע לי דבר המעבר הקָרֵב תמהתי משהו. מה קרה? תמו ימי 'מרק וזהו'? ומה עם 'פסטיבל השרוטים', אירועי הרחוב והמציאון שפולש מהמדרכה אל הרחוב וגולש אל תוך הלילה?
אייל לבקוביץ' מגולדמונד אמר שבמקום החדש יוכל לארח אירועים גדולים ומעניינים יותר. ומה עם קהל? מי יבוא לאירועי תרבות וספרים בשוק?

והנה, כמעט מייד לאחר המעבר, מבשר לנו הפייסבוק שאיתמר בק ופקידי הקבלה מצלמים לייב סשן בגולדמונד ספרים המחודש בשוק תלפיות בחיפה בשבת בצהריים. אין לי מושג מיהו איתמר בק ולמה ללהקתו קוראים פקידי הקבלה, אבל אני כבר להוט לבקר בהיכל הספרים החדש של גולדמונד, אז יהיה נחמד להכיר באותה הזדמנות עוד הרכב מוזיקה חיפאי.

בתחילה קראתי לטור זה "איתמר בק ופקידי הקבלה מצלמים לייב סשן בגולדמונד ספרים המחודש בשוק תלפיות בחיפה בשבת בצוהריים". התקשיתי לקצר את התיאור. הצירוף נשמע לאוזן שפויה כמעט מופרך, אבל מהכירי את שרוטי חיפה, אני יודע שכאן הכול יכול לקרות. אם זה עבד במסדה אז למה לא בשוק?

שבת בצוהריים. אשתי שתחיה ואני נכנסים לגולדמונד ספרים ברחוק עקרון 6 בשולי שוק תלפיות. המקום ענק וקירותיו גדושים במדפים שנושאים ספרים שכבר ראו עולם. ברחבה המרכזית מתבצעות הכנות לצילום הלייב סשן. מתברר שאנחנו כבר מכירים את איתמר בק. ראינו ושמענו אותו מלווה במפוחית ובשירה את שחר קרויטרו שעשה ספוקן בלוז בפסטיבל השרוטים האחרון בקפה טיפול במסדה. גם בקהל אנחנו רואים כמה פנים שכבר ראינו. הידיעה ששרוטי מסדה כבר כאן מרגיעה אותי, אני יודע שתהיינה חוויות מעניינות.

מתחילים לשוטט בין המדפים. על השולחן המרכזי אני מגלה ספר שאני רוצה. הספרים בבית חונים חניה כפולה על המדפים. לפני מספר שנים עשינו מבצע פינוי מדפים. ספרי הקריאה שקראנו, ושלא סביר שנקרא שנית, נארזו בארגזים והובלו אחר כבוד לגולדמונד במשכנו הקודם במסדה. הבטחנו לעצמנו לא לרכוש יותר ספרים שקוראים רק פעם אחת. די מהר הגמשנו את הבטחתנו. ספרי קריאה אפשר לקנות במציאון בעשרה שקל ולהשיב למציאון בסיום הקריאה. מפה לשם, שוב המדפים בבית עמוסים בכפל ספרים לעומק ומעליהם נחים גם כמה ספרים בשכיבה.

ממשיכים. הנה עוד ספר מעניין, ועוד אחד. המציאון נמצא באגף הפנימי של החנות. אין לי ספק שגם כאן הוא יגלוש עם הזמן למרפסת החזית הרחבה. עוד לא התחיל הלייב סשן וכבר נחים על מדף שאימצנו לעצמנו חמישה ספרים שילוו אותנו הביתה ויחפשו לעצמם חנייה.

הכול מוכן. איתמר בק יושב במרכז. לשמאלו אסף אחיטוב שפורט בלוז על הבנג'ו ולימינו גיל הילמן והגיטרה. הם עושים חזרות על השירים שתיכף יצלמו. איתמר נכה. הוא לא מתגלגל, הוא יכול אפילו לעמוד לרגע, אבל מעבר לזה הוא נזקק לתמיכה. לפחות שלושה מהשירים שאנחנו שומעים עוסקים בחוויות הנכות שלו. הנושא, מן הסתם, מעסיק אותו מאוד והוא מחצין את קשייו ואת התמודדותו. הוא פותח במשהו שמתחיל כספוקן וורד וגולש לבלוז. הסגנון חביב עלי. אחד השירים מבהיר את סיפור פקידי הקבלה – אלה שעובדים בעמידה.

שקט מצלמים. המצלמות וציוד ההקלטה ערוכים ואנחנו נקראים להשתיק את המכשירים שהפכו זה מכבר לחלק מגופנו. מזכירים לנו שגם אנחנו מצולמים ומי שלא מעוניין להיות מצולם – שיודיע עכשיו.

מתחילים לצלם ולהקליט את השיר הראשון. יקליטו את השירים מספר פעמים עד שיהיו מרוצים. "ביקשנו שקט", כך איתמר, "אבל לא יותר מידי, צריך להרגיש שזה לייב סשן – עם קהל". מקליטים שנית ושלישית, ועוד שיר, ושוב. אנחנו כבר מכירים את המנגינות ואת מרבית המילים. הקהל יושב ומקשיב, משוטט בין המדפים באזורים שמחוץ לטווח המצלמות, ומגיב לשירה כנדרש. רק מישקה הכלב מטייל איפה שבא לו – הוא כנראה פחות מתרגש מהעובדה שמצלמים כאן הופעה חיה. כשהמקליטה מרוצה וגם הטריו מרוצה, מפסיקים את ההקלטה וממשיכים להופעה.

חוויה ממש כיפית עם שירים טובים שמבוצעים בהנאה לקהל חם ופתוח.

אני כבר מחכה לשמוע על האירועים הבאים שמזמן לנו גולדמונד. הבעייה היא שמכל אירוע אנחנו חוזרים עם כמה ספרים ואין לנו מקום לספריות נוספות בבית. הגיע אולי הזמן לארוז מדף או שניים ולהביא לגולדמונד.

איתמר מספר לנו על ההופעות הבאות שמפורטות בדף הפייסבוק שלהם.
הצילומים וההקלטות הולכים עכשיו לעריכה ואני מקווה לראות אותם בקרוב.
בינתיים אפשר לשמוע ולראות את שירי איתמר בק בערוץ היוטיוב שלו.

בדרכנו הביתה אנחנו עוברים לפני 'רובין פוד' – בית אוכל חברתי שמונחה על ידי עקרון הצלת המזון המתבזבז. טבעוני לחלוטין והתשלום לפי רצון ויכולת הסועד. על הדלת כתוב שבכל יום ה' מהשעה 20:00 עד 23:00 יתקיימו אירועי מוזיקה, בופה ושתיה. אני מקווה שגולדמונד ורובין פוד הן הסנוניות שמבשרות על התעוררות מרכז תרבות נוסף בשוק בחיפה.

יש כוכבים בזרם – עלובי החיים – הבימה בחיפה

שישה ימים עברו ועדיין מהדהדת בי ההתרגשות מהשיר 'לבדי' של אֶפּוֹנִין בביצוע נוי הלפרין. לא הייתה לי כוונה לכתוב על המחזמר עלובי החיים של הבימה. כולם כבר גמרו עליו את ההלל ולא נראה לי שיש לי מה להוסיף. לאחרונה אינני חולק חוויות באותה אינטנסיביות כבעבר. עיסוקי הפנאי שלי שינו כיוון ואינני מתפנה לכתוב עליהם, אלא שהפעם ההתרגשות איננה מרפה ממני. שמעתי השבוע הרבה מאוד ביצועים של 'עלובי החיים' בספוטיפי וביוטיוב. כול הביצועים מעולים מהרבה בחינות, אך לא חוויתי אותה התרגשות שאחזה בי בעקבות ההפקה של הבימה שראיתי בתיאטרון חיפה.

למחזמר יש ליהוק כפול ובמספר תפקידים אפילו משולש. כול המשתתפים על הבמה – אלה שיש לדמותם שם בתוכניה ואלה שמשלימים את 'שורת המקהלה' – מעולים, ואני מרשה לעצמי להניח שאילו ראיתי את השחקנים-זמרות-שחקניות-זמרים בהרכב אחר הייתי מקבל חוויה דומה. התמונה הכוללת בנויה מהמוזיקה שמאחורי הקלעים, מהבימוי והכוריאוגרפיה המושלמים, מהתפאורה שבונה יחד עם התאורה היצירתית חוויה מרתקת, מהתלבושות שובות העין וכמובן מהשירה ומהמשחק של כול המשתתפים.

כפי שאמרתי בראשית הטור, המבקרים גמרו את ההלל על ההפקה כך שלא נותר לי אלא להסכים איתם. ובכול זאת אני רוצה להדגיש את נקודת האור שגרמה לי לשמר את ההתרגשות לאורך זמן. לא הִכרתי אותה עד כה. בעצם, גם בזמן שחוויתי את המחזמר לא ידעתי את שמה של זו שמשחקת ושרה את התפקיד של אֶפּוֹנִין. קוראים לה נוי הלפרין והיא כבשה אותי במשחקה המאופק ובשירתה הקטנה שהופכת להיות ענקית ושבה ומתקפלת ללחישה. כן, אני יודע שכך אמורות כל הזמרות לשיר את 'לבדי'. שמעתי השבוע אינספור ביצועים של 'לבדי' וכן של 'On My Own' ושל 'Mon histoire'. התפקיד של אפונין תובעני מאוד והבמאים מלהקים לתפקיד זה את הטובות שבמבצעות, לכן כול הביצועים מעולים, אבל אף אחת לא מרגשת אותי כמו נוי הלפרין. כול פעם שאני שומע את הביצוע שלה מהקלטת ההפקה של בית צבי אני מתרגש מחדש. אינני מִקצוען בשום תחום שקשור למחזות זמר ואינני יכול להצביע על מה שעושה את ההבדל. אני יכול לזהות מה בולם את התרגשותי אך אינני יודע מה בביצוע מסוים זה מרגש אותי כול פעם מחדש. שמעתי ביצועים טכניים מאוד, כאלה ש'משוויצים' ביכולות הקוליות, ושמעתי ביצועים 'בכיניים' כמו זה מהסרט – שני אלה בולמים את ההתרגשות שלי. הביצוע היחיד שהתקרב להתרגשות מהביצוע של נוי הלפרין היה זה של Lea Salonga.

לצערי לא מצאתי הקלטה של נוי הלפרין מההפקה של הבימה, אני מקווה שהיא תצוץ ברשת בקרוב. בינתיים אני שומע את ההקלטה מבית צבי.

לפני מספר שנים השתדלתי ללכת להרבה הפקות של בתי הספר למשחק. על החוויות הטובות סיפרתי כאן. היום אני יודע שיכולתי לשמוע את הביצוע הזה לפני שנים. הגיע כנראה הזמן לחזור למנהגי הישן, לפנות זמן וללכת להפקות בתי הספר.

אני כבר מחכה לשמוע את נוי הלפרין בתפקידיה הבאים.

נפוליון – חי או מת! בחאן

גבירותי, רבותי… מה זה בנאדם בלי שֵׁד? …
אנחנו, השחקנים, יודעים – ואתם מאמינים!… או לא?…

בטרם אפתח בסיפורי הגיגי וחוויותי, הנה התקציר של נפוליון – חי או מת! – מחזה עם פזמונים מאת נסים אלוני, מועתק מאתר תיאטרון החאן:

"הקיסר נפוליון בונאפארטה, נמלט מעולם המתים אל המאה התשע עשרה. הוא מבקש לשוב לחיים ולתקן את הטעות הגדולה שלו: הפלישה לרוסיה. בעקבותיו דולקים כל שדי עולם התוהו ובראשם – סאמדי ולילית – מלכי השאול. במאמציהם לעצור את הנפטר המתפרע הם מפזרים בכל אירופה נפוליונים נוספים, מזויפים, בתקווה שהמת יתבלבל, יתעייף, יְוותר וישוב עימם לעולם המתים. גם בריגלה – רוצח שכיר, הנשכר על ידי המאפיה הנאפוליטנית לרצוח את הקיסר, מתרוצץ לו בין עשרות הדמויות… המחזה עוסק באשליה ובָאמת, בתחושת ההחמצה הגדולה המלווה את חיינו ובַניסיון הנואש להתגבר עליה, באמצעות כישוף נגד המוות – התיאטרון."

נסים אלוני היה פילוסוף. המחזה שופע אמירות פילוסופיות שנאמרות בפי דמויות שונות כלאחר יד ונבלעות בשטף ההתרחשויות. ההיסטוריה לא הושיבה את נסים אלוני בהיכל הפילוסופים, ואילו הושיבה… היה מוחק. ומתקן. ומתקן. ומתקן. מהי בכלל ההיסטוריה אם אי אפשר לחזור ולתקן אותה. מה לו ולתהילה? "התהילה יפה, התהילה קורצת, יש לה בגד של גברת ומיטה של זונה". הדמויות שמובילות את העלילות ששזורות בהצגה מנסות לשוב כל הזמן אל העבר לתקן את טעויותיהן. ממש כמו המחזאי שכל הזמן ניסה לתקן את העבר ואף פעם לא היה מרוצה מהתוצאה.

זוכרים שלימדו אותנו פעם מזמן על אחדות המקום, הזמן והעלילה? את נסים אלוני השיעור הזה ממש שיעמם. הוא חלם על על קרקסים ועל צוענים, על שדים מעולמות המיסטיקה של הוודו והקבלה, על חבצלות… והכל ביחד, בלי תלות במקום ובזמן. למה לנו מציאות כשאפשר לחלום. אז הנה אני יושב בתיאטרון מהופנט. אולי מכושף.

ימי תרבות של מפעל הפיס. מחלקים לנו כרטיסים לאירועי תרבות בעשרים שקל. זה על חשבון מפעל הפיס, לא מתקציב משרד התרבות. חלקת התרבות הקטנה שנותרה לנו ללא טביעת הרגל הגסה של כבוד השרה. נראה לי שאפילו דמיונו של נסים החולם היה מתקשה להגות שאגת 'כפיים' של נפוליונית זעירה רודפת תהילה. פתאום מבליח בראשי הרעיון שהיא שקולה לדוֹן בְּרִיגֶלָה שאמר "מה זה? הרגתי מת?… אפילו נפוליון לא הרג מת…" היא הצליחה להרוג לנו את טקס פרסי אופיר, את פסטיבל עכו ועוד מוסדות ואירועי תרבות שנראה שבשלב זה הם כבר מתים-חיים זומבים שנשלטים בידיה, כמו הברון סַאמְדִי בידי לילית.

אז קנינו כרטיסים בעשרים שקל, פחות ממחיר הנסיעה מחיפה לירושלים, ועוד קיבלנו בכניסה תיק קטן לציון חמישים שנה לחאן. לפני ההצגה מספר לנו הבמאי אודי בן משה על ההצגה, על נסים אלוני וכל מיני סיפורי תיאטרון משובצים בפניני לשון של נסים אלוני מהצגה זו, מהגששית המדוברת ומהצגותיו האחרות. בתוכנייה כתוב "עריכה ובימוי: אודי בן משה". המחזה – כפי שנכתב לראשונה – היה אמור לארוך כשלוש שעות, ונסים אלוני חשב שעדיין חסר בו משהו. אודי בן משה עיבד אותו להצגה של שעה וארבעים ושלוש דקות. בעצם, מה זה נכתב לראשונה? הרי יש למחזה אינספור גרסאות וחלקיקי טקסטים שנסים אלוני כתב ושיכתב ומחק והחליף. אפילו המונולוג של הברון סַאמְדִי, זה שכל תלמיד משחק יודע בעל-פה, קיים במספר גרסאות. אז מהו הטקסט ה"מקורי"?

בהצגה של היום המונולוג התקצר לנוסח זה:

"גבירותי, רבותי… אנחנו, השחקנים, יודעים שהתיאטרון בן זמננו… בימינו… איך לומר… לא!… זאת אומרת, לא הרבה… האור לא אור… האבק-אבק… והמשחק… והתקלות… והקהל… והמצב… בכלל… אין מה להשוות עם טלוויזיה, לא… ובכל זאת – ואני מדגיש בכל זאת – רק אצלנו – בתיאטרון – ערב ערב, לאחר סגירת המסך – המתים – קמים לתחיה… שולפים את הסכין מהלב… מוחים את הדם… מסירים את איפור המוות… רק אצלנו…"

אני שומע את אריה צ'רנר בדמות הברון סַאמְדִי, ובפאתי ראשי מתנגן לי אותו מונולוג בפי יוסי בנאי. המילים מעט שונות, האינטונציה וצורת ההבעה שונות לחלוטין. הבמאי והשחקן שיוו למונולוג אופי אחר… וקולע לא פחות. אני מספר את זה כדי להדגיש את טביעת האצבע של השותפים במלאכה על התוצר הסופי – זה שאנו חווים כשאנחנו יושבים בחושך ורואים באור את מה שקורה בחושך…

המוזיקה של קרן פלס מקסימה, ובשילוב התנועה שעיצב אריאל וולף מציגה לנו חזיונות מרהיבי אוזן ועין. ושוב מתנגנות בערפי המנגינות של גארי ברתיני מהצגות העבר שלא זכיתי לראות בימים ההם. ההצגה עלתה לראשונה כשלמדתי בגימנסיה. ראיתי אז הצגות למכביר אבל "נפוליון חי או מת" היה משהו שלא שווה לבזבז עליו את הזמן. אף אחד לא הבין מה הקשקוש הזה שאיננו מציית לאף אחד מכללי התיאטרון. אחרי שנים רבות, הצטערתי בדיעבד על ההחמצה ההיא. חזרתי לתקן ואכן תיקנתי… או לא?… הרי את ההצגה בבימוי המחזאי בסופו של דבר לא ראיתי.

כל כך הרבה ליהגתי ועדיין לא אמרתי דבר על השחקנים, אבל לפני זה אני מרגיש מחויבות לתת שאפו ענק לעיצוב הבמה, התלבושות והתאורה שבונים לנו עולמות פנטזיה שמתחלפים לנגד עינינו כשהעלילה מתחלפת ועוברת לזמן אחר, לפעמים חוזרת ולפעמים ממשיכה הלאה למקום אחר ולעלילה אחרת בזמן אחר. אחדות … כבר אמרנו – נכון? והכל מלווה בקלידים, בכלי הקשה ובשירה שלא היה ברור לי מאין היא נובעת עד שקלטתי שהמוזיקאית שאמוּנה על כלי ההקשה היא גם זמרת.

בהצגה כארבעים נפשות פועלות ושנים עשר שחקנים, כלומר – כמעט כל השחקנים מחליפים דמויות מספר פעמים במהלך ההצגה. כל השחקנים מזמרים ורוקדים. הם שרים ללא אמצעי הגברה אישיים, ממש כמו בתיאטרון, לפני שהתאים את עצמו לקולניות התקופה. כל הדמויות מעוצבות לפרטי פרטים באמצעות תלבושות עמוסות בפרטים, וכן אופיין של הדמויות השונות שמשוחקות על ידי אותם שחקנים מגוון. אני מניח שעבודת השחקנים מאחורי הקלעים ובחזית הבמה מורכבת מאוד ודורשת ריכוז ודיוק רב. בהצגה מתרחשות לפחות ארבע עלילות נושא שמתערבבות היטב, ובכל עלילה יש דמויות ראשיות ודמויות משנה למכביר. בעצם, היחידים שדמותם מתמשכת בדילוגים בין העלילות הם נפוליון המת, דוֹן בְּרִיגֶלָה, הברון סַאמְדִי ולילית. לפני הקטעים ולאחריהם אנחנו פוגשים את מנהל הקרקס – זַאנִי, שמזכיר לנו יחד עם עוזרו – זַמְבּוֹלִינִי, שאנחנו בעצם בעולם התיאטרון ומובילים אותנו ממקום למקום ומאירוע לאירוע. ויחד עם כל אלה יש לנו שֵׁדִים, פּוּלְצִ'ינֶלוֹת וזונות שיוצרו על ידי לילית במטרה לשלוט בגברים. כל השחקנים מעולים בכל תפקידיהם והחוויה בכללותה מהפנטת – לפחות אותי.

אם זה עדיין לא ברור –
אני ממליץ בחום ללכת לחוות את נפוליון – חי או מת! בחאן הירושלמי.
ולא לשכוח לרכוש את התוכניה. היא עשירה במאמרים מעניינים.

אני מקווה שיזדמן לי לחוות את ההצגה פעם נוספת.
כששקלתי לשוב לראות את הצוענים של יפו, שראיתי בחזרה הגנרלית, גיליתי שההצגה איננה מוצגת יותר. זוהי הפקה עשירה ויקרה. ברגע שהצידוק הקופתי לקיומה ידעך, היא תפסיק להתקיים. את ההצגה הנוכחית ראיתי למחרת ההצגה הראשונה על-פי התוכניה – כלומר ראיתי את ההצגה בראשית דרכה.

נפוליון – חי או מת! – מחזה עם פזמונים מאת נסים אלוני

עריכה ובימוי:  אודי בן משה           מוסיקה: קרן פלס, גארי ברתיני תפאורה: ענת מסנר תלבושות: יהודית אהרון תאורה: רוני כהן

ניהול מוסיקלי עיבודים וקלידים:  אוהד בן אבי תנועה: אריאל וולף הדרכה קול: ריקי בוגטין          בימאית משנה: אנה בניאל          תופים: נועה גולנדסקי

משתתפים:

ארז שפריר נפוליון המת
יוסי עיני דוֹן בְּרִיגֶלָה, שֵׁד
נילי רוגל לילית
אריה צ’רנר הברון סַאמְדִי
ניר רון זַאנִי – מנהל הקרקס, מַסְקַרִילוֹ – מנהל האקדמיה, דוֹן רוּפִיַאנוֹ, שֵׁד, נפוליון הגרמני
איתי שור זַמְבּוֹלִינִי – עוזר זַאנִי, דוֹן פֶּפִּינוֹ, נפוליון האמיתי, נפוליון הגבוה, שֵׁד, זונה-הצאר
יהויכין פרידלנדר אֶמִילְיוֹ פַּנְטַלוֹנֶה – אב שכול, שֵׁד, נפוליון האמיתי 3
נטלי אליעזרוב אדליידה – ביתו של פַּנְטַלוֹנֶה, אֶלֶנָה, שֵׁד
אריאל וולף שֵׁד, פּוּלְצִ'ינֶלָה,זונה-אפיפיור, נזירה, נפוליון האמיתי 4         
כרמית מסילתי קפלן שֵׁד, פּוּלְצִ'ינֶלָה, זונה-לורד נלסון, סוּזֶט
יעל טוקר שֵׁד, פּוּלְצִ'ינֶלָה, מַרִיָה פוֹן מֶנֶרְסְדוֹרְף – ארוסת נפוליון, פְרַנְקָה טְרִיפָּה             
גיא גורביץ’ שֵׁד, פּוּלְצִ'ינֶלָה, דוֹן פֶליפּוֹ, נפוליון הגבוה, נפוליון האמיתי 2, נפוליון הזמר        

בילי שוורץ פעם שניה בתיאטרון חיפה

אוהד חיטמן רקח עבורנו מחזמר קצבי משעשע ונוגע ללב. בילי שוורץ ואִמָּהּ – טלי אורן ומיקי קם – כובשות במשחק ובשירה. כל הכבוד ליוצרות וליוצרים.

עד כאן הקדמה לאלה שאינם קוראים ברשת מעבר לתו ה-140. אני מקווה שההקדמה גרמה לכם לרצות להמשיך לקרוא, אם לא, הפסדתם כרגיל, וכרגיל אינכם יודעים.

על הבמה תזמורת. עשרה נגנים ומנצח מאחורי תפאורה ניידת שקופה למחצה מנגנים את האוברטורה שמובילה אותנו אל עולם חסר מנוחה. משתתפי המחזמר, זולת בילי, נעים על הבמה בחפזון ושרים

כולם רצים,
כולם רוצים,
עם סימני השאלה,
אבל בלב יודעים
הדרך לא תהיה קלה!

ההמולה מתפוגגת ובמרכז הבמה, מאחורי שולחן משרדי, יושבת בילי שוורץ שאיננה רצה לשום מקום. השחקנית-זמרת טלי אורן היא בילי שוורץ – מזכירה במשרד רואי חשבון שעיקר תפקידה הוא לסנן את הפניות אל הבוס ותוך כך גם להסתיר את מעלליו. טלי אורן ניחנה בכשרון נדיר לדבר ולשיר בקצב מסחרר ולהחליף מצבי רוח כהרף עין, וזה מה שהיא עושה כמעט לכל אורך המחזמר בו היא מטלטלת בין תקוה ליאוש וויתור על החלומות. אמהּ של בילי – מלכה שוורץ – היא מיקי קם שניחנה ביכולות שירה ומשחק מגוונות. היא מעמידה מול בילי משקל נגד שיוצר חוויה משעשעת להפליא. שתיהן רוקמות יחד מצבים בלתי אפשריים שמוכרים לכולנו היטב, כי אנחנו יודעים שביחסי הבת הרווקה והאם היהודיה-פולניה-איטלקיה-מרוקאית… הבלתי אפשרי הוא הנורמה. המחזה המקורי של אוהד חיטמן כאילו נתפר לדמויות במקומותינו, אך בעצם מרקם היחסים שמציג לנו המחזמר מוכר לכל תרבויות העולם שאנו מכירים. אני מצפה לרגע שתיאטרוני העולם יגלו את המחזמר ויאמצו אותו לשפתם ולתרבותם, אין לי ספק שהוא יעבוד בכל לשון. הבעייה היחידה תהיה לגייס לשורות המחזמר כשרונות דוגמת טלי אורן ומיקי קם.

יכול להיות שבעוד שבוע אחשוב שנסחפתי מעט, אבל היום, אחרי שחוויתי את המחזמר בילי שוורץ, עלה בדעתי שאוהד חיטמן בדרכו להיות האנדריו לויד וובר הישראלי. יכול להיות שהעובדה שהיום יום הולדתו של וובר דנן תרמה למחשבה זו, כי במחשבה שניה, סגנון המחזמר יותר זונדהיימי מווברי.

כל משתתפות ומשתתפי המחזמר מציגים דמויות כובשות וסטראוטיפיות כיאה למעמדן במחזמר. השחקן-זמר אמיר הלל מגלם כאן את דמותו של יונתן גור-לביא – שחקן-סלב שמגלם בדרמה טלוויזיונית סכרינית דמות של רופא. אמיר מחצין את דמותו ככל שניתן אף מעבר לכך. הוא המראה המהפכת שמוצבת מול בילי – טיפוס שופע בטחון עצמי ויהירות שמשוכנע שאין גדול, מוכשר וכובש ממנו. לעומתו בילי מעידה על עצמה ש"כולם צריכים איזו בילי אחת כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם".

מכאן מתפתחת העלילה עם מספר מהפכים דרמטיים מלווים בקריצה גדולה והומור עצמי. ההתפתחויות מפתיעות, משעשעות ואף מרגשות במקומות המתאימים. אין לי עניין להמשיך לספר על העלילה, כי כל מה שאומר מכאן והלאה יהיה ספוילר. אני נהנה מאוד מהמחזמר למרות שאני מכיר את העלילה וחלק מהשירים. בדיוק לפני שנה ראינו את אותה הצגה בתיאטרון חיפה. ההצגה הייתה אז בחיתוליה. השירים וקטעי המשחק היו בנויים היטב, אך הדבק ביניהם היה רופף משהו. הפוטנציאל האדיר של המחזמר ניכר אז ולכן בחרתי לא לגבש דעה לפני שאני מגיע לראות את ההצגה בשנית לאחר שתעבור את טבילת הקהל ותתהדק. היום, כעבור שנה, המחזמר זורם היטב ואיננו מותיר לקהל רגע דל. עכשיו אני יכול להמליץ על המחזמר בלב שלם, ואני מניח שארצה לשוב אליו פעם נוספת בעוד שנה.

כולם רצים,
כולם רוצים לכבוש את העולם
מעמידים פנים,
כולם אחרי כולם
כאילו שהכל מושלם
מחזיקים בפנים
ועד שאור השמש לא ידוע
אין מקום אחר מלבד מרכז הלהבה

אני ממליץ ללכת למחזמר בילי שוורץ –
חוויה מעולה מובטחת!

יום אחד, אחרי שהמחזמר יכבוש את במות העולם, תוכלו להתפאר שראיתם את המחזמר בהפקה העברית המקורית הראשונה.

בסיום המחזמר, אחרי ההשתחוויה, טלי אורן מודיעה לנו בהתרגשות שההצגה הראשונה התקיימה כאן בתיאטרון חיפה בדיוק לפני שנה. איזה יופי, מתברר שאני סוגר יחד איתם מעגל ראשון, ואפילו לא ידעתי.

מוסיקה ופזמונים: אוהד חיטמן מחזה מאת אוהד חיטמן ושירילי דשא על פי רעיון מקורי של אוהד חיטמן בימוי: דניאל אפרת כוראוגרפיה: עומר זימרי ניהול מוסיקלי ותזמורים: טל בלכרוביץ' תפאורה: סאשה ליסיאנסקי תלבושות: יובל כספין תאורה: אורי מורג הדרכה קולית: מאיה אבידן עוזר במאי: אסף פרידמן עוזרת כוראוגרף: גילי גבל קורפטיטור: איתי שמעוני עיצוב סאונד: איציק פריד תזמורים נוספים: זהר שרון, ליאור רונן עיבודים קוליים: אוהד חיטמן

בהשתתפות: טלי אורן בילי שוורץ מיקי קם מלכה שוורץ אמיר הלל יונתן גור-לביא נילי צרויה סימונה שרון צור מר אבנר דור אוחיון בר- נתן גב' קרלה אבנר יפעת כהן מזכירה נעה גודל מזכירה מלאך דודי גזית צלם / זמר חתונות / יהודה נהרי רו"ח / צלם יוסף אלון רו"ח / מלצר

המופע בליווי תזמורת המהפכה מנצח: רועי אופנהיים כינור ראשון: עדי חלאבין כינור שני: ליאה רייחלין ויולה: דניאל תנחלסון צ'לו: דן ויינשטיין קונטרבס: אלון עזיזי חליל: הגר שחל קלרינט: קרן גולדנצוייג תופים וכלי-הקשה: נדב רוגל כלי-הקשה: עודד גייצהאלס פסנתר: רועי כהן

בשולי היריעה:

• נחשפתי לראשונה לכשרונה העצום של טלי אורן להחליף הבעות רגש,  כששרה את 'אני סתם בחורה' ב'דומינו'. מאז אני מנסה להשיג הקלטה של אותו שיר ללא הצלחה. אני זוכר את השיר לפרטי פרטיו כולל הישיבה על השולחן נפנוף הרגליים והחלפת מצבי הרוח בקצב מסחרר. כיף לראות כיצד כשרון כזה מתפתח וכובש את המקום הראוי לו.
• עדכון מאוחר – בינתיים עלו הקלטות ההופעות של ‘דומינו’ לרשת ואיתם גם השיר ‘אני סתם בחורה.
• תיאטרון חיפה הפיק למחזמר תוכניה מושקעת ועשירה בתוכן מעניין. בין השאר, אפשר לקרוא שם מאמר מעניין על 'עשרה קוריוזים מתולדות המחזמר, מאת דן אלמגור. המשפט האחרון ברשימה הוא: 'אז מה הפלא שהסנדלרים תופסים מקום כה מרכזי ברשימה שכתבתי לכבוד הצגת בילי שוורץ, שאין בה אפילו סנדלר אחד’.

• אפשר להאזין לשירי המחזמר ואף לרכוש אותם כאן.

• שמעתי הבוקר אנשים שואלים זה את זה אם בכוונתם להתחפש השנה ולְמַה. עלתה בדעתי המחשבה שאולי כדאי לנסות להוריד את כל המסכות ולהשאר בפנים גלויות לכבוד פורים. בערב שמעתי שכולם ’מעמידים פנים, כולם אחרי כולם כאילו שהכל מושלם’ וזה התחבר לי להגיגי הבוקר.
  

שיר היין בסופרבול האמריקאי

אני מאזין לבטלים בשישי עם אודיה קורן ונתן דטנר ובדקה ה-25 שומע ביצוע מדהים של ההמנון הלאומי של ארצות הברית של אמריקה. אחרי התכנית אני מחפש את השיר במחוזות היוטיוב ולאחר שאני שומע מספר לא מבוטל של זמרות אני מגלה שהביצוע ששבה את אוזני הוא של ליידי גאגא מסופרבול 2016. בדיעבד מתברר לי שהחיפוש היה מיותר, שכן השיר הועלה לפייסבוק של התכנית בזמן השמעתו. אני מאזין לביצוע המדהים של לידי גאגא ומתרגש עד דמעות. ההמנון האמריקאי לא ריגש אותי מעולם, וגם מעמד הסופר-בול אינו מרגש מבחינתי, כך שאין ספק שהביצוע הוא זה שגרם לי להתרגשות.

מעולם לא שמתי לב שליידי גאגא היא זמרת כל כך גדולה, איכשהו התייחסתי אל הסגידה אליה די בשוויון נפש. אחרי שמיעת הביצוע הזה השתנתה הערכתי אליה במידה ניכרת. בפייסבוק של התכנית נכתב ליד היוטיוב המדובר "רק עכשיו אודיה גילתה שליידי גאגא יודעת לשיר. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא." כלומר – לא רק אני פספסתי אותה עד כה.

כפי שקורה לי לא מעט לאחרונה, בעיקר כשנשמע לי שהלחן מחובר אל המילים בתפרים גסים, עולה בי החשד שיש לנו מקרה של "גלגולו של ניגון", כלומר – מילים שהודבקו אל לחן קיים שהושר בעבר עם מילים אחרות. אני שב אל היוטיוב ומגלה בקישור ה"הצג עוד" בשולי בצוע תזמורתי של ההמנון האמריקאי סיפור מעניין שעוזר לי להתחקות אחר שרשי הלחן והסיפור שמאחורי המילים בגרסת השתיינים ובגרסת ההמנון הלאומי של ארצות הברית.

.

מקור המילים והלחן של המנון ארה"ב

במהלך מלחמת 1812 בין ארצות הברית לבריטניה, כתב המשורר פרנסיס סקוט קי שיר בשם "הגנת מבצר מק-הנרי" "Defense of Fort McHenry". אחיו של המשורר הבחין שהשיר יכול להתאים למנגינה של שיר אָנַקְרֶאוֹנִי בשם "לאנאקראון בגן עדן" שנכתב במקור עבור מועדון חברים בריטי והיה מוכר יותר בשמו העממי "שיר היין". מקומון בבולטימור פרסם את השיר "הגנת מבצר מק-הנרי" עם מנגינת "שיר היין", וכך הוצמד לחנו של שיר שתיינים בריטי בן 240 שנה לשיר הלל לנצחון האמריקאים על הבריטים.

To Anacreon in Heav'n, where he sat in full glee, A few sons of harmony sent in a petition That he their Inspirer and patron would be; When this answer arriv'd from the Jolly Old Grecian "Voice, fiddle and flute, "no longer be mute, "I'll lend you my name and inspire you to boot, "And, besides, I'll instruct you, like me, to intwine "The Myrtle of Venus with Bacchus's Vine." Ye Sons of Anacreon, then join hand in hand; Preserve unanimity, friendship and love! 'Tis yours to support what's so happily plann'd; You've the sanction of Gods and the fiat of Jove. While thus we agree Our toast let it be: "May our club flourish happy, united and free! "And long may the sons of Anacreon intwine "The Myrtle of Venus with Bacchus's Vine."

בעל חנות מוזיקה בבולטימור הפיץ את השיר בשם The Star Spangled Banner "הַנֵּס זְרוּעַ הַכּוֹכָבִים", ובשנת 1889 השיר אומץ על ידי הצי בתור השיר הרשמי לטקסים ולהנפת הדגל. בשנת 1931 אישר הקונגרס האמריקאי את השיר כהמנון הלאומי הרשמי של ארצות הברית. עד אז לא היה לארצות הברית המנון לאומי רשמי, ולא הצלחתי עד כה לגלות מה נגנו תזמורות האולימפיאדות עד אותה תקופה לזוכי המדליות האמריקאיים.

השיר "הגנת מבצר מק-הנרי" מורכב מארבעה בתים שרק הראשון בהם התקבל כהמנון הרשמי של ארצות הברית. כלומר – ההמנון הרשמי של ארצות הברית הוא בעצם שְׁאֵלָה. שלושת הבתים הראשונים של השיר שואלים שאלות –
הבית הראשון פותח בשאלה "?… O, say can you see by the dawn's early light"
ורק האחרון קובע "…Oh! thus be it ever".
אני יודע שזו השריטה הפרטית שלי, אך עולם האסוציאציות שלי מוביל אותי לשיר אחר ששלושת הבתים הראשונים בו הם בעצם שְׁאֵלָה –
הבית הראשון פותח בשאלה "הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד"
ורק האחרון קובע "אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה."

הנה מילות השיר עם תרגום עברי מויקיפדיה 
[לא מצויין בויקיפדיה מה מקור התרגום ומי המתרגם] 
הגנת מבצר מק-הנרי – Defense of Fort McHenry
או
"הַנֵּס זְרוּעַ הַכּוֹכָבִים" – The Star Spangled Banner

O, say can you see by the dawn's early light
What so proudly we hailed at the twilight's last gleaming?
Whose broad stripes and bright stars through the perilous fight,
O'er the ramparts we watched were so gallantly streaming?
And the rockets' red glare, the bombs bursting in air,
Gave proof through the night that our flag was still there.
O, say does that star-spangled banner yet wave
O'er the land of the free and the home of the brave?

הו, אמור, התוכל לראות באור השחר המוקדם,
את שבירכנו בגאווה באור הדמדומים האחרון?
שבפסיו הרחבים וכוכביו הבוהקים בסכנת הקרב,
צפינו מעבר למתרסים, בנפנופם האמיץ?
והבזקן האדום של הרקטות, פצצות מתפוצצות באוויר,
העידו לאורך הלילה כי דגלנו עודנו שם.
הו, אמור, האם אותו הנס זרוע הכוכבים עודנו מתנוסס,
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים?

On the shore, dimly seen through the mists of the deep,
Where the foe's haughty host in dread silence reposes,
What is that which the breeze, o'er the towering steep,
As it fitfully blows, half conceals, half discloses?
Now it catches the gleam of the morning's first beam,
In full glory reflected now shines in the stream
'Tis the star-spangled banner! Oh long may it wave
O'er the land of the free and the home of the brave.

על החוף, נראה במעומעם דרך ערפל המעמקים,
שם יהירות האויב שוכנת עם אימת הדממה הנמה,
מהו זה, אשר הרוח, מעל הצוק הנישא,
בנושבה ללא מנוח, לעתים מסתירה ולעתים מגלה?
עתה הוא תופס את זוהר קרן הבוקר הראשונה,
הבוהק במלוא ההוד בהשתקפות מי הנחל.
זהו הנס זרוע הכוכבים, מי ייתן ויתנוסס ארוכות,
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.

And where is that band who so vauntingly swore
That the havoc of war and the battle's confusion,
A home and a country should leave us no more!
Their blood has washed out their foul footsteps' pollution.
No refuge could save the hireling and slave
From the terror of flight and the gloom of the grave
And the star-spangled banner in triumph doth wave
O'er the land of the free and the home of the brave.

ואיה אותם אשר ברהב נשבעו,
שחורבן המלחמה ותוהו הקרב,
לא יותירו דבר מבית וממדינה!
דמם שטף את זיהום צעדיהם המתועבים.
שום מחסה לא ינצור את השכירים והעבדים,
מאימת המנוסה ומאפלולית הקבר.
והנס זרוע הכוכבים בניצחון מתנופף
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.

Oh! thus be it ever, when freemen shall stand
Between their loved home and the war's desolation!
Bles't with victory and peace, may the heav'n rescued land
Praise the Power that hath made and preserved us a nation.
Then conquer we must, when our cause it is just,
And this be our motto: "In God is our trust."
And the star-spangled banner in triumph shall wave
O'er the land of the free and the home of the brave.

הו! שכך יהא תמיד, כשבני חורין יעמדו
בין ביתם האהוב לשממת המלחמה!
ברוכת ניצחון ושלום, מי ייתן והארץ שניצלה בידי שמיים
תשבח את הכוח שיצרָ‏נו ושימרָ‏נו כאומה.
לכן עלינו לכבוש, כשמטרתנו צודקת,
וזו תהא סיסמתנו: "באל מבטחנו."
והנס זרוע הכוכבים בניצחון יתנוסס
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.

בשולי הדברים:

• קראתי שגם ההמנון הלאומי הקודם של לוקסמבורג הושר עם אותה מנגינה, אך לצערי לא הצלחתי למצוא הקלטה של אותו המנון קדום.
• אין זה ההמנון הלאומי היחיד ששאל את לחנו ממקורות זרים. אם הגעת בקריאתך עד כאן חזקה עליך שברור לך לאיזה המנון אני מתכוון, אבל זה שייך לסיפור אחר.

 

גלגולו של ניגון מאז ועד יענקלה בן סירא – יהי זכרו מצחיק

היום הלך לעולמו יענקלה בן סירא – האחרון לבית רביעית מועדון התיאטרון שאהבתי לשמוע בילדותי ברדיו הענק שבסלון. כשבגרתי מעט זכיתי לראות את רבעית מועדון התיאטרון גם על אחת הבמות הקטנות של תל אביב. יכול להיות אפילו שזה היה במועדון התיאטרון במנדלי. יענקל’ה בן סירא תמיד הצחיק אותי. גם כשהמילים שהושמו בפיו לא היו מצחיקות כלל – הוא היה מצחיק, כי כל הוויתו שכללה תנועה הבעה וניגון מילים אופייני הייתה מצחיקה. כשנודע לי הבוקר על מותו שיתפתי בפייסבוקי סרטון בו הוא שר את השיר גוי של שבת וכתבתי מעליו "יהי זכרו מצחיק". השיר התפרסם בפי רביעית מועדון התיאטרון בילדותי. אינני זוכר בדיוק מתי, אך אני זוכר שהבנתי את המילים ואת הרעיון.

גוי של שבת רביעיית מועדון התיאטרון מילים ולחן: לא ידוע תרגום: דן אלמגור
אוי, מעכאַפּט זיי מענעמט זיי, מעכאַפּט זיי מענעמט זיי! כ'זע נישט גאָרנישט, כ'זע נישט גאָרנישט! אוי פֿופֿצן, זעכצן, פֿופֿצן, זעכצן! פֿינף און אַכציק, פֿינף און אַכציק! זיבעציק אַכציק, זיבעציק אַכציק! ג'וני איז דה גוי פור מי, גוי כשר ולאומי. מי בכל השבתות, בחדרה יעבוד ויצור נייר, נו מי ? רק לג'וני כאן מותר, בשבת ליצור סוכר. ג'וני איז דה גוי פור מי.	ג'וני איז דה גוי פור מי גוי כשר ולאומי . בשבת יחלוב פרות, יכבה את הנרות ג'וני איז א גוי פור מי. ובפסח יתאמץ, כדי לקנות את החמץ, ג'וני איז דה גוי פור מי. ג'וני איז דה גוי פור מי גוי כשר ולאומי. הוא אמנם ערל גמור, אך דרוש לי לייצור, לעבוד קצת במקומי. הוא בחור נחמד, – אָ – זוֹי, גוי נשאר לנצח גוי, ג'וני איז דה גוי פור מי.

הצצתי במילים בשירונט ומצאתי שכתוב שם – מילים ולחן: לא ידוע, תרגום: דן אלמגור. זה נשמע לי מעט מוזר, אני די משוכנע ששמעתי את השיר גם בשפות זרות, אז יש לו בודאי הורים באיזשהו מקום בעולם. כמובן שהדבר הדליק בי את ניצוץ גלגולו של ניגון ויצאתי להתחקות אחר שרשי השיר.

מצאתי מספר ביצועים שהישן מביניהם הוא השיר הרומני משנת 1937 Sanie cu zurgalai שמשמעותו " פעמוני מזחלת".

השיר הקרואטי Kada padne prvi sneg שמשמעותו "כאשר השלג הראשון נופל" מדבר על נושא דומה ל"פעמוני מזחלת" הרומני והקליפ מלווה בתמונות של מזחלת רתומה לסוסים.

הביצוע הבא שמצאתי הוא Johnny Tu N'Es Pas Un Ange שמשמעותו "ג'וני אינך מלאך" בביצוע אדית פיאף. כאן ככל הנראה סיפור השיר משתנה.

בשנת 1953 הקליטו לס פול ומריה פורד את הגרסה האנגלית Johnny Is The Boy For Me שעל צלילי מילותיה בנה דן אלמגור את "ג'וני איז א גוי פור מי" – גוי של שבת. הנוסח האנגלי בדומה לצרפתי מתייחס לג'וני אך נשמע לי שתוכנו שונה. הנוסח של דן אלמגור לרביעיית מועדון התיאטרון שונה לחלוטין, הוא פרודיה יידישאית עברית על המעקפים של הדתיים סביב שמירת השבת.

לס פול מלווה בגיטרה את רעייתו מריה פורד. צלילי הגיטרה של לס פול בשיר זה די מפתיעים. לס פול ששמו הונצח בגיטרה החשמלית חסרת הנפח הראשונה מבית גיבסון מקושר בראשי עם צלילי בלוז או לכל היותר קאנטרי. כאן הצליל מזכיר בללייקה.

באף אחד מביצועים שמצאתי לא נמצא מישהו שטוען שמנגינת השיר שייכת לו, כנראה בכל זאת השיר יתום.

תוספת של היום למחרת – היום הביאו את יעקב בן סירא לקבורה.

הבוקר התקיים אירוע פרידה בתיאטרון הקאמרי. בכל תכניות הרדיו ששמעתי הבוקר התייחסו לגדולתו של השחקן-בדרן-זמר הענק נמוך הקומה, וכולם אמרו דברים דומים לאלה שאמרתי בכותרת כתבה זו – יהי זכרו מצחיק. אלה שהיו בטקס סיפרו על טקס מצחיק, כי אי אפשר לדבר על יענקלה בעצב, רק בדמעות – דמעות של צחוק. אפשר לשמוע דוגמה לאנרגיית ההומור המתפרצת של יענקלה בן סירא בכתבת הרדיו שנערכה איתו זמן קצר אצל גבי גזית ב 103fm . לשמוע ולצחוק.

מסכמים את השנה בעבודת צוות עם מאסטרו יובל בן עוזר

מסכמים את השנה האזרחית במקום העבודה. מנהלינו עולים בזה אחר זה, מספרים לנו על ההישגים שהיו ואלה שצפויים להיות בשנה המתרגשת עלינו לטובה ומשבחים אותנו על תרומתנו לכל הטוב הזה, הרי בסופה של שנה כולנו צוות מנצח. הפסקה עם סחלב חם ואחריה 'מפגש חוויתי עם המנצח יובל בן עוזר בליווי תזמורת חיה' כך נכתב בהזמנה. הביטוי תזמורת חיה מצלצל באזני מוזר משהו – היש תזמורת שאיננה חיה?

המאסטרו עולה לבמה להרצות בפנינו על עבודת צוות. רק לפני ההפסקה קראו לצוות הנוכחי שלי לעמוד וספרו לנו שאנחנו צוות מנצח, ועכשיו בא המנצח ללמד אותנו עבודת צוות מהי. יש לו הרבה מה ללמד אותנו, הרי אין כמנצח להבין ולבנות עבודת צוות, אצלו לא יכול להיות שאחד מחברי הצוות מאחר להכנס ומשלים את חלקו בזמן אחר – בתזמורת ובמקהלה כולם חייבים לעבוד יחד כל הזמן ולעמוד בזמנים ובקצב.

המנצח מלמד אותנו מנהיגות ועבודת צוות ומהר מאוד מוביל אותנו אל התובנה שסביבת העבודה היא אחד הגורמים העיקריים שמשפיעים אל איכות עבודת הצוות. ומהי סביבת עבודה? הכוונה איננה דווקא לכסאות ושטיחים, סביבת העבודה היא קודם כל אוירה, וזו מושפעת מאוד מאופי הניהול והמנהלים. הנגנים הם אמנים יוצרים, אך הם נאלצים לעשות עבודה שהופכת עם הזמן למונוטונית. מחקרים מראים ששביעות הרצון של נגני תזמורת הם בשפל המדרגה. חייבים להפיח בהם רוח התלהבות, אחרת הם עלולים לדעוך לנגינה שגרתית. גם מהנדסים זקוקים לסביבת עבודה שמעודדת אותם ליצירתיות. כלי הניהול היעילים ביותר הם ההשראה – היכולת של משהו מבחוץ להפעיל יכולת שקיימת בתוכנו, ומשמעות – ההרגשה שהמאמץ שלנו מוצדק ויש לנו השפעה ישירה על הצלחת הקבוצה.

אנחנו שרים בניצוחו, ושירתנו מדגימה כיצד אותו צירוף של מנגינה, מילים וקצב יכול להעביר מסרים סותרים בניצוחים שונים. ההדגמה עובדת היטב ומצחיקה אותנו מאוד. יובל בן עזר הוא מרצה ומנצח בעל חוש הומור שופע וכריזמה מדבקת, ההנאה ממש קורנת מאיתנו. בעצם, זו הרגשתי, אינני מביט באחרים אבל מאוחר יותר אשמע את ועל התלהבותם של חברי הצוות שלי במהלך ארוחת הצהריים ואחריה.

Riccardo Muti – 1987

המנצח יובל בן עוזר מהסביר לנו על גישות ניהול שונות ומדגים אותן דרך צורות ניצוח. הוא מציג לנו סרטונים עם שלושה מנצחים מהגדולים בעולם, ושואל תחת ניצוחו של מי מהם היינו רוצים לנגן. אחד המנצחים מאוד מקצועי ומסודר, הוא חייב להיות בשליטה מלאה ועושה לנגניו מה שנקרא במקומותינו micro management. רק בודדים מעוניינים שינהל אותם. השני שופע התלהבות מדבקת. הוא מנצח עם כל הגוף ואיננו מקפיד על שליטה מלאה בנגניו, הוא סומך עליהם ורק עוזר להם להתוות את הדרך. ניכר שהמנצח והנגנים נהנים הרבה יותר מהקודמים וכשאנחנו נשאלים אם נרצה שינהל אותנו מונפות ידיים רבות – גם שלי. השלישי מנצח אך ברמז – ללא ידיים בכלל – רק במימיקה. הוא בעצם איננו מנצח אלא מביע את רמת שביעות רצונו מהתוצאה – והיא טובה ומעולה. למוֹתר לציין שמדובר בשלוש מהתזמורות הטובות ביותר בעולם, כאלה שהמנצח יכול לסמוך עליהן. גם במנצח השלישי בחרנו בהמונינו שינצח עלינו. דוגמאות ניצוח של שלושת המנצחים מצורפות כאן ואין לי ספק שברור לכל מי מהם הוא הראשון, השני והשלישי ששמענו.

Carlos Kleiber

בחלקה השני השל ההרצאה החוויתית מזמין המנצח לבמה רביעית מיתרים שמדגימה לנו עבודת צוות דרך אופנים שונים של נגינת אותם קטעים מוסיקליים. האירוע כולו הוא חוויה מעשירה, משעשעת, מרגשת ומרחיבת אופקים. אני כותב מילים אלה במוצאי שבת שלכל אורכה הקשבתי ביוטיוב למוסיקה בניצוח שלושת המנצחים הללו ונהניתי מאוד. הצוות המארגן של אירוע סוף השנה בעבודה העניק לנו חוויה שלא הסתיימה באירוע אלא נמשכה גם אחריו לאורך כל הסופשבוע והזכירה לי כמה כיף להאזין למוסיקה תזמורתית, דבר שזנחתי לאחרונה.

Leonard Bernstein

בשולי הדברים:

מאחר שבסיכומי שנה עסקינן, גם לתרבות הפנאי יש סיכום שנה להציג:

לא רק חנהל'ה התבלבלה מנתן אלתרמן במאתיים

בנק ישראל הכריז שבימים אלה נכנס לתוקפו השטר החדש בסך 200 ש"ח שיופץ לציבור החל ביום רביעי, 23.12.15.

זמן רב אני מחכה להופעת השטרות החדשים שנושאים את דיוקנאות נתן אלתרמן ולאה גולדברג. הכרזות מוקדמות סיפרו לנו שעל השטר עם דיוקן המשורר נתן אלתרמן, נוכל לקרוא את מילות השיר 'פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ', אחד משירי האהבה האהובים עלי במיוחד, זה עם הכוכבים ועם הירח הלוהט כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת.

הנה מגיע השטר הֶחָדָשׁ וַאֲנִי קורא בו מילים של שיר אהבה אחר לגמרי 'אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.'. אני תוהה מה קרה ל'פגישה לאין קץ' – קיבלנו את השטר בְּלִי הַכּוכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ.

קריאה מדוקדקת של פרסומי מחלקת המטבע של בנק ישראל מבהירה לי שמילים פשוטות כמו אלה של השיר הלאומי שיר בוקר, יכול לקרוא כל אחד, אך כדי לקרוא מילים של שיר אהבה מורכב יותר צריך להתאמץ – חשיפה של כל אוחזי השטרות לשיר עמום ועתיר פרשנויות עלולה להסיח את דעתם בְּעָרֵי-מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת.

אז איפה בכל זאת השיר 'פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ'? אם תבחנו את השטר בזכוכית מגדלת, תגלו אותיות זערוריות שזולגות מזוית עינו הימנית של המשורר ונפרשות לכיוון כתפיו. ככה זה – בשביל תרבות צריך להתאמץ.

כשרות לציבור שקרא עד כאן, החלטתי להגיש את מילות השיר בגודל קריא.
הקשה על התמונה תפתח אותה בגודל מעט יותר נח לקריאה.

פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ נתן אלתרמן כִי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְנֵךְ שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִם! תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַּנֵּךְ וְאֵלַי גּוּפִי סְחַרְחַר, אוֹבֵד יָדַיִם! לַסְּפָרִים רַק אַתְּ הַחֵטְא וְהַשּׁוֹפֶטֶת. פִּתְאֹמִית לָעַד! עֵינַי בָּךְ הֲלוּמוֹת, עֵת בִּרְחוֹב לוֹחֵם, שׁוֹתֵת שְׁקִיעוֹת שֶׁל פֶּטֶל, תְּאַלְּמִי אוֹתִי לַאֲלֻמּוֹת. אַל תִּתְחַנְּנִי אֶל הַנְּסוֹגִים מִגֶּשֶת. לְבַדִּי אֶהְיֶה בְּאַרְצותַיִךְ הֵלֶךְ. תְּפִילָּתִי דָבָר אֵינֶנָּה מְבַקֶּשֶׁת, תְּפִילָּתִי אַחַת וְהִיא אוֹמֶרֶת – הֵא לָךְ! עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב, עַד עֵינוֹת הַלַּיִל, בִּרְחוֹבוֹת בַּרְזֶל רֵיקִים וַאֲרֻכִּים, אֱלֹהַי צִוַּנִי שֵׂאת לְעוֹלָלַיִךְ, מֵעָנְיִי הָרַב, שְׁקֵדִים וְצִימּוּקִים. טוֹב שֶׁאֶת לִבֵּנוּ עוֹד יָדֵךְ לוכֶדֶת, אַל תְּרַחֲמִיהוּ בְּעָיְפו לָרוּץ, אַל תַּנִּיחִי לוֹ שֶׁיַאֲפִיל כְּחֶדֶר, בְּלִי הַכּוכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחוּץ. שָׁם לוֹהֵט יָרֵח כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת, שָׁם רָקִיע לַח אֶת שִׁעוּלוֹ מַרְעִים, שָׁם שִׁקְמָה תַפִּיל עָנָף לִי כְּמִטְפַּחַת וַאֲנִי   אֶקֹּד לָה    וְאָרִים. וַאֲנִי יוֹדֵע כִּי לְקוֹל הַתֹּף בְּעָרֵי-מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת, יוֹם אֶחָד אֶפֹּל עוֹד פְּצוּעַ-רֹאשׁ לִקְטֹף אֶת חִיוּכֵנוּ זֶה מִבֵּין הַמֶּרְכָּבוֹת.

בשיחת רשת נאמר 'מישהו עובד מאוד קשה לבלבל אותנו בצבעים של ה 20 , 50 ו 200' וכן 'האמת שהשיר המתאים ביותר הוא "חנהלה התבלבלה".. כן, גם זה אלתרמן… אבל אולי באמת דאגו לציבור, שמא יתבלבל גם הוא בין השטרות.'

השיחה, מהבלבול בין השטרות אל הבלבול בדבר מחבר השיר "חנהל’ה התבלבלה" מדליקה לי את ניצוץ גלגולו של ניגון ואני מחליט לכתוב על כך לקטגוריה גלגולו של ניגון בתרבות הפנאי.

חנהל'ה התבלבלה

השיר חנהל'ה התבלבלה הוא שיר על בלבול… שבלבל את כולם. השיר מיוחס בהרבה מאוד מקומות לנתן אלתרמן אך הוא בעצם "גרסה עממית", שלא לומר פארודיה, על השיר הסטירי הוא והיא על הגג אותו כתב אלתרמן לעדלאידע תרצ"ד [1934]. השיר נכתב ללחן חסידי ששמע אלתרמן בבית אביו, לחן שהתגלגל לידישפיל ושימש לשירה היתולית במספר הֶגְוֵנים שמרביתם עוסקים בסוגים שונים של בלבול.

השיר הוא דואט של זוג פְּרוֹבִינְצְיָאלִים, יְהוּדָה וחַוָּה'לֶה מעפולה, שמתגנדרים עם "דָּג מָלוּחַ" ושִׂמְלַת שַׁבָּת לקראת הנסיעה לקרנבל בעיר הגדולה שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע! הנה הדואט הוא והיא על הגג בביצוע ציפי שביט ובומבה צור – ההקלטה היא מתוך המופע "קונגרס הצחוק הציוני הראשון" משנת 1972. אפילו ביוטיוב כתוב ששם השיר "חנהל'ה התבלבלה" למרות שהמילים הן של הוא והיא על הגג שכתב נתן אלתרמן – הבלבול חוגג מכל עבר, לא רק חנהל'ה התבלבלה.

הוא והיא על הגג

מילים: נתן אלתרמן הוּא: מֵעֲפוּלָה בָּאנוּ הֵנָּה יַחַד, בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי. יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי. הִיא: וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת גַּם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד, אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד! יְהוּדָה הַגִּידָה נָא, שֶׁתִּשְׁמֹר לִי אֱמוּנָה, כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה. הוּא: חַוָּה'לֶה, הַבִּיטִי גַּם הַבִּיטִי מַה שֶּׁבֶּן-אָדָם עוֹשֶׂה… בְּחַיַּי, אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי בִּלְבּוּל מֹחַ שֶׁכָּזֶה! הִיא: אַל תִּהְיֶה פְּרוֹבִינְצְיָאל, כַּנִּרְאֶה שֶׁעוֹד בִּכְלָל לֹא רָאִיתָ קַרְנָבָל… אַל תִּצְעַק בְּקוֹל מָלֵא, אַל תִּקְפֹּץ כְּמוֹ טָלֶה, אַל תִּקְרָא לִי חַוָּה'לֶה! הוּא: כָּל הַגַּג מָלֵא כְּאִינְקוּבָּטוֹר, הוֹי אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה… אִם אֲנִי אֶפֹּל מִפֹּה לְמַטָּה אַתְּ תִּהְיִי לְאַלְמָנָה.

הִיא: יְהוּדָה עֲמֹד יָשָׁר, אַל תִּתְפֹּס בִּי בַּצַּוָּאר, לֹא יִקְרֶה לְךָ דָּבָר… הִסְתַּדַּרְתָּ עַל הַגַּג, אַל תָּזוּז מִפֹּה וְרַק שְׁמֹר הֵיטֵב עַל הָאַרְנָק. הוּא: הַתַּהֲלוּכָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת זֶה נִפְלָא, אוֹי, זֶה נִפְלָא! אַל תִּדְחֹף בָּחוּר, הִנֵּה פֹּה גְּבֶרֶת, וַאֲנִי הוּא בַּעֲלָהּ! הִיא: יְהוּדָה הַבֵּט לְשָׁם – הַגָּמָל אֵינֶנּוּ סְתָם, הַגָּמָל הוּא בֶּן-אָדָם… וְהַכּוּרְדִּי הַקּוֹפֵץ וְהַחֹטֶם שֶׁל הַלֵּץ… פֹּה אֶפְשָׁר לְהִתְפּוֹצֵץ. הוּא: אֶת הָמָן תָּלוּ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ, אֶת וַיְזָתָא עַל עָצִיץ… אַגָּדָתִי בִּמְכוֹנַת קוֹלְנוֹעַ אֶת הַקַּרְנָבָל מַרְבִּיץ. הִיא: אוֹיָה אֵיזֶה מִין יָמִים, גַּם אוֹתָנוּ מְצַלְּמִים, אַל נִהְיֶה כְּמוֹ גְּלָמִים! הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִימִיקָה וְהָעֵף לִי נְשִׁיקָה, שֶׁכָּל עֲפוּלָה תִּתְפַּקַּע!

לימים הניגון החסידי, שעשה את כל הדרך ממזרח אירופה, הִתְמָּזְרֵחַ והפך להיות זמר מזרחי לכל דבר, ומשהתמזרחה הנעימה התמזרחו גם המילים. פרופסור אדוין סרוסי, ראש החוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שעוסק במוסיקה יהודית תוך שימת דגש על מסורות צפון אפריקאיות ואלו של מזרח אגן הים התיכון וכן במוסיקה פופולארית ישראלית, כותב כך:

'השיר נהפך ל"שיר עם" והתגלגל בפי זמרים חובבים במסיבות וב"קומזיצים", במסגרות אזרחיות וצבאיות, כשזהות המחבר הלכה והיטשטשה. בינתיים חיבר סופר אלמוני מלים אלטרנטיביות למלותיו של אלתרמן, כאשר רק הפתיחה המקורית נשתמרה, עם שיבושים אחדים. הטקסט החדש היה בעל אופי סוריאליסטי, ובו מאצ'ו (מזרחי?) החפץ בבן זכר מאשתו החדשה מנסה להשפיע על המציאות בכוח המלים.'

השיר חנהל'ה התבלבלה התפרסם בפיהם של הלהקות צלילי העוד וצלילי הכרם ששרשרו אותו עם שיר השירים פרק ב' פסוק ד': 'הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי'.

השיר הפך ללהיט חפלות גורף בכל שכבות העם בהרבה מאוד גרסאות כיסוי – דקלון וחיים משה, גלעד שגב, צמד רעים, יזהר כהן, רבקה מיכאלי וחנן יובל ועוד. השיר קיבל אפילו גרסה פאנקית בפי להקת קילר הלוהטת.

חמש מהגרסאות הרבות של השיר מצוטטות בזמרשת וגירסה נוספת – הֶלְחֵם של כמה מהגרסאות משורשר עם 'הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן' קיים בשירונט. ניכר שהגרסאות אינן מפרי עטו של נתן אלתרמן – הן מכילות משחקי לשון ותחביר שאינם אופייניים לנתן אלתרמן.

שני דברים גרמו לי לפשפש במקורות השיר ה"מזרחי" חנהל'ה התבלבלה. האחד הוא השם חנהל'ה. ככל הידוע לי אין המזרחים והספרדים, כמוני, מוסיפים את הסיומת היידישאית 'לֶה' לשמותיהם. השני, שצרם לי אף יותר, הוא הצרוף 'יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ בְּצַלַּחַת' בשיר מזרחי. בתחילה לא הצלחתי להבין מה למזרחים ולדג מלוח. כשקראתי את הוא והיא על הגג של אלתרמן, הכל הסתדר – הביטוי "דָּג מָלוּחַ" מוכר לי מחמי, עליו השלום, ששפת אימו הייתה יידיש. ערב חתונתי עם בִּתּוֹ שתחייה, אמר שאם אני בא לחתונה שלי בלי "דג מלוח", גם לו מותר.
בשפתו של חמי, "דג מלוח" הוא כינוי לעניבה, וכאשר אדם מתגנדר הוא עונד "דג מלוח". דָּג מָלוּחַ וְקָרַחַת הם סמלי מעמד – ראו את תמונות גדולי האומה של אותם ימים, לכולם דג מלוח ולמרביתם קרחת.

הנה מילות השיר משירונט בקיזוז התוספת משיר השירים ובתוספת ניקוד.

מֵעֲפוּלָה הֵנָּה בָּאנוּ יַחַד בְּרַכֶּבֶת יוֹם שִׁשִּׁי יֵשׁ לִי דָּג מָלוּחַ בְּצַלַּחַת וְתִסְרֹקֶת לְרֹאשִׁי וְעָלַי שִׂמְלַת שַׁבָּת עִם אַרְנָק שֶׁל עוֹר בַּיָּד הוֹ אִמָּא, כַּמָּה זֶה נֶחְמָד יְהוּדָה הִבְטִיחַ לָהּ שֶׁתִּשְׁמֹר לה אֱמוּנָה כְּמוֹ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה יֶרַח דְּבַשׁ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבָשׁ הֶחָתָן רוֹצֶה לִהְיוֹת לְאַבָּא בֶּן מֵחַנָּה'לֶה דָּרַשׁ חַנָּה'לֶה אָמְרָה לוֹ בֵּן זֶה לְגַמְרִי לֹא יָפֶה לֹא אֹבֶה וְלֹא אֶרְצֶה אִם תִּרְצֶה בֵּן אוֹ בַּת לֵךְ עֲשֵׂה לָךְ לְבַד כִּי חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה וּפְרָט

יוֹם שִׁשִּׁי תרצ"ט פַּרְשַׁת וַיֹּאמֶר בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר סְעֻדָּה נִתְּנָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ וּמַזָּל טוֹב לַגְּבִיר חַנָּה'לֶה הִתְבַּלְבְּלָה מָה פִּתְאֹם בְּרִית מִילָה וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה אַךְ הַבַּעַל לֹא זָכַר כֵּיצַד בָּא לוֹ בֵּן זָכָר וְלִשְׂמֹחַ מְאֻחָר אֶת הַבֵּן הֵבִיאוּ אֶל הָרַבִּי וַיֹּאמְרוּ לוֹ רַבִּי קַח הִיא אוֹמֶרֶת זֶה לֹא שֶׁלִּי וְהוּא אוֹמֵר זֶה כֵּן שֶׁלָּךְ אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן וְזֶה דָּבָר לֹא יִתָּכֵן נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל אָז אוֹתוֹ מִפִּיו נִשְׁאַל מֵאֵין בָּאת מְנֻוָּל

איך אפשר שלא להתאהב עם ניחוחות בירה וקבב בשוק הטורקי בחיפה

האתר של עירית החיפה מבשר לנו על שלל אירועי החג שמתחרים על תשומת ליבנו והכל בחינם. אנחנו מחליטים בספונטניות לבחור בהופעת הלהקה ג'יין בורדו בשוק הטורקי. האזנה לשיר או שניים ביוטיוב מגלה לי שאני בעצם מכיר את שירי הלהקה שהייתה לאחרונה לחביבת הפלייליסט של גלגל"צ. בפעם האחרונה שהגעתי לשוק הטורקי בעקבות הודעת אתר העיריה על שוק יום שישי, לא מצאתי שם אפילו חתול שמחפש שאריות, אלא שאז היה מזג האויר שרבי ואביך, ואילו היום רוחות סתיו קלות מנשבות פה ושם.

מגיעים לכיכר פריז בשמונה וחצי בערב ומוצאים את כל החנויות פתוחות והככר הומה אנשים. המקום שהיה פעם מעוז החומוס נשלט על ידי קופיקס וקופיז שהפכו לבתי קפה של ממש עם שולחנות שפולשים לכל הרחבות ותורי ענק של אנשים צמאים ורעבים לכל דבר בחמישקל.

ממשיכים לתוך השוק המתקרא על ידי העיריה בשם 'מתחם 21' ומגלים שהשוק דחוס היטב בהמון אדם – הרבה מאוד נוער, צעירים, הורים עם ילדים וטף, ולא מעט ראשים מלבינים ומקריחים. נראה שנפלאות השוק שהבטיחה העיריה, בשילוב ג'יין בורדו, פיתו רבים מאוד לנטוש את הספה ולצאת השוקה.

ברחובות המזרח והמערב שקרויים בימינו דוברין ונתן משתרע שוק "עתיקות" ויד שניה, וברחוב המרכז הקרוי גם משה אהרון הבמה המרכזית עליה תופיע עוד מעט ג'יין בורדו. הקהל מתגודד בכל איזורי השוק עם כוסות בירה. חנות הבורקס הטורקי – ממש מול הבמה עמוסה בבולסי בורקס עם ביצה קשה וממולם – לצד הבמה – משתרך תור ענק לפני "יעקב קבב". חגיגת הריחות מציפה את המתחם. שוק העתיקות מרתק במגוון המוצגים והאנשים שולחים ידיהם אל המלבושים ונראה שאפילו רוכשים לא מעט מהם.

בשעה תשע, בדיוק מעורר השתאות, שומעים את הצליל הראשון של ההופעה. אנחנו דחוסים בין המוני באי השוק במערב רחוב הדקל הקרוי היום בשם קהילת סלוניקי – שם שממש מתאים לדוכנים שאיכלסו אותו כאשר היה עדיין שוק פעיל. מפלסים את דרכנו לצלילי ג'יין בורדו לכיוון הבמה ומוצאים את עצמנו בשערי הבורקס הטורקי. מכאן אפשר לראות את ג'יין בורדו מבעד לאות ט' של הבורקס הטורקי.

הצליל של ג'יין בורדו הוא מעין קאנטרי עברי מתקתק שמזכיר את השירים שאהבנו פעם. שירה נקייה ויפה בליווי אקוסטי. חשבנו שהצליל הזה כבר עבר לבלי שוב, ולפתע אנחנו מגלים שהוא ערב לדור הנערות והנערים שגודשים את חזית הבמה. ההופעה נמשכת ואיתה ההמולה. אנחנו נודדים ממקום למקום ומגלים שהמקום בו הלהקה נשמעת הכי טוב הוא דווקא מאחורי הבמה. איננו לבד – רבים גילו כבר את זה. נערה שעוברת בקרבתנו מציינת שזה סגנון חדש לגמרי וגורמת לי להרגיש מאוד "חדש". מאחור אמנם שומעים, אבל לא כל-כך רואים. שבים לחזית הבמה, הבורקס, הקבב והבירה. מישהו מטפס על המרזב ומתיישב על אדן הקומה הראשונה ממש בקרבת המרפסות של דירות בתי השוק שקמו לתחיה.

ההופעה לקראת סיום. ירידה לצורך עלייה. הקהל דורש עוד ומקבל את All you need is love של החיפושיות עם שיתוף של כל הקהל שמגיב במלוא פה. דורון טלמון מציינת בהתלהבות שאנחנו קהל מצויין. זהו – נגמר.

יוצאים חזרה דרך חורבות רחוב נתנזון המשתפץ לכיוון כיכר פריז שעדיין הומה אדם ממש כמו באמצע היום. בדרך החוצה פוגשים באחד מדוכני העתיקות מרצדס שהמוכר טוען שאיננה נוסעת – נראה לי שגם להדפסה היא כבר לא תצלח. פה ושם רואים כוסות בירה נטושות, אך עיקר האשפה מרוכזת בפחים – מאוד שונה ממזה שראינו בעכו לפני יומיים.

כיף לראות את עירנו חיה, נושמת, שרה, שותה ואוכלת בחמישקל עד אמצע הלילה – אולי בכל זאת משהו מתעורר אצלנו בחיפה.
חג שמח!

גלגולו של ניגון ליום הכיפורים

האלבום Let it Be יצא כחודש אחרי פירוק להקת החיפושיות ומייד בעקבותיו יצא הסרט. כעבור שלוש שנים וחצי, פרצה מלחמת יום הכיפורים. אין שום קשר בין שני המאורעות פרט לניגון אחד שהתגלגל מהראשון לשני ומייד התגלגל לכיוון אחר.

יום הכיפורים רשום בתודעתי אך ורק כמלחמה – אני הייתי חייל סדיר שנאלץ להתבגר בבת אחת והגיגי נציגי האלהים עלי אדמות על קדושת היום אינם מעניינים אותי.

המלחמה, להבדיל מקודמתה, הייתה נטולת שירים. לפני מלחמת ששת הימים, במהלכה ובזמן אופורית הנצחון, היינו מוצפים בשירים יפים, שירי עזוז וגבורה, שירים מגוייסים… ושיר מחאה אחד. הלהקות הצבאיות, ולא רק הן, שרו שירים חדשים שנוצרו עבור אותה מלחמה. שיר הנושא של המלחמה היה שירה של נעמי שמר 'ירושלים של זהב' – שיר שנכתב והתפרסם לפני המלחמה ועוּבָּה בבית נוסף בעקבותיה.

צנחן אחד, שלא שבע במיוחד נחת מאותה מלחמה, כתב מילים משלו לניגון של 'ירושלים של זהב'. השיר 'ירושלים של ברזל', שהיה שיר המחאה, הושמע ברדיו לא מעט. הגנרלים, המנהיגים והעם, שהיו שיכורי ניצחון, התעלמו מהביקורת, והצמידו בסלחנות למאיר אריאל את הכינוי – "הצנחן המזמר". כעבור שנה החלו לצמוח לנו שירי מחאה נוספים, חלקם אפילו הושרו בפי להקת הנחל, מוסווים היטב בעטיפה מתקתקה, שאיפשרה לכולם לשיר אותם בלי לתהות מדוע ילדה קטנה יחידה ותמה עמדה ושאלה – למה. השיר המקסים 'ירושלים של זהב' התגלגל להיות גם 'ירושלים של ברזל' ואפילו קיבל בדיעבד את ברכת המשוררת והמלחינה נעמי שמר.

ירושלים של זהב מילים ולחן: נעמי שמר מילים ולחן: נעמי שמר אויר הרים צלול כיין וריח אורנים נישא ברוח הערביים עם קול פעמונים. ובתרדמת אילן ואבן שבויה בחלומה העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור הלא לכל שירייך אני כינור. איכה יבשו בורות המים כיכר השוק ריקה ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה. ובמערות אשר בסלע מייללות רוחות ואין יורד אל ים המלח בדרך יריחו. ירושלים של זהב… אך בבואי היום לשיר לך ולך לקשור כתרים קטונתי מצעיר בנייך ומאחרון המשוררים	כי שמך צורב את השפתיים כנשיקת שרף אם אשכחך ירושלים אשר כולה זהב ירושלים של זהב… חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר שופר קורא בהר הבית בעיר העתיקה. ובמערות אשר בסלע אלפי שמשות זורחות נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו. ירושלים של זהב…
ירושלים של ברזל מילים: מאיר אריאל ונעמי שמר לחן: נעמי שמר במחשכיך ירושלים מצאנו לב אוהב עת באנו להרחיב גבוליך ולמגר אויב מקול מרגמותיו רווינו ושחר קם פתאום – הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא וכבר היה אדום ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור הלא לחומותייך קראנו דרור הגדוד, רגום, פרץ קדימה, דם ועשן כולו ובאו אמא אחר אמא בקהל השכולות נושך שפתיו ולא בלי יגע, הוסיף הגדוד ללחום עד שסוף סוף הוחלף הדגל מעל בית הנכות ירושלים של ברזל…	נפוצו כל גדודי המלך, צלף – נדם צריחו עכשיו אפשר אל ים המלח בדרך יריחו עכשיו אפשר אל הר הבית וכותל מערב הנה הנך באור ערביים, כמעט כולך זהב ירושלים של זהב ושל עופרת וחלום – לעד בין חומותיך ישכון שלום

בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, השיר Let it Be התנגן ברדיו כל הזמן. נעמי שמר כתבה לשיר נוסח עברי שונה בתכלית מהשיר של החיפושיות שנכתב על ידי פול מקרטני.
לו יהי של נעמי שמר הוא שיר תפילה לשובם בשלום של החילים מהמלחמה, בעוד השיר של מקרטני הוא מעין שיר נחמה שקורא להתעלוֹת על טרדות היומיום, להרפות ולהמשיך הלאה.
הביטוי Let it Be הוא בתרגום גוגל 'עזוב את זה', בתרגום בינג 'תניח לזה' ובמורפיקס 'עזוב אותו לנפשו' – כלומר הכל בסדר – הרפה – המשך הלאה.
מרדכי הורביץ – בעלה של נעמי שמר – דחק בה לכתוב לשיר לחן משלה ולא לבזבז אותו על מנגינה של זרים. כך נולד הלחן החדש והמוכר.

לוּ יְהִי מילים ולחן: נעמי שמר עוֹד יֵשׁ מִפְרָשׂ לָבָן בָאֹפֶק מוּל עֲנָן שָׁחֹר כָּבֵד כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. וְאִם בַּחַלּוֹנוֹת הָעֶרֶב אוֹר נֵרוֹת הַחָג רוֹעֵד כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. לוּ יְהִי, לוּ יְהִי אָנָא – לוּ יְהִי כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. אִם הַמְּבַשֵּׂר עוֹמֵד בַּדֶּלֶת תֵּן מִלָּה טוֹבָה בְּפִיו כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי אִם נַפְשְׁךָ לָמוּת שׁוֹאֶלֶת מִפְּרִיחָה וּמֵאָסִיף כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי	לוּ יְהִי, לוּ יְהִי אָנָא – לוּ יְהִי כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. מַה קוֹל עֲנוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר וְקוֹל תֻּפִּים כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי לוּ תִּשָּׁמַע בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה גַּם תְּפִלָּה אַחַת מפִּי כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. לוּ יְהִי, לוּ יְהִי אָנָא – לוּ יְהִי כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. בְּתוֹךְ שְׁכוּנָה קְטַנָּה מוּצֶלֶת בַּיִת קָט עִם גַּג אָדֹם כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי זֶה סוֹף הַקַּיִץ סוֹף הַדֶּרֶךְ תֵּן לָהֶם לָשׁוּב הֲלוֹם כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. לוּ יְהִי, לוּ יְהִי אָנָא – לוּ יְהִי כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. וְאִם פִּתְאֹם יִזְרַח מֵאֹפֶל עַל רֹאשֵׁנוּ אוֹר כּוֹכָב כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי אָז תֵּן שַׁלְוָה וְתֵן גַּם כֹּחַ לְכָל אֵלֶּה שֶׁנֹּאהַב, כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי. לוּ יְהִי, לוּ יְהִי אָנָא – לוּ יְהִי כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי.
Let it be, let it be Ah, let it be, yeah, let it be Whisper words of wisdom, let it be And when the night is cloudy There is still a light that shines on me Shine on until tomorrow, let it be I wake up to the sound of music, Mother Mary comes to me Speaking words of wisdom, let it be Let it be, let it be Let it be, yeah, let it be	Let it Be Paul McCartney When I find myself in times of trouble Mother Mary comes to me Speaking words of wisdom, let it be And in my hour of darkness She is standing right in front of me Speaking words of wisdom, let it be Let it be, let it be Let it be, let it be Whisper words of wisdom, let it be And when the broken-hearted people Living in the world agree There will be an answer, let it be For though they may be parted There is still a chance that they will see There will be an answer, let it be Let it be, let it be Let it be, let it be Yeah, there will be an answer, let it be

נעמי שמר כתבה את לו יהי לניגונו של השיר Let it Be, ואז כתבה ניגון משלה לשירהּ לו יהי, לכן ניתן לשיר כל אחד מהשירים בלחנו של משנהו – מעניין לנסות. אני ניסיתי והנה התוצאות. ההקלטות נעשו בתנאים ביתיים בליווי פלייבק קריוקי או גיטרה, ואינני בדיוק זמר – ההאזנה על אחריותכן\ם – ראו הוזהרתן\ם.

בשולי הדברים:

• בשיר Let it Be האמא מרי באה בעיתות מצוקה ואומרת Let it Be.
  היו שייחסו את הסיפור למרים הבתולה – אם המשיח – אשר, על פי הברית החדשה, אמר לה המלאך גבריאל: "אל תפחדי מרים, כי מצאת חן לפני אלהים, הנה תהרי ותלדי בן…"… בתגובה אמרה מרים: "הנני שפחת אדני, יהי לי כדברך" – כך כתוב בלוקס 1.38 [תרגום חדש 1976] . אין לי מושג מה כתוב בתרגום האנגלי אך יכול להיות שלפחות באחד התרגומים, נכתב בתגובת האם מרים Let it Be.
  בראיון מאוחר יותר סיפר פול מקרטני שבתקופה הלחוצה של ההקלטות ב 1968, כאשר התקשורת בין החיפושיות הייתה מתוחה למדי, באה אליו בחלום אימו מרי – שמתה מסרטן בהיותו בן 14 שנים – ואמרה לו "It will be all right, just let it be"
  וכך השיר נולד.

• במהלך השירות הסדיר הייתי אחראי, בין השאר, על מערכות ההגברה בבה"ד 1. בסיום כל קורס קצינים עלו הצוערים בזה אחר זה לקבל את סיכת המ"מ על רקע צלילי 'ירושלים של זהב'. אני הייתי זה שהשמיע את השיר בלופּ אינסופי, דבר שגרם לי לסלוד מהשיר לאורך זמן. היום שמעתי את השיר לאחר כארבעים שנים של המנעות – נראה שהחלמתי.

• בשיר לו יהי בביצוע הגשש החיוור עם נעמי שמר בפני חיילים, הושמט הבית הכואב ביותר. הביצוע של חווה אלברשטיין כולל בית זה

אִם הַמְּבַשֵּׂר עוֹמֵד בַּדֶּלֶת תֵּן מִלָּה טוֹבָה בְּפִיו כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי אִם נַפְשְׁךָ לָמוּת שׁוֹאֶלֶת מִפְּרִיחָה וּמֵאָסִיף כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ לוּ יְהִי

תודה – הכל בסדר

אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה ואני חושב על שיר חיובי שיסיח את דעתי מהשיר 'ראש השנה' שהוצמד לתודעתנו כבר בראשית ימינו בדבק בלתי ניתן לפרימה. כוונתי לשיר מאולץ החרוזים של לוין קיפניס שכל ילדי ישראל נהנים להגותו "לאכול ילדה וילד". השיר החיובי הראשן שעולה בדעתי הוא 'הלוואי' שכתב אהוד מנור והלחין בועז שרעבי שגם מבצע את השיר. ומייד אחריו מבליח לראשי 'תודה' – נוסח עברי של עוזי חיטמן לשיר שהתפרסם בביצועו של יורגוס דלאראס. משהגדרתי את הקטגוריה גלגולו של ניגון אני נהנה להתחקות אחר שורשי שירים שנולדו בשפה זרה וזכו לנוסח עברי שאיננו דווקא תרגום של מילות המקור. בשירונט ובעוד מספר אתרי שירים כתוב שהלחן הוא של דלאראס, ואילו ביוטיוב מיוחס הלחן למלחין האולטימטיבי המכונה "יווני עממי". ללא כל מאמץ אפשר למצוא שמלחין השיר ומחבר המילים הוא סטברוס קוזיומטזיס שאיננו דלאראס ואיננו "עממי". אני מציין את זה משום שלא פעם אני מוטעה על ידי מלהגי רשת שכמותי, שמפרסמים מידע לא בדוק, שמצוטט ומצוטט לעייפה עד שהוא הופך ל"עובדה"- הרי זה כתוב באינטרנט, או בנוסח המקובל יותר "זה בגוגל".

ובכן, לראש השנה תשע"ו החלטתי לאמץ את השיר של עוזי חיטמן

תּוֹדָה

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ עַל אוֹר עֵינַיִם, חָבֵר אוֹ שְׁנַיִם עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי בָּעוֹלָם. עַל שִׁיר קוֹלֵחַ וְלֵב סוֹלֵחַ שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ עַל צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד וּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת עַל אֲדָמָה וּבַיִת חַם. פִּנָה לָשֶׁבֶת, אִשָּׁה אוֹהֶבֶת שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ עַל יוֹם שֶׁל אֹשֶׁר, תְּמִימוֹת וְישֶׁר עַל יוֹם עָצוּב שֶׁנֶּעֱלַם. תְּשׁוּאוֹת אַלְפַּים וְכַפַּיִם שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

השיר התפרסם לראשונה בביצוע חיים משה ומאוחר יותר זכה לביצוע נוסף של טריפונס במסגרת הפרוייקט המוזיקלי עבודה עברית. בין לבין הקליט אותו גם עוזי חיטמן. שלושת הביצועים יפים ושונים.

תודה – עוזי חיטמן	תודה – חיים משה	תודה – טריפונס

תוכנו של השיר המקורי שנכתב על ידי סטברוס קוזיומטזיס והתפרסם ב 1975 בפי יורגוס דלאראס שונה בתכלית. זה איננו שיר תודה אלא שיר מחאה פוליטי שנכתב ביון בימי משטר הקולונלים במסווה של שיר אהבה – כך מפרש אותו יוסי חרסונסקי.

הנה מילות השיר במקור היווני. אינני מבין את השפה היוונית, לכן נעזרתי במספר שיטות תרגום מכונה וחילצתי תרגום שאני מקווה שמיצג את המקור בצורה הוגנת.

Όλα καλά κι όλα ωραία Ola kala ki ola wraia – Giwrgos Dalaras Στίχοι: Σταύρος Κουγιουμτζής Μουσική: Σταύρος Κουγιουμτζής Πρώτη εκτέλεση: Γιώργος Νταλάρας Όλα καλά κι όλα ωραία χτες ήσουν μ' άλλονε παρέα και πού σοκάκι να τραγουδήσεις δεν επιτρέπονται οι αναμνήσεις Μίλα σιγά και μη φωνάζεις είμαι κουτός και με τρομάζεις δε θέλω κόσμο και φασαρία αύριο μπαίνω στην ανεργία Έχω ψυχή δεν έχω βράχο πάλι με άφησες μονάχο και μια σημαία σ' ένα μπαλκόνι αλλάζει χρώματα και με σκοτώνει Όλα καλά κι όλα ωραία χτες ήσουν μ' άλλονε παρέα και πού σοκάκι να τραγουδήσεις δεν επιτρέπονται οι αναμνήσεις

הכל בסדר הכל נחמד אולה קלה – יורגוס דלאאראס מילים: סטברוס קוזיומטזיס לחן: סטברוס Kugiumtzis ביצוע מקורי: יורגוס דאלארס הכל בסדר הכל נחמד אתמול היית עם חֶבְרָה אחרת שבתם לסמטה לשיר זכרונות אסורים. מדבר לאט ולא צועק אני טיפש ומפוחד איני רוצה את העולם בהמולה מחר אני הולך על אבטלה אין לי רוק-נשמה שוב עזבת את מינכן ודגל על ​​מרפסת משנה צבעים והורג הכל בסדר הכל נחמד אתמול היית עם חֶבְרָה אחרת שבתם לסמטה לשיר זכרונות אסורים.

בזמן קריאת התרגום אני נזכר בשני שירים שנקראים 'אצלי הכל בסדר' ובשניהם מבטא ה"הכל בסדר" את אותה תחושה סרקסטית שמקרין השיר היווני, כלומר – שום דבר איננו ממש בסדר, אבל אנו משכנעים את עצמנו ש"הכל בסדר" כדי שנוכל להמשיך הלאה.

אצלי הכל בסדר מילים: שמרית אור לחן וביצוע: בועז שרעבי אותך אני אוהב ודאי לאורך כל הדרך למרות שאת נסערת כבר ממישהו אחר אותך אני אכאב ודאי יותר עם בוא הערב ואם אשכח – הלב תמיד זוכר. איתך היו ימי דולקים כאש תמיד בוערת איך לובן צווארך צונח על כתף זרה. איתך יקדו שוב עלומי בלהבה אחרת – איך השריפה ההיא רק בי נותרה.

אצלי הכל בסדר ולא חשוב אם לא אמצא תשובה, אצלי הכל בסדר, היום כבר לא מתים מאהבה. אותך אני אחלום בלילה עם אישה אחרת והכאב ילהיב אותי כמו לפיד בוער, אותך אני אנשום ודאי בכל דקה עוברת, ואם אשכח, הלב תמיד זוכר. אצלי הכל בסדר ולא חשוב אם לא אמצא תשובה, אצלי הכל בסדר, היום כבר לא מתים מאהבה.

אצלי הכל בסדר מילים: יענקל'ה רוטבליט ומאיר אריאל לחן: שמוליק קראוס ושלום חנוך ביצוע: ג'וזי כץ אצלי הכל בסדר השבוע כבר מצאתי לי חדר סביבה נחמדה ואולי גם אמצא עבודה על גג כניסה נפרדת קצת עכור והתקרה יורדת מרבד מקומט אבל לי לא איכפת כמה אנשים כבר חייכו אלי ברחוב גם היכרתי שניים אחד כזה גבוה שרוצה עלי לכתוב מאמר בעיתון כך שבינתיים

אצלי הכל בסדר מאחד החלונות בחדר רואים את הים הסתכלתי משם קניתי במכולת מצרכים בשביל שבת קצת פירות ויין גם גבינות ומישהו מגיע עוד מעט והדלקתי נרות כך שבינתיים אצלי הכל בסדר השבוע כבר מצאתי לי חדר סביבה נחמדה האמת, פחדתי שאברח מפה מהר תוך יום או יומיים איכשהו נדמה לי שאפשר להסתדר נשיקות לכולם כך שבינתיים

תוספת מעט מאוחרת –

בעקבות תגובתה של מירי, שהגיעה שעות בודדות אחרי עליית רשימה זו, התפלאתי מעט על עצמי שהשיר המופלא של מרסדס סוסה לא קפץ לעולם האסוציאציות שלי.
נברתי מעט ברשת וגיליתי שגם השיר Gracias a la vida, שנכתב על ידי ויולטה פארה סנדובאל, זכה בגלגולו של ניגון לעברית. צרויה להב העניקה לשיר נוסח עברי.

תודה לַחיים גרסה עברית ל GRACIAS A LA VIDA מאת ויולטה פָּארה מוקדש באהבה לבריז'יט גורביץ'. יהי זכרה ברוך. מהפייסבוק של צרויה להב תודה לַחיים, שנתנו לי הכול שנתנו לי עיניים, רואות זריחה מתקרבת מבדילות חושך מֵאור ולבן משחור מגלות גן סודי בסמטה נעזבת מזהות בהמון איש אחד שאני אוהבת תודה לָחיים, שנתנו לי הכול שנתנו לי צלילים כמו פנינים בשרשרת ואת שפת המילים, להגיד בהן אמא להגיד חבר שלי, להגדיר לי ארץ ואת שפת הנשמה באמת נסתרת

תודה על הדרך – ארוכה ונמשכת על הכוח לקום, לשאול וללכת לטפס בהרים נוגעים בַּשמיים לחצות עמק אבוד, בלי צל ובלי מים עד שבאתי אליךָ, לחצר ובית תודה לַחיים, שהעירו בי לב בועט בסגור, מפרפר בַּפתוח מתעופף סביב האש, מחפש חוף בטוח ומוצא את עינך הצלולות כמו רוח תודה לחיים, שנתנו לי הכול שנתנו צחוק ובכי ואת כל מה שבּנו כל כך הרבה צער, והאושר היכן הוא ומֵהם בא השיר והולך איתנו בא השיר שלי, בא השיר שלנו

מירי מסיקה שרה Gracias a la vida – תודה לַחיים בשתי השפות, פותחת בלשון המקור ובדקה 3:00 עוברת לנוסח העברי של צרויה להב.

מירי מסיקה	מרסדס סוסה

כמו בכל גלגולו של ניגון, הנוסח העברי של צרויה להב נאמן לעצמה יותר מאשר למקור. השיר זכה גם בתרגום עברי נאמן למקור בבלוג מעונן חלקית. לא הצלחתי לאתר בבלוג את שם הכותבת שהעניקה לשיר תרגום יפה וקולע, כך שאני מניח שהיא שומרת את זהותה למקורביה ואני בהחלט מכבד את בחירתה.

תודה לַחיים

Gracias a la vida

תודה לחיים שנתנו לי כל–כך הרבה, נתנו לי שני מאורות שכאשר אפקח אראה, את ההבדל הברור בין הבהיר לכהה, ומול כוכבי הרקיע אשתאה, ובהמון את פני אהובי אזהה. תודה לחיים, שנתנו לי הרבה כל–כך נתנו את השמיעה בעלת רוחב הטווח לתפוס יום וליל, צרצר ואוח, פטישים, נביחות, גשם עז ניתח, וקולו של אוהבי, הרך כל כך. תודה לחיים, על כל מה שהואילו לי לתת, נתנו לי את הצליל ואותיות האלפבית ועמו המילים, להצהיר ולהתלבט רע, אח, אם ואור מאותת ואת דרכה של הנשמה שאני אוהבת תודה על החיים, על מתנותיהם הנדיבות. נתנו את מצעדן של רגלי הדואבות איתן על החופים הותרתי עקבות, בהרים ועמקים, משלוליות לרחובות, ולבית שלך, לרחוב, למבוא. תודה לחיים, על מתנותיהם הגדולות. נתנו לי את פעימות הלב העולות, כשעיני מהרוח האנושית מתפעלות, ולנוכח המרחק בין הצדק לעוולות, וכשמביטה לעומק עיניך הצלולות. תודה לחיים, על כל כך הרבה דברים נתנו לי את הצחוק, ודמעות לצערי, כדי להבחין בין שברי לאושרי. שני החומרים המרכיבים את שירי, והשיר שלך, שהוא שירי, והשיר של הכל, שהוא שירי

Gracias a la vida que me ha dado tanto me dio dos luceros que cuando los abro perfecto distingo lo negro del blanco y en el alto cielo su fondo estrellado y en las multitudes el hombre que yo amo. Gracias a la vida que me ha dado tanto me ha dado el oido que en todo su ancho graba noche y dia grillos y canarios martirios, turbinas, ladridos, chubascos y la voz tan tierna de mi bien amado. Gracias a la vida que me ha dado tanto me ha dado el sonido y el abecedario con el, las palabras que pienso y declaro madre, amigo, hermano y luz alumbrando la ruta del alma del que estoy amando. Gracias a la vida que me ha dado tanto me ha dado la marcha de mis pies cansados con ellos anduve ciudades y charcos playas y desiertos, montañas y llanos y la casa tuya, tu calle y tu patio. Gracias a la vida que me ha dado tanto me dio el corazon que agita su marco cuando miro el fruto del cerebro humano cuando miro el bueno tan lejos del malo cuando miro el fondo de tus ojos claros. Gracias a la vida que me ha dado tanto me ha dado la risa y me ha dado el llanto asi yo distingo dicha de quebranto los dos materiales que forman mi canto y el canto de ustedes que es el mismo canto y el canto de todos que es mi propio canto.

תודה למירי שהאירה את עיני – ושנה טובה

תוספת מעט יותר מאוחרת –

יומיים אחרי פרסום הרשימה מזכירה לי ליבי שאם כבר מדברים על ’הכל בסדר’ כדאי להתייחס גם לשיר שמתכוון באמת ל’הכל בסדר’ כלשונו – ללא סרקזם. השיר של יעקב גלעד ויהודית רביץ עכשיו הכל בסדר הוא שיר הרגעה אמיתי – היו סודות, היה קשה להסביר, אבל עכשיו משהקרח נשבר אפשר להמשיך הלאה ויש מקום לסיפור חדש.

עכשיו הכל בסדר מילים: יעקב גלעד לחן: יהודית רביץ עכשיו הכל בסדר שינוי ניכר באוויר הכל נראה אחרת ואין סודות להסתיר רצית אותי לדעת רציתי בך לגעת מזמן אבל אתה נבהל עכשיו הכל בסדר שינוי ניכר באוויר דיברנו ודיברנו היה קשה להסביר מתחת לפני השטח עוד יש מבוכה ומתח לאט לאט נמצא מקלט

טוב שהקרח נשבר טוב שהכל נאמר אם אין אהבה בוערת אז אין אהבה אחרת לאט לאט נמצא מקלט הכל בסדר אל תדאג אין מקום לחשש הכל בסדר יש מקום לסיפור חדש עכשיו הכל בסדר כהה הופך לבהיר דיברנו כל הלילה בחוץ הבוקר מאיר מתחת לפני השטח עוד יש מבוכה ומתח לאט לאט נמצא מקלט אוהו הכל בסדר

הכל נראה אחרת ואין סודות להסתיר אם אין אהבה בוערת אז אין אהבה אחרת לאט לאט נמצא מקלט אוהו הכל בסדר

ועוד שיר ‘הכל בסדר’ שמרמז על עבר שהיה לא כל כך בסדר אבל העתיד יהיה טוב יותר מכוח ההחלטה שבאה בציווי עצמי – היי שקטה. ציווי של החלטה שמזכיר לי את ההחלטה את תלכי בשדה.

היי שקטה מילים: רחל שפירא לחן: יהודה פוליקר היי שקטה, עכשיו הכל בסדר אפילו המחנק עומד להשתחרר זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לך הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמו לא עברת אף פעם כמו לא היית צרימה בנוף המטופח כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

היי שקטה כאילו אין בך דופי… היי שקטה, כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח כאילו השלווה היא חוף הבהלה. היי שקטה כאילו אין בך דופי…

בחולות עד סתם יום של חול

כבר אחרי חצות. אני מְשַׁלְטֵט, מגיע לערוץ הממחזר הראשון, ומוצא את עצמי צופה בתכנית ‘במדינת היהודים פרק 4 – סצנת המועדונים – חיי ההומור והבידור של סוף החמישים עד לאמצע שנות השישים’. סדרת נוסטלגיה שזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2004 – נוסטלגיה על נוסטלגיה לנוסטלגיה, שחלק מאלה שמספרים בה על מה שקרה בעבר, גם הם אינם כבר בין החיים.

זהו בעצם הבידור של ילדותי. ספגתי בילדותי מנות גדושות של תרבות שאיננה מיועדת דווקא לילדים, ובכל זאת אני מופתע לגלות שחלק מהדברים שאני זוכר היטב, התקיימו ממש בשנים הראשונות לחיי. באותם ימים לא הייתה בארצנו טלוויזיה – כך שאת הכל ראיתי על הבמה. הניחוש שלי הוא שבהיעדר שירותי שמרטפות, הורינו לקחו אותנו איתם לתיאטרון ולמחוזות התרבות והבידור, וכך ספגנו תרבות אמיתית כבר מראשית ימינו.

התכנית כבר התחילה. מודי בראון מספר לנו על רביעית מועדון התיאטרון של סוף שנות החמישים.

יש בחיפה חתיכה היא גרה ברחוב פנורמה את הלב היא מרתיחה גם פה בנמל של פנמה איך היינו מבלים עיניה כחולות כשמיים זוג שדיה כגלים שני שיבר ושליש ירכתיים

אין כמו יפו בלילות אין כמו יפו בעולם כשעוברות החתיכות עם שפתיים צבע דם. איך שהן מנדנדות – וואלה זאת ממול פצצה, רק תקרא לה – היא תתן קפיצה כמו חטפה פה עקיצה…

הלחן של 'רחוב פנורמה' הוא "עממי מקסיקני", ושל 'אין כמו יפו בלילות' הוא "לא ידוע". מעניין, חולפת במוחי המחשבה, זה חוסך תשלום עבור זכויות יוצרים.

אני שומע את המילים הכל-כך מוכרות של חיים חפר, ותוהה אילו מהומות היו מקימות אילו יצאו לאור היום. לפתע אני קולט שצנזורת הרחוב חזקה מזו הממוסדת. מי יעז להתגרות היום בציבורים רבים על ידי החפצת גוף האישה, דבר שהיה בחזקת מובן מאליו לפני מחצית המאה. במחשבה שניה, לפני מאה שנים לא הייתה עדיין אפילו זכות בחירה לנשים בארה"ב, אנגליה, גרמניה וצרפת, ואני מלין על "זוטות".

ממשיכים אל 'תל אביב הקטנה' ויוסי בנאי שר ומספר לנו על 'בחולות', שהוא בעצם שיר צרפתי במקורו שגוייר ממש שלא כהלכה על ידי חיים חפר, והפך להיות שיר צברי שורשי, עד כמה שצבר יכול להיות שורשי.

השיר שהושר בפי הצבא הצרפתי ב 1830 עבר מספר גִּלגוּלים "צבאיים" חוּדש במלחמת העולם הראשונה במגוון גרסאות באנגלית מִצְטָרְפֶתֶת, חלקן רוויות זימה ו"הומור צבאי גברי" ויש גם גרסאות עם שמץ מחאה אנטי מלחמתית – במידת האפשר, כמובן.

הנה אחת מהגרסאות האנגליות של – Mademoiselle from Armentieres Hinky Dinky Parlez Vous
גרסה אנגלית נוספת רווית זימה נקראת Three german officers Crossed The Line

באתר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, כן – יש דבר כזה, מצאתי דף ששמו "קום התנדב לגדוד העברי" שירי מלחמת העולם הראשונה. בדף זה מצוטטת גרסה עברית ל "שלושה גרמנים"

שלושה גרמנים את הרַיינוּס חצו – פַּרלֶווּ ולַפונדק הם נכנסו – אינקי פינקי פַּרלֶווּ. 'פונדקאי, תן לנו את בִּתךָ! – פרלוו אנחנו רוצים —– אותה.' 'בִּתי עודנה צעירה – פרלוו ולא יפֶה —– אותה!' 'אבא, אינני צעירה – פרלוו אותי כל השכונה —–,' שלושה גרמנים את הריינוס חצו – פרלוו ולגרמניה הם חזרו."

באותו דף מצוטטת גרסה שמקורה בבית הספר החקלאי "מִקווֶה מִקוֶה ישראל":

גימנזיסט חָלַב פרה – פרלוו משך זנב במקום פִּטמָה. במקום פטמה משך זנב יצא לו קקה – לא חלב.

פאולה שרה בצרפתית אתMademoiselle from Armentières ובסיום השיר יוטיוב מעביר אותנו לביצוע צרפתי נוסף של לין רנו. אינני מבין צרפתית, אך מההבעות ומאינטונציה ניתן להבין שהמילים דומות לגרסאות הקודמות.
יוסי בנאי שר את 'בחולות' של חיים חפר שהוא, לעומת קודמיו, שיר עדין, תמים ורומנטי, עם קריצה קלה. ואני חושב על כך שהיום כבר מאוחר לשיר "…אל החולות לכו אם כך, לפני שאיזו עיר תצמח… בחולות.

היה זה בחצות הליל – בחולות כשזוג יצא לו לטייל – בחולות ועל ראשו מגבעת קש, ולשפתיה טעם דבש וכשחיבק אותה ממש, בהולם לבבה הוא חש בחולות. וכך נולדתי אני – בחולות עלמת החן היתה אמי – בחולות ולא צריך להיות נביא האיש ההוא היה אבי חלוץ נחמד ולבבי, אל העולם אותי הביא בחולות וכך בנו הם את ביתם – בחולות ובית אחר בית קם – בחולות וכשצמחו כאן רחובות, הלכתי בדרכי אבות ורק הגעתי למצוות, התחלתי ילדות לצבוט בחולות הייתי לה צביטה נותן – בחולות וכך נולד לנו הבן – בחולות חלפו לילות, חלפו ימים ובני גם הוא אינו תמים בליל אביב, בליל קסמים, גם הוא הולך לו לפעמים בחולות. אני זוכר איך שרתי שם – בחולות, את עלומי השארתי שם – בחולות, גם לנכדי אני אומר: לו רק אני צעיר יותר הייתי את הכל מוכר ובדבר אחד בוחר: בחולות. עוד יש מקום לאהבה – בחולות תדעו לכם שזו מצווה – בחולות הזמן עובר מהר כל כך, והוא הרי אוהב אותך אל החולות לכו אם כך, לפני שאיזו עיר תצמח בחולות.

הגענו לתשובה החיפאית – רביעית הבנות של מועדון התיאטרון החיפאי הייתה, לדברי רבקה מיכאלי, הרביעיה הגדולה ביותר – היו בה, למרבה הפלא, חמש בנות.

פתאום, סתם יום של חול, תכנית יחיד בעידן של שלישיות. שמעון ישראלי שובר את כל המוסכמות ועולה לבד על הבמה עם שירים ומערכונים שכתב לעצמו. ואם לא די בכך, הוא מדבר על הדבר הרחוק ביותר מהזמר הציוני המגוייס:

סתם יום של חול עם בוקר כחול, בלי חג ומחול, בלי חצוצרות ותוף. כלום לא קרה, אבל נערה חייכה, בעברה פרח לקטוף שם, על החוף

התוכנית ממשיכה ליפו שכובשת לאיטה את מרכז הבידור העברי. בחמאם של דן בן אמוץ וחיים חפר מציגים את ‘משלי ערב’ – סאטירה על יחס מדינת היהודים לאזרחיה הערבים. אני, כילד, לא קלטתי את הסאטירה. זה אפילו לא כל כך הצחיק אותי. די מפתיע אותי לגלות שדן בן-אמוץ וחיים חפר נתנו כראות עיניהם פתחון פה לערבים על הבמה, דבר שהתפרש לפעמים גם כצחוק על חשבון הערבים. מעניין לדעת כיצד קיבלו אותם ערבים של יפו את דבריהם. כנראה לא תהיה תכנית שתדבר עם נציג אותם ערבים, פשוט כי איננו יודעים מי הם היו והיכן הם היום.

והנה עולה על הבמות עוד שחקן בהופעות יחיד – שייקה אופיר. שחקן מקצועי ומהוקצע שטרח לנסוע ללמוד אצל מרסל מרסו פנטומימה והרחיק עד ארה"ב בלימודי המשחק. אצלו אין פשרות, חיפופים ואילתורים – הכל מתוכנן, מבויים ומדוייק לפרטי הפרטים.

משלישיות דרך יחידים הגענו לצמדים. אפריים קישון מעלה עם שושיק שני ואריק לביא את הוא והיא ב 1960. ואז שבים אלינו יוסי בנאי ורבקה מיכאלי עם ילדות קשה – מהנדס ואשת מהנדס… אוווטווסטראאאדה.

ביפו המתעוררת מוקם תיאטרון אלהמברה, בחמאם – גשר הירקון ואיך קרה שהפשפש עלה למעלה עם רביעית מועדון התיאטרון. כבר 1963, אני בן 10, מתחיל לקלוט מהי אירוניה ומהי סאטירה, גם אם אינני יודע לכנות את הסגנונות בשמותיהם, וביהודה הימית מתגוררת משפחת שמחון – המשפחה הכי דומה לכולנו שדברה אלינו ממקלטי הרדיו שהיו מדורת השבט לפני היות הטלוויזיה. ההספד של דן בן אמוץ מ 1957 חוזר לשידור חי על מוות, כאשר דן בן אמוץ חוגג מסיבת פרידה מעצמו.

מחוץ לבמה מתפתח מסלול סאטירי חדש – ציפור הנפש – נפש הציפור – סאטירה מודפסת ומאויירת. דן בן-אמוץ, עמוס קינן ואורי אבנרי יוצאים להפגין בגליל למען דמות המדינה. לא למען שויון לערבים אלא למען מדינה שוויונית אשר "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" ללא אנשים ששוים… יותר.