מדריך טהרלב לכתיבת שירים ומקאמות

באחד מביקורי האחרונים בחנות גולדמונד ספרים יד-שניה אני מגלה על מדפי המציאון העשיר שבקומה השניה את הספר 'מדריך טהרלב לכתיבת שירים ומקאמות'. לא שמעתי עד כה על קיומו של הספר בן העשרים וחמש שנים והוא מסקרן אותי. משלם מחיר מציאון – עשרה שקלים חדשים – ופונה לדרכי הביתה עם הספר בתיקי.

הספר, ממש כפי שמעיד עליו שמו, הוא מדריך לכתיבת שירים – כן, ספר לימוד, אפילו עם תרגילים. כבר בתחילת הספר אני לומד דבר יסודי, לכאורה מובן מאליו, שמשום מה לא נתתי עליו דעתי עד כה. אומנויות שונות מיועדות לחושים שונים. ציור ופיסול נועדו לעיניים, מוזיקה ושירה נועדו לאוזניים, תיאטרון גם וגם וכן הלאה. שירים יש שנועדו לקריאה שקטה – כלומר לעיניים, ויש שנועדו לשירה או לדקלום – כלומר לאוזניים.

בבית הספר לימדו אותנו, לפחות בזמני, מהו חרוז ראוי בשירת משוררי ספרד. רבים מכירים אותם היום כשמות הרחובות שחוצים את תל אביב לאורכה – אבן גבירול בואכה יהודה הלוי. הם לימדו אותנו:
לא תחרוז שור בחמור.
הבא את השור אל ארץ המישור
ואת החמור אל הר המור.

בימיהם העברית לא הייתה שפה מדוברת. הם כתבו בשפה שקוראים בעיניים ולכן המשקלים והחרוזים בשיריהם נועדו לעיניים בלבד. בינתיים קמה השפה העברית לתחייה והיא מדוברת במחוזותינו על כל לשון. היום זוהי שפה שנועדה לשמיעה. נכון, גם כשאנחנו קוראים את השירים חרישית אנחנו שומעים את צליליהם מהדהדים בראשינו. לכן צליל התנועה האחרונה חשוב מההקפדה על החרוז הנראה לעין.

אין לי כוונה להמשיך וללמד כאן את מה שיורם טהרלב מלמד בספרו. אם יש לכם עניין ללמוד ממנו כיצד כותבים שירים נסו להשיג לכם עותק של הספר. זה לא פשוט, אפשר להשיג אותו רק בחנויות יד שניה, אבל בהחלט שווה לדעתי לשים עליו יד.

הספר קצר ובעיקר טכני. מאה עמודים ראשונים מלמדים אותנו על חרוזים, תבניות, משקלים וכן על דימויים, מחאה וסגנון. יתרת שלושים ותשעה העמודים מלמדים על כתיבת מקאמות – היום קוראים לזה שירה מדוברת. חלק זה פחות מדבר אלי. כאן לומדים דבר אחד שחשוב מאוד בעיני – לא להתבזות. אני חווה לפעמים מעמדים שבהם מוקראת ברכה מחורזת מביכה וארוכה עד אין קץ. יורם טהרלב מקדים שני צעדים ראשונים לכתיבה – החלטה ואיסוף מידע. בשלב ההחלטה חשוב לוודא שהקהל מתאים להקשבה, מעוניין בה ויודע עברית במידה מספקת. חשוב מאוד לוודא שגיבורי האירוע מעוניינים בכלל בתרומה שירית לאירוע שלהם. בשלב איסוף המידע חשוב לעשות תחקיר מעמיק ולדעת שהדברים הנאמרים נכונים, גלויים ואינם מביכים, קשים או פוגעים ברגשות השומעים.

הספר יצא לאור בשנת 1997 והדוגמאות בו מגיעות משירים קדומים יותר. במאה הקודמת התפרסמו הרבה מאוד שירים מאוד "גבריים", כאלה שמחפיצים נשים. בימינו לא יעלה על דעתו של אף אחד לכתוב שירים כמו רחוב פנורמה או אין כמו יפו בלילות של חיים חפר, ואפילו לא שיר כמו אהבת פועלי בניין של נעמי שמר.

בסיום כל הדרכה, ולפעמים גם באמצעה, יש תרגיל. אני עונה על כל התרגילים ואני מפתיע את עצמי. אני הרי יודע מהן דעותי, ובכל זאת כשאני פונה לכתיבת התרגילים אני מגלה שדעותי מתפרצות החוצה בצורה בוטה משצפיתי. בחלק מהתרגילים עלי להחליף את הפזמון של שיר קיים. הנה שתי דוגמאות:

הפזמון של השיר בדרך התבור הוא

במקור מאת בנימין אביגל –
ומיני אז נגלה לי רז
כי זה שבמשעול דהר את לבבי שבה.   

בתרגיל שלי –
אלף פעמים אמא לי אמרה
להזהר מאלה שעוזרים לי בלי סיבה

הפזמון של השיר סימונה מדימונה הוא

במקור מאת חיים שלמוני –
בי יוקדת אהבה
לשחורה ולנאוה
וליבי לה רון ירונה
לסימונה מדימונה.

בתרגיל שלי –
עד היום היא לא שמעה
על פושעים בערבה
היא שותקת מפחדת
מחוקרי המשטרה

שולי חלק מדפי הספר מקושטים באמרות שפר של המשורר. הנה שתיים מהן:

שירים יוצאים מהלב
גרֶפצים יוצאים מהבטן

כדי לכתוב –
אינך צריך לחיות בנוף פסטורלי,
אינך צריך להיות לא נורמלי,
אינך צריך אהבה משוגעת –
אתה צריך מעט כשרון
והרבה משמעת

למדתי מהספר 'מדריך טהרלב לכתיבת שירים ומקאמות' לא מעט ונהניתי מאוד מהלימוד. הדבר העיקרי שלמדתי הוא להתאים את החריזה ואת המשקל לשמיעה.

אני ממליץ לכל מי שרוצה לכתוב שירים לקרוא ספר קצר זה ולעשות שיעורי בית.

השוטרים בנהריה – גלגולו של ניגון מ'לה-מאמא' עד 'למה-מה?'

בימים אלה אני צופה בסדרה השוטרים – דרמת פשע משטרתית ישראלית איכותית ומרתקת שעלתה לשידור בינואר 2021. הסדרה עוסקת במלחמת קבוצת שוטרים בנהריה נגד כנופיית פשע מקומית שהשתלטה על העסקים, על מוסדות השלטון ואפילו על המשטרה המקומית. סדרה מעולה.

כרזת הסדרה השוטרים מבית קשת – ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=1948510

בפתיחת כל פרק בסדרה מושמע השיר 'נהריה' למנגינת השיר של שארל אזנבור la mamma – האימא. לקח לי זמן לזהות את קולו של מייק בורשטיין, ויותר מכך התקשיתי להבין את תוכן קטע השיר בעברית וכיצד הוא מתקשר לסדרה. חיפוש בגוגל הביא אותי אל הקלטת השיר ביו-טיוב, אבל את המילים לא מצאתי ברשת. לפני שאתייחס אל השיר 'נהריה' אני רוצה להזכיר את השיר המקורי של שארל אזנבור למילותיו של רוברט הנרי גל בצרפתית. השיר הוקלט לראשונה על ידי שארל אזנבור בשנת 1962, ובשנת 1965 שארל אזנאבור הקליט את השיר בנוסח אנגלי של דון בלאק.

בהופעה בפריז בשנת 1994 שארל אזנבור הקדים לשיר הסבר באנגלית. הנה ההקדמה ולצידה תרגום חופשי שלי לעברית:

כולם הגיעו מכל רחבי הארץ ברגע ששמעו ש la mamma [האימא], האדם החשוב ביותר במשפחה גוססת כולם באו אפילו ג'ורג'יו, הבן המגורש, עם מתנות בידיו. הילדים משחקים סביב המיטה, ומאחר שמזג האוויר חם, חם מאוד הגברים שותים את היין מהכרם יש אפילו מישהו שמנגן בגיטרה כשהנשים שרות  Ave Maria היא גוססת האמא מוקפת באהבה, בדמעות ובחיוכים אבל היא לעולם, לעולם, לעולם לא תִּשָּׁכַח la mamma [האימא]

They all came from all over the country As soon as they heard That la mamma The most important person of the family is dying They all came Even Giorgio the banished son with gifts in his arms The children are playing around the bed And as the weather is very, very hot The men are drinking the wine of the vineyard There is even someone playing the guitar As the women are singing an Ave Maria She is dying la mamma And there is love and tears and smiles around her But she will never, never, never be forgotten La mamma

ההקלטה שבפתחה מסביר הזמר את השיר באנגלית. La Mamma (Live From Palais Des Congrès, Paris, France/1994)

הקלטה מהאלבום המקורי – 1962 La Mamma – Charles Aznavour 1962

מאז שהשיר התפרסם נכתבו לו נוסחים שהוקלטו במספר שפות וביניהם שלושה נוסחים עבריים:

אבי טולדנו שר את השיר בתרגום דוד טופז – הנוסח העברי היחיד שנאמן למקור.

שלמה ארצי שר נוסח עברי שכתב דן אלמגור. זה איננו תרגום אלא גיור של השיר להוואי החיים הישראלי – לא הצלחה גדולה, אבל כדאי לקרוא את המילים שמשקפות היטב את חיינו בכל הזמנים.

מייק בורשטיין הקליט שיר עברי שכתב דידי מנוסי לאותה מנגינה – נהריה. זה השיר שפתיחתו מושמעת בתחילת כל פרק של הסדרה 'השוטרים'. שיר זה איננו קשור בשום דרך לשיר המקורי. הוא לא מתייחס בכלל לאימא. כששמעתי שיר זה נחרדתי. השיר שוביניסטי ומיזוגני באופן מעורר חלחלה. היום איש לא היה מעלה על דעתו לכתוב שיר כזה ובוודאי לא להשמיע אותו בפרהסיה. נראה לי שהשיר מוגזם אפילו לשנת 1971 שבה הוא הוקלט. המילים והיוטיוב של השיר במלואו נמצאים בשולי טור זה – אפשר להאזין ולקרוא אך אינני אחראי לתופעות הלוואי.

הנוסח המקורי בצרפתית, אחריו תרגומים לאנגלית מועתקים מתוך היוטיובים המקושרים, אחריהם הנוסחים העבריים השפויים ובסוף הטור – נהריה.

Et tous les hommes ont eu si chaud Sur les chemins de grand soleil Elle va mourir, la mamma Qu'ils boivent frais le vin nouveau Le bon vin de la bonne treille Tandis que s'entassent pêle-mêle Sur les bancs, foulards et chapeaux C'est drôle on ne se sent pas triste Près du grand lit, de l'affection Y a même un oncle guitariste qui joue Qui joue en faisant attention À la mamma   À la mamma Et les femmes se souvenant Des chansons tristes des veillées Elle va mourir, la mamma Tout doucement, les yeux fermés Chantent comme on berce un enfant Après une bonne journée Pour qu'il sourie en s'endormant Ave Maria   Y a tant d'amour, tant de souvenirs Tout autour de toi, toi la mamma Tant de larmes et de sourires À travers toi, toi la mamma Que jamais, jamais, jamais Tu ne nous quittera

Ils sont venus, ils sont tous là Dès qu'ils ont entendu ce cri Elle va mourir, la mamma Ils sont venus, ils sont tous là Même ceux du sud de l'Italie Y a même Giorgio, le fils maudit Avec des présents plein les bras Tous les enfants jouent en silence Autour du lit sur le carreau Mais leurs jeux n'ont pas d'importance C'est un peu leurs derniers cadeaux À la mamma   La mamma On la réchauffe de baisers On lui remonte ses oreillers Elle va mourir, la mamma Sainte Marie pleine de grâces Dont la statue est sur la place Bien sûr vous lui tendez les bras En lui chantant Ave Maria (Ave Maria(   Y a tant d'amour, de souvenirs Autour de toi, toi la mamma Y a tant de larmes et de sourires À travers toi, toi la mamma

תרגום לאנגלית [כנראה של שארל אזנבור]  La Mamma in English – Charles Aznavour

And all men have been so hot On the paths of great sun She will die the Mamma Let them drink fresh wine The good wine of good grapes While piled up, On benches, scarves and hats It's funny, we do not feel sad Near the bed of Affection (He) Is even an uncle guitarist Who plays paying attention to the Mamma   And the women remembering The sad songs of the eves She will die the Mamma Slowly, eyes closed Sings as one cradles a child After a good day For him to smile while falling asleep Ave Maria   There is so much love, memories, Around you, you, the Mamma There are so many tears, and smiles, Through you, you, the Mamma That never, never, never, You (not ) will leave us

They have come, they are all there, they have heard this cry She is going to die the Mamma They have come, they are all l Mrs those of the south of Italy (There) Is even Georgio, the cursed son With hands full of arms All children play silently Around the bed on the floor But their games do not matter It's a little their last gift Mamma   We warm her up with kisses We get her pillows up She'll die the Mamma Holy Mary full of grace Do not the statue is on the place Of course you extend her arms By singing to her "Ave Maria" Ave Maria   There is so much love, memories, Around you, you, the Mamma There are so many tears, and smiles, Through you, you, the Mamma

English Version – Lyricist Don Black entitled                      "For Mama" הנוסח האנגלי של דון בלאק הוקלט בשנת 1965 בביצוע שארל אזנאבור

The children have all grown up now I keep my promise to mama I cannot guide them anymore I've done my best all for mama   The family's left I feel so numb I should have known this day would come but still I try to smile for mama It hurts so much to see them go they have their lives to lead I know now I will watch the children go and hear again "Ave Maria"   Then I will feel the deepest joy I'll kiss them all, all for mama and I will feel so proud that I made the wish come true for old mama   Still these things (are) so small for all she did for me

She said my son I beg of you I have a wish that must come true the last thing you can do for mama   Please promise me that you will stay and take my place while I'm away and give the children love each day I had to cry, what could I say? How hard I try to find a world in which she would not see me cry so much to say that should be heard but only time to say goodbye to mama   They say in time you will forget yet still today my eyes are wet I tell myself to smile for mama   Now soon they'll be another spring and I will start remembering the way she loved to hear us sing her favorite song, Ave Maria

אבי טולדנו מילים: רובר הנרי גאל תרגום: דודו טופז המילים משירונט

כולם כבר פה, כולם ישנם כולם הגיעו עד לכאן להיפרד מהמאמא כולם כבר פה, כולם ישנם על הנשים ועל טפם אפילו ג'ורג'יו הארור הגיע הנה מסיציליה וכל ילדי המשפחה משחקים שם לידה וקול צחוקם המתגלגל נשמע כמו מתנת פרידה מהמאמא עוטפים אותה בנשיקות ומסדרים את השמיכות כך נפרדים מהמאמא ברגע זה אפשר עוד רק לשאת עיניים למרום להתפלל בקול חזק להתחנן אווה מאריה אווה מאריה כמה תודה, כמה כבוד חבים אנחנו לך, מאמא כמה כאב וזכרונות תמיד סביב לך, מאמא

עכשיו בשמש צועדים גברים, נשים וילדים כך מלווים את המאמא זיעה נוטפת ממצחם ובאוויר הזה החם נשמע לפתע מנגינה ניגון בוכה של מנדולינה האיכרים שבשדות נושאים עיניים לארון יורדים בלאט על ברכיהם גם הם חולקים כבוד אחרון לה, למאמא מעל הקבר הטרי הם ניצבים כך בשחורים עכשיו קוברים את המאמא והנשים אז מתחילות לשיר יחדיו במקהלה ושירתן העצובה נישאת למעלה כמו תפילה אווה מאריה כמה תודה, כמה כבוד חבים אנחנו לך, מאמא כמה כאב וזכרונות תמיד סביב לך, מאמא לא נשכח, לא נשכח לא נשכח אותך, מאמא

שלמה ארצי הו אימי נוסח עברי דן אלמגור פרויקט בן-יהודה

כְּבָר שָׁרוּ לָךְ שִׁירִים הָמוֹן בְּכָל שָׂפָה, בְּכָל לָשׁוֹן כְּבָר זִמְּרוּ לָךְ, הוֹ, אִמִּי. נִדְמֶה: הַכֹּל כְּבָר נֶאֱמַר, הַכֹּל סֻפַּר, הַכֹּל הוּשַׁר. נִדְמֶה שֶׁלִּי כְּבָר לֹא נוֹתַר מָה לְהוֹסִיף וּמָה לוֹמַר. כְּבָר שָׁרוּ עַל מְסִירוּתֵךְ, עַל חִיּוּכֵךְ, עַל דִּמְעָתֵךְ; אַךְ אַתְּ וַדַּאי לֹא תִּכְעֲסִי אִם עוֹד מִלָּה קְטַנָּה אוֹסִיף.   אֲנִי זוֹכֵר, כְּמוֹ מֵעָשָׁן, אֶת שִׁיר הָעֶרֶשׂ הַיָּשָׁן שֶׁזִּמַרְתְּ לִי, הוֹ, אִמִּי. וְאֵיךְ כָּל עֶרֶב אַתְּ אָסַפְתְּ צַעֲצוּעַי מִן הָרִצְפָּה. וְאֵיךְ אָהַבְתִּי לְהַרְגִּיז וְלַעֲנוֹת לָךְ בְּחֻצְפָּה. סִלְחִי לִי אִמָּא.   זֶה לֹא גַּבְרִי אוֹ מְקֻבָּל שֶׁבֵּן כָּמוֹנִי, מְגֻדָּל, יֹאמַר “סְלִיחָה”; אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מוּכָן לְהִסְתַּכֵּן.

זֶה גּוֹרָלֵךְ מִזֶּה שָׁנִים: בְּעֶצֶב אַתְּ תֵּלְדִי בָּנִים. כֵּן, בְּעֶצֶב. הוֹ, אִמִּי… אֶתְמוֹל הָיוּ עוֹד יְלָדִים. הַיּוֹם פִּתְאוֹם הֵם בְּמַדִּים. אֶתְמוֹל שִׂחֲקוּ בְּקֻבִּיּוֹת – הַיּוֹם עוֹנְדִים הֵם דִּסְקִיּוֹת. דְּרוּכָה תַּמְתִּינִי כָּל הַיּוֹם לְטֵלֵפוֹן, דְּרִישַׁת שָׁלוֹם. וּשְׁתֵּי אָזְנַיִךְ דּוֹאֲגוֹת לְכָל פְּסִיעָה בַּמַּדְרֵגוֹת.   הַבֵּן חוֹזֵר… יוֹצֵא לִלְמֹד… מַפְלִיג הַרְחֵק – לָתוּר, לִנְדֹּד. כֹּה רָחוֹק הוּא, הוֹ, אִמִּי… הוּא לֹא כּוֹתֵב. הוּא מִתְעַצֵּל אוֹ סְתָם שׁוֹכֵחַ לְצַלְצֵל. וְאָז פּוֹגֵשׁ הוּא נַעֲרָה. וּמִתְחַתֵּן. עַד מְהֵרָה גַּם הִיא כְּבָר אִמָּא…   הַזְּמַן חוֹלֵף. הוּא שָׁב אֵלַיִךְ, וְשׁוּב תִּינוֹק יֵשׁ בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ. שׁוּב מְנַסָּה אַתְּ לְהַרְדִּים כְּ“בֵּיְבִּי-סִיטֶר” אֶת הַנְּכָדִים. עַל כָּל זֶה לָךְ אוֹדֶה, לָךְ אוֹדֶה, לָךְ אִמִּי…

מייק בורשטיין נהריה טקסט עברי: דידי מנוסי עיבוד: דוד קריבושי שנת הקלטה: 1971

אני הייתי ספורטאי בריא חסון ומקצועי את חופשותיי ביליתי בנהריה הספורט זה עבודה קשה ואת הגוף היא מתישה לכל אחד חופשה דרושה בעיר יפה כמו נהריה כל יום הייתי בא לחוף את החזה שלי לשזוף ורק חבל שאת הנוף הסתירו חתיכות בלי סוף   אפשר לחשוב שמעולם הן לא ראו גוף כה מושלם כאילו אין אף גבר בנהריה על כן כל לילה בחצות הן התייצבו קבוצות קבוצות ואנוכי בלי פה לפצות הבנתי מה שהן רוצות בנהריה   הן צחקו וקשקשו וביניהן התלחשו הן לא ביקשו ולא דרשו אבל הכול הכול הרשו

אני טיפוס רך וטוב לב כיצד יכולתי לסרב לחתיכות שבאו לנהריה אם בשבילן כל-כך חשוב לדעת איך בנוי הגוף אני מוכן ללא חישוב לטרוח שוב בנהריה אסור לקרוא לכך בגידה הכול למען המדע כי כל אישה וכל ילדה אם לא תלמד הן לא תדע   על כן שינסתי את מותניי והתמסרתי בלי שום תנאי לפתוח אקדמיה בנהריה וכל ילדונת או אישה קבלה שיעור במדרשה רק החופשה רק החופשה חלפה תוך עבודה קשה בנהריה   אבל הסוף היה אלים פשטו עלי הבעלים ואם אני שוב במיטה זה רק בגלל אותה פשיטה לכן המסקנה פשוטה צריך לסגור את נהריה

הגיג שברצוני לחלוק עם אלה ששרדו את הטקסט:

דידי מנוסי היה משורר ופזמונאי פורה ובעל זכויות רבות. הוא כתב שירים ששרדו את שיני הזמן ונגעו באירועי הארץ המתפתחת ובמכאוביה. זכורים לטוב השירים 'לי ולך' מסלאח שבתי, 'מי שחלם', 'שיר הוא לא רק מילים' ועוד. הוא תרם לשפה העברית מילים, בעיקר הֶלְחֵמִים שנקלטו היטב, כמו 'מחזמר', 'מדרחוב' ו'חמשיר'. הוא פרסם במקומונים מדור בדיחות בשם 'בדיחמין לשבת' וקיבץ מהמדור מספר ספרים שנחלו הצלחה. דידי מנוסי פרסם בידיעות אחרונות טור סאטירי מחורז שעסק באקטואליה.

וכאן באה תהייתי כיצד הגה המשורר את השיר 'נהריה'. הוא היה בן דור הפלמ"ח, כמו חיים חפר שיצר מלאי מכובד של שירים שוביניסטיים ומיזוגניים, וחי את רוח התקופה שבה היה חשוב "לרוץ לספר לחבר'ה", אבל לא זכורים לי שירים של דידי מנוסי בעלי אופי כזה. השיר לא נגנז במגרות המשורר, הוא עובד על ידי דוד קריבושי והוקלט בפי מייק בורשטיין, כלומר – שניהם לא נחרדו מתוכנו.

הניחוש שלי הוא שהשיר הוא סאטירה על אירוע חדשותי שהתפרסם באותם ימים במדורי הרכילות, בעיתון העולם הזה, ואולי אפילו בחדשות. אבל זהו רק ניחוש לא מבוסס.

אם יש ביניכם כאלה שבקיאים בזמר עברי או באקטואליה של סוף שנות השישים – תחילת השבעים של המאה הקודמת, אשמח לדעת איך שיר כזה נולד במוחו של דידי מנוסי.

תוספת מאוחרת

ארבעה ימים אחרי שפרסמתי טור זה מצאתי ב”מציאון” של גולדמונד ספרים בחיפה עותק של אחד מספרי הלקט של ‘בדיחמין לשבת’. רכשתי את הספר במחיר מציאון. לאחר עיון קצר בספר נזכרתי בסגנונו של דידי מנוסי. השיר בהחלט מתאים לאופי כתיבתו.

שירי אהבה גברית של מלך הזמר המזרחי

שניים מהמפורסמים בשירי זוהר ארגוב הם שירי אהבה נכזבת לגבר שעזב.

השירים התפרסמו בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. באותם ימים המוזיקה העברית ששמעתי הייתה בעיקר רוק – שלום חנוך, דני ליטני, להקת תמוז ולהקת ברוש שהייתה להקת הבית של התוכנית 'זהו זה' בראשית דרכה. שיריו של 'מלך הזמר המזרחי' לא היו בראש מעייני.

יָם שֶׁל דְּמָעוֹת

השיר 'ים של דמעות' מתייחס באופן מובהק לגבר שעזב.
זמירה חן כתבה אותו בעקבות סיפור שהתגלגל לאוזניה.
הקשבתי למילות השיר בפעם הראשונה כאשר נינט טייב ביצעה אותו בגמר 'כוכב נולד'.

יָם שֶׁל דְּמָעוֹת זוהר ארגוב מילים: זמירה חן לחן: רפי גבאי ארוכים הלילות מיום שעָזַבְתָּ האביב כמו הסתיו כל כך אפור ובלב זיכרונות מן הסתם כבר שָׁכַחְתָּ ותפילה, תפילה כנה שתחזור. ים של דמעות בשתי עיני ליבי זועק שובה אלי קולי שובר את הדממה התשמע התשמע. מה שומם הוא חדרי מיום שעָזַבְתָּ השעון שעל הקיר ליבו נדם ובודד בפינה הכיסא שאָהַבְתָּ בלעדיך העולם כה מיותם. ים של דמעות… עוד אשוב ילדתי אתה כה הִבְטַחְתָּ רק חכי ושלי הישארי עם הזמן רק מכתב יחידי לי שָׁלַחְתָּ הדפים דהו מזמן גם שערי. ים של דמעות.. שירונט

בעקבות הביצוע המרגש של נינט פניתי להקשיב לביצוע של זוהר ארגוב שפונה גם כן לגבר. הנחתי שהפזמונאית לא התירה שינוי של המילים והתאמתם לשירת גבר, לא ייחסתי לזה חשיבות והדבר פרח מזיכרוני.

צֵל עֵץ תָּמָר

בימי הסֶגֶר של מלחמת המפרץ, תוכניות 'זהו זה' העניקו לנו אי של שפיות באי-השפיות שמסביב. והנה אנחנו שוב בימי סֶגֶר, הפעם מחשש קורונה. ואם שוב סֶגֶר אז 'זהו זה'. עברו למעלה מעשרים שנה מהתוכנית האחרונה. המשתתפים התבגרו קמעה וההומור של ימינו שונה מעט מזה של שלהי המאה הקודמת. הציפיות לא היו גבוהות והתוצאה הפתיעה לטובה – לפחות אותי. בכל פרק משולבת גרסת כיסוי של שיר מוכר מהימים ההם.     

לפני מספר ימים ראיתי את הפרק השמיני ובו גרסת זהו זה 2020 לשיר 'צֵל עֵץ תָּמָר'.

שחקני 'זהו זה' מגלמים דמויות נשיות לרוב. בשיר 'צֵל עֵץ תָּמָר' הם מופיעים בדמות גברית. הביצוע מאוד יפה לטעמי, ובו המילים "בְּאֵשׁ שְׂפָתֶיךָ הִקְסַמְתַּנִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתַּנִי", כלומר הם שרים שיר געגועים לגבר שעזב.

חיפשתי ומצאתי באתר זמרשת את כתב היד המקורי של המשורר אפרים וינשטיין. המילים בקטע זה הם "בְּאֵשׁ שְׂפָתַיִךְ הִקְסַמְתִּינִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתִּינִי", מכאן שהשיר התייחס במקור לאישה שעזבה והשאירה את המשורר "בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל".

הנה כתב היד המקורי שהתקבל ממשפחת וינשטיין ופורסם באתר זמרשת.

אלה מילות השיר המקוריות כפי שהתפרסמו באתר זמרשת:

מילים: אפרים וינשטיין | לחן: חיים קוברין | 1945

צֵל עֵץ תָּמָר וְאוֹר יָרֵחַ וּמַנְגִּינַת כִּנּוֹר תַּקְסִים אֶת הַלֵּב עוֹלֶה הַצְּלִיל, רוֹעֵד, שׁוֹקֵעַ עַל מֵיתָרִים נִשְׁפָּךְ הַכְּאֵב. מֵעַרְפִלֵּי עָבָר תּוֹפִיעַ דְּמוּת אֲהוּבָה, קַוֵּי פָּנִים מֻכָּרִים כִּנּוֹר יַשְׁמִיעַ שִׁיר זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים. נַגֵּן, נַגֵּן-נָא! לְקוֹל צְלִילֶיךָ מַה נָּעִים הַחֲלוֹם נַגֵּן, נַגֵּן-נָא! יִשְׁמַע יָרֵחַ אֶת סוֹדִי בַּמָּרוֹם

לָמָּה – בְּאֵשׁ שְׂפָתַיִךְ הִקְסַמְתִּינִי לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתִּינִי בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל. נָדַם כִּנּוֹר, נֶחְבָּא יָרֵחַ וּבַדְּמָמָה הֵד מַנְגִּינָה עוֹד נִשְׁמָע לָמָּה וְלָמָּה – אֵל יוֹדֵעַ לָמָּה עוֹלָם אַכְזָר בָּרָא? ִכִּנּוֹר קְסָמִים, נַגֵּן שִׁירֶיךָ מַחְרִיד הַשֶּׁקֶט וְהַחֹשֶׁךְ סָבִיב מַנְגִּינוֹתֶיךָ יַשְׁכִּיחוּ לִי אֶת סִבְלִי. נַגֵּן, נַגֵּן-נָא!…

השיר בוצע לראשנה בפי איזי גרשוני במקצב טנגו מובהק. על תווית התקליט שם השיר הוא "כינור קסמים" אך המילים "כינור קסמים” נעלמו מהשיר יחד עם שני הבתים האחרונים.

לימים השיר הותאם לביצוע הזמרת לילית נגר. המגדר שונה באופן חלקי – העוזב הפך לגבר – בְּאֵשׁ שְׂפָתֶיךָ הִקְסַמְתַּנִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתַּנִי, אך הנעזב נשאר גבר בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל. נעשו בשיר מספר שינויים קלים וקלים פחות. חלק מהשינויים נשמעים כאילו מישהו האזין לשיר וכתב מה ששמע. השורה "נַגֵּן, נַגֵּן-נָא" הפכה להיות "נַגֵּן נַגֵּנָּה" ואפילו הייתה לשם השיר על גבי התקליט. הבית השני והשלישי נעלמו וכך הרביעי הפך לשני.

השיר הגיע אל זוהר ארגוב בשתי גרסאות – המקורית מגבר לאישה – בְּאֵשׁ שְׂפָתַיִךְ הִקְסַמְתִּינִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתִּינִי / בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל. והאחרת מגבר לגבר – בְּאֵשׁ שְׂפָתֶיךָ הִקְסַמְתַּנִי / לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתַּנִי / אוֹהֵב, כוֹאֵב וְסוֹבֵל.

בגרסה ששר זוהר ארגוב נמצאים כל הבתים בחילוף הבית השני עם הרביעי. המילים "כינור קסמים" הוחלפו ב"נגן כינור" וגם כאן רבים חילופי המילים במילים דומות. המעניין הוא שהשיר שונה מזה ששרה לילית נגר אבל פניית הערגה היא לגבר – כמו בביצוע לילית נגר.

בשולי הטור נמצאות הגירסאות זו לצד זו להשוואה.

אלה המילים כפי שהתפרסמו באתר שירונט

מילים: אפריים וינשטיין לחן: חיים קוברין צל עץ תמר ואור ירח ומנגינת כינור תקסים את הלב עולה הצליל רועד בוקע ממיתרים נשפך כאב נגן כינור נגן שירך מה רב החושך והשקט סביב מנגינותיך ישכיחו את סבלי נגן נגנה לקול צליליך מה נעים הוא החלום נגן נגנה ישמע ירח את קולי שם במרום

הוי למה למה בשפתיך הקסמתני ליבי כבשת ועזבתני אוהב כואב וסובל נדם כינור נחבא ירח ובדממה הד מנגינה עוד נשמע על מה ולמה אל יודע על מה עולם אכזר ורע מערפילי עפר תופיע דמות אהובה תווי פנים מוכרים כינור ישמיע שי זכרונות כה נעימים נגן נגנה…

לא ברור לי למה בחר הזמר דווקא בגרסה שבה גבר בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל בגלל גבר אחר שעזב אותו. אולי לא הוא היה זה שבחר, ואולי הוא לא ייחס חשיבות רבה למילים. יש לזוהר ארגוב, הרבה יותר שירי אהבה לנשים, כך שאין זה סביר לייחס לו נטיות חד-צדדיות, או דו-צדדיות, אינני יודע.

המילים ששר זוהר ארגוב התפרסמו באתר שירונט – הויקיפדיה של השירים. המילים שמתפרסמות בשירונט נתרמות על-ידי הציבור. יש בהן לא מעט "אי דיוקים", בעיקר כאשר תורם המילים רשם אותם מהאזנה לשיר. רבים מקבלים את שירונט כמקור מידע מבוקר – ממש כמו את ויקיפדיה. אני מניח שכשהגיע השיר להפקת זהו-זה לא היה לאיש ספק בנכונות המילים.

על כל פנים ברור שהם מודעים היטב לכך שמילים מושרות מגבר אל גבר כפי שמרמזת הפניה הברורה של מוני אל בראבא בשירת המילים בשפתיך הקסמתני.              

גלגולו של ניגון

ניסיתי לגלות לאן התגלגל הניגון ומצאתי להפתעתי גרסה רוסית של השיר בביצוע אלכסה סולוביובה מריגה. הקליפ צולם ביפו והזמרת נראית בו ממש מאושרת. גברבר צעיר רכוב על תל-אופן עוקב אחריה ונראה שבמהלך השיר הם מתיידדים. מכאן אני נוטה להסיק שהגרסה הרוסית איננה עוסקת בשברון לב בעקבות אהבה נכזבת. אינני יודע.

מהכיתוב בשולי היוטיוב ברוסית ניתן להבין בעזרת תרגום גוגל שזה איננו תרגום ישיר מעברית, אלא נוסח רוסי של הסופר סקופינס בהשראת המקור העברי. כתוב שם גם שהשיר תורגם לשפות רבות והוא פופולרי בכל העולם. לא הצלחתי לגלות תרגום לשפה נוספת.

אחרי לילות רבים של חיפושים שהניבו בעיקר פרסומים אודות ילדה רומניה בת 5 בשם אמליה אוזון שהופיעה עם השיר צל עץ תמר בעברית – שפה שאיננה מבינה, הגעתי להסכת המעולה שיר אחד.

בשלב זה לא העשיר אותי ההסכת במידע שלא ידעתי ובעיקר לא הסביר למה זוהר ארגוב שר את השיר בגרסת הערגה לגבר שעזב אותו.

הנה הגירסאות של צֵל עֵץ תָּמָר וְאוֹר יָרֵחַ זו לצד זו להשוואה

הגרסה המקורית

הגרסה שפורסמה בשירונט

צֵל עֵץ תָּמָר וְאוֹר יָרֵחַ וּמַנְגִּינַת כִּנּוֹר תַּקְסִים אֶת הַלֵּב עוֹלֶה הַצְּלִיל, רוֹעֵד, שׁוֹקֵעַ עַל מֵיתָרִים נִשְׁפָּךְ הַכְּאֵב. מֵעַרְפִלֵּי עָבָר תּוֹפִיעַ דְּמוּת אֲהוּבָה, קַוֵּי פָּנִים מֻכָּרִים כִּנּוֹר יַשְׁמִיעַ שִׁיר זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים. נַגֵּן, נַגֵּן-נָא! לְקוֹל צְלִילֶיךָ מַה נָּעִים הַחֲלוֹם נַגֵּן, נַגֵּן-נָא! יִשְׁמַע יָרֵחַ אֶת סוֹדִי בַּמָּרוֹם לָמָּה – בְּאֵשׁ שְׂפָתַיִךְ הִקְסַמְתִּינִי לִבִּי כָּבַשְׁתְּ וַעֲזַבְתִּינִי בּוֹדֵד, אוֹהֵב וְסוֹבֵל. נָדַם כִּנּוֹר, נֶחְבָּא יָרֵחַ וּבַדְּמָמָה הֵד מַנְגִּינָה עוֹד נִשְׁמָע לָמָּה וְלָמָּה – אֵל יוֹדֵעַ לָמָּה עוֹלָם אַכְזָר בָּרָא? ִכִּנּוֹר קְסָמִים, נַגֵּן שִׁירֶיךָ מַחְרִיד הַשֶּׁקֶט וְהַחֹשֶׁךְ סָבִיב מַנְגִּינוֹתֶיךָ יַשְׁכִּיחוּ לִי אֶת סִבְלִי. נַגֵּן, נַגֵּן-נָא!…

צל עץ תמר ואור ירח ומנגינת כינור תקסים את הלב עולה הצליל רועד בוקע ממיתרים נשפך כאב נגן כינור נגן שירך מה רב החושך והשקט סביב מנגינותיך ישכיחו את סבלי נגן נגנה לקול צליליך מה נעים הוא החלום נגן נגנה ישמע ירח את קולי שם במרום הוי למה למה בשפתיך הקסמתני ליבי כבשת ועזבתני אוהב כואב וסובל נדם כינור נחבא ירח ובדממה הד מנגינה עוד נשמע על מה ולמה אל יודע על מה עולם אכזר ורע מערפילי עפר תופיע דמות אהובה תווי פנים מוכרים כינור ישמיע שי זכרונות כה נעימים נגן נגנה…

הגיג בעקבות יום הזיכרון לשואה ולגבורה

כתבתי את הטור הזה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת  2010 והוא נכון גם להבוקר. וכנראה לתמיד.

כבכל שנה בבוקר יום הזיכרון לשואה ולגבורה קמתי גם הבוקר כשבראשי מתנגן שיר הפרטיזנים היהודים. כל רשתות הרדיו משדרות שירי אֵבֶל מינוריים ובראשי שיר עזוז וגבורה בקצב של מרש צבאי.

זה מכבר אני יודע שאני שרוט קמעה בכל הנוגע ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. כן, היום קוראים לזה פשוט יום השואה אך בילדותי במדינת ישראל הצעירה היה חשוב למערכת החינוך להדגיש את הגבורה ולהצניע את השואה. באותם ימים רבים מהאנשים סביבי היו מקועקעים במספר סידורי. כשהחנווני במכולת השכונתית הגיש לי את המצרכים בהיתי בקעקוע שעל אמת ידו בהערצה, הוא היה בשואה ולכן הוא גיבור. המונחים שואה וגבורה קושרו בראשינו הצעירים היטב, את המונח 'כצאן לטבח' שמענו בגיל מאוחר יותר. באותם ימים פִּמפְּמוּ באוזנינו הרכות בשנים שדור ההורים שלנו הוא דור השואה ואילו אנחנו דור התקומה ולכן מוטל עלינו להגשים את מה שדור ההורים החמיץ בגלל השואה. הקביעה שכל המבוגרים מהשואה היו גיבורים, בזכותם חזרנו למולדת ולכן הדור שלנו אחראי לְשַמֵר את הישגיהם ולשמור על המולדת החדשה-ישנה מטילה עול כבד למדי על כתפיו של ילד. את תמונות הזוועה ממחנות ההשמדה התחלנו לראות בגיל מבוגר יותר. שמעתי בילדותי לא מעט עדויות בגוף ראשון על אירועי הגבורה במחנות ההשמדה ובגיטאות, אז עוד היו בינינו הרבה מאוד עדים שניצלו מהתופת. סיפורי הזוועה לא הגיעו אלינו בגוף ראשון, אלה שלא התפארו בגבורתם בחרו לשתוק. יש במשפחתי אנשים שאני יודע שעברו אירועי אימה בשואה ואינני יודע מפיהם על כך דבר וחצי דבר, הם מגינים בעיקר על עצמם מפני אותם זכרונות וככל הנראה לא נדע את סודותיהם לעולם.

שיר הפרטיזנים היהודים מילים: הירש גליק תרגום/נוסח עברי: אברהם שלונסקי לחן: דמיטרי פוקראס, דניאיל פוקראס שנת כתיבה: יידיש: 1943 עברית: 1945 שנת הלחנה: 1937 אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה. זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא, וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה! מֵאֶרֶץ הַתָּמָר עַד יַרְכְּתֵי כְּפוֹרִים אֲנַחְנוּ פֹּה בְּמַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִים וּבַאֲשֶׁר טִפַּת דָּמֵנוּ שָׁם נִגְּרָה הֲלֹא יָנוּב עוֹד עֹז רוּחֵנוּ בִּגְבוּרָה. עַמּוּד הַשַּׁחַר עַל יוֹמֵנוּ אוֹר יָהֵל. עִם הַצּוֹרֵר יַחֲלֹף תְּמוֹלֵנוּ כְּמוֹ צֵל. אַךְ אִם חָלִילָה יְאַחֵר לָבוֹא הָאוֹר כְּמוֹ סִיסְמָה יְהֵא הַשִּׁיר מִדּוֹר לְדוֹר. בִּכְתַב הַדָּם וְהָעוֹפֶרֶת הוּא נִכְתַּב; הוּא לֹא שִׁירַת צִפּוֹר הַדְּרוֹר וְהַמֶּרְחָב, כִּי בֵּין קִירוֹת נוֹפְלִים שָׁרוּהוּ כָּל הָעָם, יַחְדָּיו שָׁרוּהוּ וְנאַגאַנִים בְּיָדָם. עַל כֵּן אַל נָא תֹּאמַר: דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה. זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא, וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!

ביתי ובני נולדו לדור שבו המידע חשוף וגלוי. בנוסף לתיעוד ההיסטורי ולמוזיאונים ברחבי העולם קיימת פעילות אומנותית נרחבת ששואבת את השראתה מהשואה – סרטי קולנוע, ספרים, מחזות ויצירות מוסיקליות. העובדות ההיסטוריות מתועדות היטב ובכל זאת יש כאלה שמכחישים אותן. בקיץ האחרון נכחתי בעדויות לזוועות השואה במוזיאון היהודי בברלין , בבית ועידת ואנזה – המקום ממנו יצאה ההנחייה כיצד לבצע את 'הפיתרון הסופי' ובתחנת הרכבת בגרונוואלד שממנה נשלחו למעלה מ 50000 יהודי ברלין במסלול שהוביל אותם אל המחנות בהם הם נרצחו.

 

לפני שנתיים ביקרתי במוזיאון השואה בוושינגטון שם למדתי פרטים נוספים על השואה וסוף סוף נחשפתי למספר הכולל של האנשים שנרצחו במערך ההשמדה המתועש שהגו הנאצים – אחד עשר מיליון אנשים, ששה מיליון מביניהם יהודים והשאר צוענים, צבעוניים הומואים ובני "גזעים נחותים" אחרים. לבושתי דווקא ליד ושם לא הגעתי עד היום.

שיר הפרטיזנים–ביצוע מרטיט של שמעון ישראלי

פתחתי בסיפור על אותו שיר לכת צבאי זקוף ראש שמתנגן בראשי בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה. בעוד שבוע נשמע את שיר הרעות, שיר עגמומי ומינורי לזכר החברים הנופלים. למחרת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יגיע יום העצמאות שבו נשמע בסיום כל טקס את ההמנון הלאומי שלנו, התקוה, שגם הוא שיר עגמומי ומינורי שלא לאמר תבוסתני. כל שנה, כשמגיע מועדם של השירים שהזכרתי אני תוהה ביני לבין עצמי למה דווקא את השואה אנחנו מציינים בשיר גבורה שכולו תקווה ואילו את יום העצמאות אנו מציינים בשירים עגמומיים. והכי תמוה בעיני הוא המסר הכל-כך חסר תקוה של ההמנון הלאומי – התקוה. מתוך כבוד להמנון אחסוך מכם ניתוח מעמיק יותר של מילותיו. מחשבות אלה מנקרות במוחי כבר שנים, אז הנה אמרתי את המילים בפרהסיה.

בלוז שבת בגולדמונד ספרים בשוק חיפה

גולדמונד ספרים עבר ממשכנו הוותיק ברחוב מסדה למבנה ענק בפאתי שוק תלפיות בחיפה. כשנודע לי דבר המעבר הקָרֵב תמהתי משהו. מה קרה? תמו ימי 'מרק וזהו'? ומה עם 'פסטיבל השרוטים', אירועי הרחוב והמציאון שפולש מהמדרכה אל הרחוב וגולש אל תוך הלילה?
אייל לבקוביץ' מגולדמונד אמר שבמקום החדש יוכל לארח אירועים גדולים ומעניינים יותר. ומה עם קהל? מי יבוא לאירועי תרבות וספרים בשוק?

והנה, כמעט מייד לאחר המעבר, מבשר לנו הפייסבוק שאיתמר בק ופקידי הקבלה מצלמים לייב סשן בגולדמונד ספרים המחודש בשוק תלפיות בחיפה בשבת בצהריים. אין לי מושג מיהו איתמר בק ולמה ללהקתו קוראים פקידי הקבלה, אבל אני כבר להוט לבקר בהיכל הספרים החדש של גולדמונד, אז יהיה נחמד להכיר באותה הזדמנות עוד הרכב מוזיקה חיפאי.

בתחילה קראתי לטור זה "איתמר בק ופקידי הקבלה מצלמים לייב סשן בגולדמונד ספרים המחודש בשוק תלפיות בחיפה בשבת בצוהריים". התקשיתי לקצר את התיאור. הצירוף נשמע לאוזן שפויה כמעט מופרך, אבל מהכירי את שרוטי חיפה, אני יודע שכאן הכול יכול לקרות. אם זה עבד במסדה אז למה לא בשוק?

שבת בצוהריים. אשתי שתחיה ואני נכנסים לגולדמונד ספרים ברחוק עקרון 6 בשולי שוק תלפיות. המקום ענק וקירותיו גדושים במדפים שנושאים ספרים שכבר ראו עולם. ברחבה המרכזית מתבצעות הכנות לצילום הלייב סשן. מתברר שאנחנו כבר מכירים את איתמר בק. ראינו ושמענו אותו מלווה במפוחית ובשירה את שחר קרויטרו שעשה ספוקן בלוז בפסטיבל השרוטים האחרון בקפה טיפול במסדה. גם בקהל אנחנו רואים כמה פנים שכבר ראינו. הידיעה ששרוטי מסדה כבר כאן מרגיעה אותי, אני יודע שתהיינה חוויות מעניינות.

מתחילים לשוטט בין המדפים. על השולחן המרכזי אני מגלה ספר שאני רוצה. הספרים בבית חונים חניה כפולה על המדפים. לפני מספר שנים עשינו מבצע פינוי מדפים. ספרי הקריאה שקראנו, ושלא סביר שנקרא שנית, נארזו בארגזים והובלו אחר כבוד לגולדמונד במשכנו הקודם במסדה. הבטחנו לעצמנו לא לרכוש יותר ספרים שקוראים רק פעם אחת. די מהר הגמשנו את הבטחתנו. ספרי קריאה אפשר לקנות במציאון בעשרה שקל ולהשיב למציאון בסיום הקריאה. מפה לשם, שוב המדפים בבית עמוסים בכפל ספרים לעומק ומעליהם נחים גם כמה ספרים בשכיבה.

ממשיכים. הנה עוד ספר מעניין, ועוד אחד. המציאון נמצא באגף הפנימי של החנות. אין לי ספק שגם כאן הוא יגלוש עם הזמן למרפסת החזית הרחבה. עוד לא התחיל הלייב סשן וכבר נחים על מדף שאימצנו לעצמנו חמישה ספרים שילוו אותנו הביתה ויחפשו לעצמם חנייה.

הכול מוכן. איתמר בק יושב במרכז. לשמאלו אסף אחיטוב שפורט בלוז על הבנג'ו ולימינו גיל הילמן והגיטרה. הם עושים חזרות על השירים שתיכף יצלמו. איתמר נכה. הוא לא מתגלגל, הוא יכול אפילו לעמוד לרגע, אבל מעבר לזה הוא נזקק לתמיכה. לפחות שלושה מהשירים שאנחנו שומעים עוסקים בחוויות הנכות שלו. הנושא, מן הסתם, מעסיק אותו מאוד והוא מחצין את קשייו ואת התמודדותו. הוא פותח במשהו שמתחיל כספוקן וורד וגולש לבלוז. הסגנון חביב עלי. אחד השירים מבהיר את סיפור פקידי הקבלה – אלה שעובדים בעמידה.

שקט מצלמים. המצלמות וציוד ההקלטה ערוכים ואנחנו נקראים להשתיק את המכשירים שהפכו זה מכבר לחלק מגופנו. מזכירים לנו שגם אנחנו מצולמים ומי שלא מעוניין להיות מצולם – שיודיע עכשיו.

מתחילים לצלם ולהקליט את השיר הראשון. יקליטו את השירים מספר פעמים עד שיהיו מרוצים. "ביקשנו שקט", כך איתמר, "אבל לא יותר מידי, צריך להרגיש שזה לייב סשן – עם קהל". מקליטים שנית ושלישית, ועוד שיר, ושוב. אנחנו כבר מכירים את המנגינות ואת מרבית המילים. הקהל יושב ומקשיב, משוטט בין המדפים באזורים שמחוץ לטווח המצלמות, ומגיב לשירה כנדרש. רק מישקה הכלב מטייל איפה שבא לו – הוא כנראה פחות מתרגש מהעובדה שמצלמים כאן הופעה חיה. כשהמקליטה מרוצה וגם הטריו מרוצה, מפסיקים את ההקלטה וממשיכים להופעה.

חוויה ממש כיפית עם שירים טובים שמבוצעים בהנאה לקהל חם ופתוח.

אני כבר מחכה לשמוע על האירועים הבאים שמזמן לנו גולדמונד. הבעייה היא שמכל אירוע אנחנו חוזרים עם כמה ספרים ואין לנו מקום לספריות נוספות בבית. הגיע אולי הזמן לארוז מדף או שניים ולהביא לגולדמונד.

איתמר מספר לנו על ההופעות הבאות שמפורטות בדף הפייסבוק שלהם.
הצילומים וההקלטות הולכים עכשיו לעריכה ואני מקווה לראות אותם בקרוב.
בינתיים אפשר לשמוע ולראות את שירי איתמר בק בערוץ היוטיוב שלו.

בדרכנו הביתה אנחנו עוברים לפני 'רובין פוד' – בית אוכל חברתי שמונחה על ידי עקרון הצלת המזון המתבזבז. טבעוני לחלוטין והתשלום לפי רצון ויכולת הסועד. על הדלת כתוב שבכל יום ה' מהשעה 20:00 עד 23:00 יתקיימו אירועי מוזיקה, בופה ושתיה. אני מקווה שגולדמונד ורובין פוד הן הסנוניות שמבשרות על התעוררות מרכז תרבות נוסף בשוק בחיפה.

זה חוזר – שיר אופטימי ממדרגות הדר הכרמל אל זוהר הרקיע

לפני כשנתיים הצטרפתי לשעשועון אתגרי הצילום גורושוטס. די מהר הגעתי לדרגת מאסטר – הדרגה שלפני גורו – ושם נתקעתי. השעשועון מציע מגוון אתגרי צילום מעוררי דמיון ומחשבה.  אינני מגדיר את עצמי כצלם, אני מעדיף לחשוב על עצמי כ"צייר עם מצלמה". אני מצלם לעצמי ציורים שמספרים את הסיפור שלי ואינם בהכרח נאמנים למציאות. הצילום איננו מסתיים במצלמה, אני ממשיך לערוך ולעבד את התמונות ולפעמים אף לאחד מספר תמונות לסיפור. ממש כמו בימים ההם שפיתחנו את סרט הצילום ועמלנו במעבדה חשוכה ולחה לקבלת התוצאה הרצויה. אם תטיילו בעקבות צילומי, קיים סיכוי סביר שתתאכזבו לגלות שהמציאות הרבה פחות יפה.

באחד הימים הופיע בגורושוטס אתגר הצילום Vanishing Stairs – מדרגות מגוז – בעקבות הביטוי שטבע מיכלאנג'לו:
My soul can find no staircase to Heaven unless it be through Earth's loveliness
בתרגום חופשי – נשמתי אינה יכולה למצוא גרם מדרגות לגן עדן אלא דרך יפי הארץ.

נקודת מגוז "Vanishing point" היא תפיסת עיצוב חזותי שבה קוים אמיתיים או מדומים מובילים את עין הצופה אל מקום מרוחק שבו התמונה משתנה או נמוגה. הגורו שהגתה את האתגר כתבה Make me wonder where the stairs go in your shots – גִּרְמוּ לי לתהות לאן מובילות המדרגות בתמונות שלכם.

האתגר חיבר בדימיוני שתי תמונות ש"ציירתי" במצלמתי בעבר והיה לי ברור שהן מספרות ביחד את הסיפור שלי. "ציירתי" מהן את הצילום הזה שמוביל מהעליבות המוזנחת של מדרגות הדר הכרמל אל הדר השקיעה מול הכרמל. שכונת הדר הכרמל הייתה פעם פנינת תפארתה של העיר חיפה, ועם הזמן נשחקה למצבה הנוכחי – משכנם של האומנים ה"שרוטים" המאושרים כדברי שארל אזנאבור בשירו "לה בוהם" שזכה לגרסה עברית בפי אבי טולדנו.

https://gurushots.com/photo/banister-handrail-staircase-08f80fbf4e056aa569888d136a412a4e

כשראיתי את הציור שלי התחילו להתנגן בראשי מילים משיר נשכח ששר פעם מזמן דני גרנות
"… ועל כול שמש השוקע, בליבי אני יודע שאי שמה מאירות אלפי זריחות".

לשמחתי האינטרנט יודע הכול ואיננו שוכח דבר. מצאתי בקלות את השיר האופטימי כטעמי, שכתבה רימונה די-נור כנוסח עברי לשיר צרפתי של ז'וליין קלרק. הצרפתית שלי איננה מספיקה כדי להבין את השיר בשפת המקור, ותרגום גוגל לא הקל עלי. ברור לי שהשיר אופטימי גם בצרפתית, אבל נוצר בי הרושם שהנוסח העברי אופטימי יותר. בימים אלה, נראה לי שאנחנו זקוקים לאופטימיות זו יותר מאשר כשנכתב השיר בשנות השבעים של המאה הקודמת.

הנה השיר העברי לצד המקור הצרפתי

זה חוזר דני גרנות מילים: רימונה די-נור ; לחן:  Julien Clerc זה חוזר  עוד שבוע, עוד שנתיים או יותר.  זה חוזר  זה עצוב כשזה חולף כשזה עובר.  אך זה חוזר  כמו ספינה המפליגה  עד אין סוף  אבל אלף אוניות  במקומה  חוזרות אלינו אל החוף. על כל חרצית, על כל רקפת  הנובלת או נקטפת,  יש תמיד ארבע, חמש או שש  או שבע-מאות פריחות  ועל כל שמש השוקע(ת)  בלבי אני יודע(ת)  שאי שמה מאירות  אלפי זריחות. זה חוזר  עוד שנה ועוד אלפיים או יותר.  זה חוזר  זה עצוב כשזה חולף כשזה עובר.  אך זה חוזר  כמו ציפור אשר פרחה  טרם סתיו  אבל אלף סנוניות  במקומה  עלינו יפרשו כנף.  על כל חרצית… זה חוזר  עוד שבוע, עוד שנתיים או יותר.  זה חוזר  זה עצוב כשזה חולף כשזה עובר.  אך זה חוזר  כמו כוכב אשר נפל  משחקים  אבל אלף מאורות  במקומו  לילה לילה נדלקים. על כל חרצית…

Ce n’est rien Julien Clerc Ce n'est rien Tu le sais bien, le temps passe, ce n'est rien Tu sais bien Elles s'en vont comme les bateaux, et soudain Ça revient Pour un bateau qui s'en va et revient II y a mille coquilles de noix sur ton chemin Qui coulent et c'est très bien Et c'est comme une tourterelle Qui s'éloigne à tire d'aile En emportant le duvet qui était ton lit un beau matin Et ce n'est qu'une fleur nouvelle Et qui s'en va vers la grêle Comme un petit radeau frêle sur l'océan Ce n'est rien Tu le sais bien, le temps passe, ce n'est rien Tu sais bien Elles s'en vont comme les bateaux, et soudain Ça prévient Comme un bateau qui revient, et soudain Il y a mille sirènes de joie sur ton chemin Qui résonnent et c'est très bien Et ce n'est qu'une tourterelle Qui revient à tire d'aile En rapportant le duvet qui était ton lit un beau matin Et ce n'est qu'une fleur nouvelle Et qui s'en va vers la grêle Comme un petit radeau frêle sur l'Océan Ça prévient Comme un bateau qui revient, et soudain Il y a mille sirènes de joie sur ton chemin Qui résonnent et c'est très bien Et ce n'est qu'une tourterelle Qui reviendra à tire d'aile En rapportant le duvet qui était son nid un beau matin Et ce n'est qu'une fleur nouvelle Et qui s'en va vers la grêle Comme un petit radeau frêle sur l'Océan

ובסופו של יום אי אפשר להתעלם משירם של לד זפלין – Stairway To Heaven

משרתם של שני אדונים – יניב ביטון – בית ליסין

צחוק משחרר, מהנה ולא מביך לרגע. כבר ראינו העלאות קודמות של המחזה של גולדוני – משרתם של שני אדונים – בתרגומו המופלא של נסים אלוני. כל במאי שנוטל לידיו מחזה קלאסי, מנסה לשוות להצגה מעט אופי מיוחד משלו. יניב ביטון בבימויו של אודי בן משה מביא לנו טרופלדינו רענן ומצחיק ללא מאמץ לגרות את בלוטות הצחוק שלנו – הסיפור והטקסט עושים את שלהם, והוא מוסיף להם נפח משלו באמצעות הכישרון הקומי המגוון שלו. הרבה דברים שנאמרים על הבמה חורגים ממה שכתב נסים אלוני ונראה גם שהבמאי נתן לשחקניו חופש לאלתר לא מעט. ואם אלה לא היו אלתורים, אז נעשתה כאן עבודה נהדרת לתת לנו תחושה שהכול מתרחש לנגד עינינו כאילו נולד כרגע.

הטקסט של נסים אלוני עבר עיבוד מחודש. הדבר איננו מצויין בתוכניה, אך ככל הזכור לי, בטקסט של נסים אלוני לא הוזכר הקובה של סבתא חרירה ולא היו רמזים לכלכלת ימינו כאן בשנים האחרונות.

ההצגה מתרחשת בחלל דירתי בלתי משתנה שכול כולו דלתות. קומדיות של דלתות ראינו לא מעט ואותי הן כמעט תמיד מצחיקות. בהצגה זו לקחו את אפקט הדלתות צעד קדימה באמצעות כוראוגרפיה. קטעי "שירה" ומחול פורצים אל תוך הסיטואציות וגורפים מאיתנו פרצי צחוק מהנה נוספים. השירים הם מרפרטואר השירה האיטלקית שהפכו כבר לקלסיקה וביניהם שירים מתאימים ממקורות נוספים שמשתלבים היטב. השחקנים לא באמת שרים, הם עושים ליפסינק להקלטות מהוקצעות היטב של ממבו איטליאנו, וולארה ואחרים, ובשילוב תנועת הריקוד הגדולה הם מצחיקים מאוד ואינם מביכים.

אני חוזר כאן על הקביעה ש'אינם מביכים' משום שראיתי לא מעט קומדיות שניכר בהן מאמץ מביך לחלץ מהקהל צחוקים באמצעים שמביכים אותי. ראיתי גם הפקה של קומדיה זו שהביכה אותי במאמציה ה"זולים" לסחוט מאיתנו צחוקים. הפעם אני נהנה, וצוחק צחוק משחרר. אני וכולם סביבי מתמוגגים בהנאה ממחול הגשת האוכל לשני האדונים שבמרכזו מלהטט טרופלדינו – יניב ביטון – בקלילות זריזה יחד עם המלצרים. כל משתתפות ומשתתפי ההצגה מעולים בתפקידיהם. הם רוקדים ו"שרים" וצצים בתנועות מפתיעות מכאן ומשם.

המימיקה של השחקנים עשירה, והם מצחיקים אותנו ללא עוויות קומיות מיותרות. בעיקר מצחיקה אותי ההיתממות של טרופלדינו שעובר מדיבור אל עצמו ואלינו לדיבור אל אדוניו. אני נהנה במיוחד מסמרלדינה – השחקנית שירן הוברמן – שפותחת עבורנו את ההצגה בחינניות עממית ומובילה אותנו לאורכה מקומדיה למלודרמה, ממנה לפארסה ואל הסוף הטוב.

אני ממליץ ללכת לחוות את הקומדיה בכיף, ואסיים במילותיו של ניסים אלוני "יאללה ביי".

יש כוכבים בזרם – עלובי החיים – הבימה בחיפה

שישה ימים עברו ועדיין מהדהדת בי ההתרגשות מהשיר 'לבדי' של אֶפּוֹנִין בביצוע נוי הלפרין. לא הייתה לי כוונה לכתוב על המחזמר עלובי החיים של הבימה. כולם כבר גמרו עליו את ההלל ולא נראה לי שיש לי מה להוסיף. לאחרונה אינני חולק חוויות באותה אינטנסיביות כבעבר. עיסוקי הפנאי שלי שינו כיוון ואינני מתפנה לכתוב עליהם, אלא שהפעם ההתרגשות איננה מרפה ממני. שמעתי השבוע הרבה מאוד ביצועים של 'עלובי החיים' בספוטיפי וביוטיוב. כול הביצועים מעולים מהרבה בחינות, אך לא חוויתי אותה התרגשות שאחזה בי בעקבות ההפקה של הבימה שראיתי בתיאטרון חיפה.

למחזמר יש ליהוק כפול ובמספר תפקידים אפילו משולש. כול המשתתפים על הבמה – אלה שיש לדמותם שם בתוכניה ואלה שמשלימים את 'שורת המקהלה' – מעולים, ואני מרשה לעצמי להניח שאילו ראיתי את השחקנים-זמרות-שחקניות-זמרים בהרכב אחר הייתי מקבל חוויה דומה. התמונה הכוללת בנויה מהמוזיקה שמאחורי הקלעים, מהבימוי והכוריאוגרפיה המושלמים, מהתפאורה שבונה יחד עם התאורה היצירתית חוויה מרתקת, מהתלבושות שובות העין וכמובן מהשירה ומהמשחק של כול המשתתפים.

כפי שאמרתי בראשית הטור, המבקרים גמרו את ההלל על ההפקה כך שלא נותר לי אלא להסכים איתם. ובכול זאת אני רוצה להדגיש את נקודת האור שגרמה לי לשמר את ההתרגשות לאורך זמן. לא הִכרתי אותה עד כה. בעצם, גם בזמן שחוויתי את המחזמר לא ידעתי את שמה של זו שמשחקת ושרה את התפקיד של אֶפּוֹנִין. קוראים לה נוי הלפרין והיא כבשה אותי במשחקה המאופק ובשירתה הקטנה שהופכת להיות ענקית ושבה ומתקפלת ללחישה. כן, אני יודע שכך אמורות כל הזמרות לשיר את 'לבדי'. שמעתי השבוע אינספור ביצועים של 'לבדי' וכן של 'On My Own' ושל 'Mon histoire'. התפקיד של אפונין תובעני מאוד והבמאים מלהקים לתפקיד זה את הטובות שבמבצעות, לכן כול הביצועים מעולים, אבל אף אחת לא מרגשת אותי כמו נוי הלפרין. כול פעם שאני שומע את הביצוע שלה מהקלטת ההפקה של בית צבי אני מתרגש מחדש. אינני מִקצוען בשום תחום שקשור למחזות זמר ואינני יכול להצביע על מה שעושה את ההבדל. אני יכול לזהות מה בולם את התרגשותי אך אינני יודע מה בביצוע מסוים זה מרגש אותי כול פעם מחדש. שמעתי ביצועים טכניים מאוד, כאלה ש'משוויצים' ביכולות הקוליות, ושמעתי ביצועים 'בכיניים' כמו זה מהסרט – שני אלה בולמים את ההתרגשות שלי. הביצוע היחיד שהתקרב להתרגשות מהביצוע של נוי הלפרין היה זה של Lea Salonga.

לצערי לא מצאתי הקלטה של נוי הלפרין מההפקה של הבימה, אני מקווה שהיא תצוץ ברשת בקרוב. בינתיים אני שומע את ההקלטה מבית צבי.

לפני מספר שנים השתדלתי ללכת להרבה הפקות של בתי הספר למשחק. על החוויות הטובות סיפרתי כאן. היום אני יודע שיכולתי לשמוע את הביצוע הזה לפני שנים. הגיע כנראה הזמן לחזור למנהגי הישן, לפנות זמן וללכת להפקות בתי הספר.

אני כבר מחכה לשמוע את נוי הלפרין בתפקידיה הבאים.

תיקון שבועות 2017 – בחזרה לעתיד

אחרי הפוגה של שנתיים מחודשת מסורת תיקון ליל שבועות בחיפה במתכונת מעט שונה. באירועי השנים הקודמות מעמד הפתיחה, עם קריאת מגילת רות בפי שחקני "החיפאית", התקיים ברחבה שבחזית הסינמטק ואולם רפפורט. התיקון לווה אז בפרסום נרחב והגיעו אליו הרבה מאוד אנשים. הפעם הפרסום צנוע בהרבה, הפתיחה מתקיימת באולם לא גדול בבית רוטנברג, ונדרשת הרשמה מראש באתר. הקדמה זו נועדה לתרץ את הנוכחות הדלה יחסית לאירועי העבר, ובעיקר את העובדה שחתך הגילאים גבוה בהרבה מזה שראינו לפני שלוש וארבע שנים.

התיקון מנוהל כתמיד במתכונת של מושבים מקבילים, אלא שהפעם המושבים מתקיימים בשלושה אתרים מרוחקים מעט זה מזה לאורך שׂדירות הנשיא בחיפה. בית רוטנברג, שהמרחק ממנו אל מועדון הביט הוא כקילומטר, ומוזיאון טיקוטין שנמצא ביניהם.

מושב מפוצל, כמו זה שחווינו ביום הלשון העברית באקדמיה, מאלץ אותנו לוותר על משהו שאיננו יודעים מה טיבו, לבחור במשהו שגם עליו המידע שעומד לרשותנו מצומצם, ולקוות שהימרנו היטב. גם בדיעבד אין לנו מושג מה קרה במקומות האחרים ואם בחירתנו היא המתאימה לנו ביותר.

אשתי שתחיה ואני מגיעים לבית רוטנברג כעשר דקות לפני תחילת אירוע הפתיחה. אוספים בכניסה את עלון התיקון ובו פירוט האירועים – הדפס של אותו דף שכבר ראינו באתר. הנוכחות דלילה משהו ונראה שמרבית הנוכחים מכירים מקהילת אור חדש שמנהלת את התיקון. קריאת המגילה בפי שתי רבות, רב ומוזיקאי חביבה עלי מאוד. בין פסוקי המגילה משובצים שירים מתאימים, הקריאה בהירה, בהגייה מוקפדת ובחיתוך דיבור נעים לאוזן. כולנו שרים יחד את 'שדות גולדברג' של מאיר אריאל, 'אני חולם על נעמי' ועוד שירים שמותאמים בדרך כלשהי אל המגילה.

הקריאה מסתיימת ומתפצלים למושבים. אנחנו הולכים בחופזה אל מועדון הביט שבירכתי גן האם, מרחק כשתים עשרה דקות הליכה חפוזה, לשמוע סלאם ג'אם. בדרך אנחנו חושבים על שלושת המושבים המעניינים שעליהם בחרנו לוותר כדי לשמוע את גילי אלוני, יפתח "היפעור" ליבוביץ והדס מושל.

מרבית הקטעים עוסקים בענייני מיגדר, זוגיות בלתי מושגת ודור חסר מטרה. יפתח "היפעור" ליבוביץ מציג לנו את הקוֹנְסֵפְּט. הוא מבקש מהגיטרסט ומהמתופף שמלווים את הדיבור לתת לנו וַיִיבּ מסוג זה ומסוג אחר והם מאלתרים רקע מתאים. משוררות השפה המדוברת קוראות זו לזו אל הבמה בסבבים להשמיע את שיריהן. הרעיון לנקוט לשון נקבה לגבי שלושתן הוא של היפעור.

הדס מושל ממטירה עלינו מילים על הלחץ למצוא בן זוג, מילים שסוחטות מכולנו צחוקים, ובסיום השיר יורדת מהבמה ומתיישבת ליד בן זוגה.

גילי אלוני מגישה לנו את ביום שבכית פדריקה, מספרת במכתב לחברה שמתחתנת על 'אפשרות הבחירה והבריחה', וכחיפאית שבחבורה מקנחת את הפואטרי סלאם בשיר בין חיפה לתל אביב שחותם ב'כאן זה המקום שבו הכל קורה'.

בדרך החוצה אני חושב על כך שעזבתי את יום הלשון העברית באקדמיה בירושלים לפני אירוע השפה המדוברת תוך ויתור על חוויה שאינני יודע בעצם מה טיבה. מהנסיון שצברתי מאז, כנראה הפסדתי חוויה מעשירה ומשעשעת.

הפואטרי סלאם גלש מעט ממסגרת הזמן. אנחנו פותחים צעד ומגיעים לבית רוטנברג כשהדיון בנושא "עד מתי כיבוד אב ואם?" בעיצומו. כיבוד אב ואם… בעצם רק אב, האם נעלמה בין השורות. מעגל המשתתפים מלא. שניים מהצעירים יותר עוזבים ואנחנו יושבים במקומם. אני סופר 25 משתתפים ובהם 7 שגילם נמוך מ 40 . כל האחרים בסביבות גילנו. כולם כבר מחזיקים בידיהם דפי ציטוטים מהרמב"ם עד אדם ברוך. אנחנו מלקטים את העותקים שנטשו הפורשים.

מדברים על הציווי "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". זהו הדיבר היחיד שמכיל בתוכו גם את עניין השכר או העונש – על פי נקודת המבט של השומע. מישהי מדברת על כך שזו ברכה. אחרת מדברת על דוגמה אישית לילדים שתגרום להארכת ימינו. אני רואה ב"למען יאריכון ימיך" איוּם, כי מאוחר יותר כתוב שיש לסקול את הבן הסורר ומורה באבנים, והוצאה כזאת להורג ללא ספק פוגמת באריכות הימים… אבל זה כרגיל רק אני.

מתקבצים לחברותות – מעגלי דיון קטנים. בינתיים נשארנו 20, מהם 2 צעירים מ 40 – כלומר הצעירים יותר הם שנטשו. נראה שכל הנוכחים מביאים מהבית איזשהו קונפליקט, בעיקר רגשי או מוסרי. הנוכחים במעגל שלנו הם גם בנים להורים קשישים וגם הורים לצעירים, וניכר שנושא ה"כיבוד" נשמע שונה כאשר הם מדברים לכיוון הגילאים השונים. מהסיפורים אנחנו מבינים שלצד הכספי משקל רב בענייני ה"כיבוד".

המחיצה בין האולם שלנו לבין האולם השכן איננה מאפשרת הפרדה אמיתית בין הקולות ואנחנו שומעים היטב את השירה בחדר הסמוך. מדברים על כיבוד אב ובינתיים נתקע לי בראש השיר ממדרשו של הרב קוק 'כנפי רוח' שהמסר שלו מקביל למצוות בהן אנו דנים. מקביל במובן האוקלידי – אינו נפגש. הרמב"ם, ואולי זה היה דווקא אדם ברוך, מציב חלופות מעניינות לכיבוד אב ואם. הוא מציע פתרון יפה לאלה שחייבים להציב להוריהם הקשישים גבולות שאינם עולים בקנה אחד עם כיבודם. הבן ישכור להוריו עזרה בכספם, והעוזרים – שאינם הבנים – אינם מחוייבים בכיבוד מטופליהם ויכולים להעמידם במקומם. מישהי אומרת על משהו שזה לא בשמים ואני נזכר במחזה אירוני קצר שכתבתי לפני מספר שנים. מחזה שעוסק ביחסי קשישים וצעירים ושמו "זה לא בשמים". אבל זה שייך למקום לגמרי אחר.

בסיום המושב מגיע זמן הכיבוד – שתיה ועוגות מהקונדיטוריה שֶׁמוֹ. העייפות מכריעה אותנו ואנחנו מוותרים על האירועים של אחת ורבע אחרי חצות, אף על פי ששלושתם מסקרנים. במחשבה שניה – ויתרנו רק על אחד מהאירועים, שכן על השניים הנותרים ממילא היינו נאלצים לוותר. בדרכנו אל המכונית אנו רואים מישהי מבוגרת מאיתנו שועטת אל הביט.

אני מקווה שבשנה הבאה תשקיע העיריה מעט יותר בפרסום אירועי תיקון ליל שבועות ותשיב אליו את הצעירים.

בן אדמה כטוב בעיניכם

החוויות שלי הן פסיפס של מרכיבים רבים ושונים, עשיר באסוציאציות פרטיות שיכולות בנקל להשתרבב מתחום לתחום והן אכן נוהגות כך.

בימים אלה אני שרוי בקריאת הספר כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר מאת חיים סבּתוֹ. אני קורא בספר לאט, זה הקצב שמתאים לספר זה. מידי פעם אני אף מדלג מספר עמודים לאחור, ומגלגל את המילים הלוך וחזור בהנאה.

במהלך סעודת יום הולדתו השישים של עזרא סימן טוב, מתחילים אורחיו לשיר את הפיוט בן אדמה שמיוחס לאברהם אבן עזרא. אני קורא את מילות הפיוט שלא הכרתי עד כה והאסוציאציות שלי מובילות אותי אל דבריו של ז'ק במחזהו של שייקספיר כטוב בעיניכם. הפיוט והמונולוג מלוים את חיי האדם מילדותו עד אחרית ימיו, ואני מוצא איזושהי הקבלה בין הדברים. לא נראה לי ששיקספיר נתקל בפיוט בן האדמה, ואילו אברהם אבן עזרא שמת ארבע מאות שנה לפני הולדת שיקספיר, חזקה עליו שלא קרא את כטוב בעיניכם. יהיה אשר יהיה, קריאת האחד מקפיצה לראשי את משנהו. הנה הפיוט והמונולוג של ז'אק מ'כטוב בעיניכם' בתרגום דורי פרנס ובשפת המקור.

בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ   "קוּם וְהַצְלַח!" אִמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ מַעֲלוֹתָיו עוֹלִים עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ בֵּין שְׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ    צַוְּארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ.   מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר? עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר דַּבְּרוּ לוֹ "חֵן חֵן" וְיִתְבַּשֵּׂר    שַׁעֲשׁוּעָיו – יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ.   מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים בָּז לְמוּסָר, לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים    יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ.   בֶּן שְׁלשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת קָם וְהִבִּיט – הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת! אִלְּצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת    מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ.   נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג לְאַרְבָּעִים שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ – אִם רַע וְאִם נָעִים רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים    עַל עֲמָלוֹ יַעְמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ.   בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל יֶאֱבַל כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקָר תֵּבֵל    כִּי יְפַחֵד פֶּן קָרְבָה עִתּוֹ.   שַׁאֲלוּ: מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים? אֵין בְּעֵצָיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים כִּי שְׂרִידָיו דַּלִּים וְנֶחְלָשִׁים    לֹא יְקוּמוּן אִתּוֹ בְמִלְחַמְתּוֹ.   אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים אֵין דְּבָריו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים    מַעֲמָס עַל נַפְשׁוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ.   בֶּן שְׁמֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו בוּז וְלַעַג לִבְנוֹ וְלִשְׁכֵנָיו    רֹאשׁ בְּכוֹסוֹ גַּם לַעֲנָה פִתּוֹ.   אַחֲרֵי זֶה כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשָׁב כְּגֵר תּוֹשָׁב אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב    רַק בְּאַחְרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ. פרויקט בן-יהודה

כל העולם הוא במה, כל הגברים והנשים רק שחקנים. יש להם יציאות ויש כניסות, וכל איש בימיו –  הוא משחק שְלל תפקידים שונים,  והמערכות שלו – שִבעה דורות. ראשית-כל – העולל, פועֶה, מקיא, מרטיב בזרוע האומנת. אחר כך התלמיד המתלונן,      עם הילקוט שלו, פרצוף בוקר רחוּץ, זוחל כמו חלזון   באי-רצון לבית-הספר. אז בא האוהב, גונח כמו כבשן, ומזמר בלדה בוכיה  על גַבּותיה של אהובתו. ואז חייל, מָלא קללות מכל סוג ושפה, ועם זקן פנתר, לא יפגעו לו בכבוד, מהיר      להתלקח ונדלק לריב, רודף אפילו בתוך לוע של תותח בועת סבון, שְמָה מוניטין. אז השופט, עם כרס עגולת שומן, כיס מדושן כסף שחור, מבט חמור, זקָן גָזוּר לפי הספר, פֶּה מלא באמרות שפר עם דוגמאות מודרניות; וכך הוא משחק את התפקיד שלו. בדור ששי המחזה עובר אל הישיש המטושטש, כחוּש בנעלי-בית, משקפיים על החוטם וארנק צמוד למותן, זוג מכנסיו שהוא שמר מימי העלומים תלוי עליו כמו שק, כי הצטמק הגֶזע, התכווץ הַקְּפִיץ; קולו, גברי רועם, הופך שוב לפַלְסֶט ילדון, עם צליל שורק ומצייץ. תמונה אחרונה מכל, אשר נועלת מחזה מוזר ורב-תהפוכות זה, היא ילדוּת שניה ושִכחה גמורה, נוֹן-שן, נוֹן-עין, נוֹן-טעם, נוֹן-כלום. שייקספיר ושות

All the world’s a stage, And all the men and women merely players; They have their exits and their entrances, And one man in his time plays many parts, His acts being seven ages. At first, the infant, Mewling and puking in the nurse’s arms. Then the whining schoolboy, with his satchel And shining morning face, creeping like snail Unwillingly to school. And then the lover, Sighing like furnace, with a woeful ballad Made to his mistress’ eyebrow. Then a soldier, Full of strange oaths and bearded like the pard, Jealous in honor, sudden and quick in quarrel, Seeking the bubble reputation Even in the cannon’s mouth. And then the justice, In fair round belly with good capon lined, With eyes severe and beard of formal cut, Full of wise saws and modern instances; And so he plays his part. The sixth age shifts Into the lean and slippered pantaloon, With spectacles on nose and pouch on side; His youthful hose, well saved, a world too wide For his shrunk shank, and his big manly voice, Turning again toward childish treble, pipes And whistles in his sound. Last scene of all, That ends this strange eventful history, Is second childishness and mere oblivion, Sans teeth, sans eyes, sans taste, sans everything. Poets.org

עוד אני קורא את הפיוט ואת המונולוג בשפת המקור ובתרגומי דורי פרנס, אברהם עוז ודן אלמגור, קופצת לראשי אסוציאציה נוספת. השיר נשים רוקדות ששרה חוה אלברשטיין, עוקב אחרי נשים מגיל עשרים עד מאה לקצב ריקודיהן. אני יודע שאין כל קשר, אבל כך עובד עולם האסוציאציות שלי. אני די בטוח, על כל פנים, שיורם טהר לב, שכתב את השיר, מכיר גם את בן אדמה של אברהם אבן עזרא וגם את כטוב בעיניכם של ויליאם שייקספיר.

אני עומד לסיים את רשימתי ובוקעת ממעמקי זכרונותי אסוציאציה נוספת – השיר חיי אדם שהלחין ושר בני ברמן למילותיו של דן אלמגור, שתרגם את 'כטוב בעיניכם' לקאמרי.

מכאן אני מגיע לפינתי האישית, זו שמעוררת את גלי האסוציאציות. לאחרונה אני נודד בין רופאים, מרפאות ובתי חולים עם אבי ועם חמותי, שימי חייהם חלפו על פני קו תשעים השנים. איכות חייהם רחוקה מלהקרא איכות, והתנהלותם אינה מכבדת את זכרון ימיהם. אני מלווה את סבלם ומוטרד מהמחשבה שאין מי שיערוב לי שלא אגיע ביום מן הימים למצבם.

עכשיו אשוב אל עלילותיו של עזרא סימן טוב, אולי מחכה לי שם הארה לקראת סוף הספר.

משימות האביר המקסים בסמטת התותים וביריד סקרבורו

חיפוש המילים "מור בשמים ולבונה" הוביל מחפשים אלמונים אל בלוג תרבות הפנאי. אין לי מושג כיצד הוביל אותם מנוע החיפוש clearch.org דווקא לכאן. גוגל היה מפנה אותם ישירות לערב של שושנים.

אני בוחן את תוצאות החיפוש ובינתיים תערובת הניחוחות מעוררת מעולם האסוציאציות שלי את ריחות צמחי התבלין של יריד סקרבורו, את סמטת הרוזמרין ואת סמטת התותים. קראתי פעם שהשיר סמטת התותים הוא גרסה עברית של שוק סקרבורו. אני בוחן את המילים, הן אינן מתאימות וגם הלחן שונה – רק הרעיון דומה.

חיפוש קל ברשת מוביל אותי למגוון עצום של גרסאות של בלדה סקוטית עממית – האביר המקסים – The Elfin Knight – שגרסתה המודפסת פורסמה לראשונה בשנת 1670. הבלדה מספרת על עלמה צעירה שמזמינה אליה את האביר המקסים. האביר טוען שהיא צעירה מידי ומטיל עליה משימות בלתי אפשריות כתנאי לאהבתו. העלמה מטילה עליו משימות בלתי אפשריות משלה כתנאי לאהבתה. בסיום הבלדה המקורית מצהיר האביר שהוא נשוי עם ילדים, העלמה משלחת אותו לדרכו והוא נעלם. מבלדה זו יצאו הרבה מאוד גרסאות של שירים שהמשותף לכולם הוא סדרת משימות בלתי אפשריות לביסוס אהבה בלתי אפשרית.
אפשר למצוא עשרים ואחת גרסאות של הבלדה באתר The Elfin Knight .

הנה אחת הגרסאות המוקדמות של הבלדה בליווי תרגום לעברית מויקיפדיה. בגרסא זו החלק הראשון הוא משימות האביר לנערה ובהמשכו המשימות שהיא מטילה עליו. בין משפט למשפט משובצת שורה חוזרת  Parsley, sage, rosemary, and thyme – 'פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית'. בכל הגרסאות נמצא מבנה דומה שבו משובצת שורה חוזרת בין המשימות

(He) Are you going to Scarborough Fair? Parsley, sage, rosemary, and thyme; Remember me to one who lives there, For once she was a true love of mine.		(הוא) האם תלך ליריד סקרבורו, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית; תזכיר אותי לזו הגרה שם, פעם הייתה היא אהובתי האמיתית.
Tell her to make me a cambric shirt, Parsley, sage, rosemary, and thyme; Without any seam or needlework, Then she shall be a true lover of mine		אמור לה לתפור לי חולצה עבה, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית; מבלי תפרים או שימוש במחטים, ואז תהיה שוב אהובתי האמיתית.
Tell her to wash it in yonder well, Parsley, sage, rosemary, and thyme; Where never spring water or rain ever fell, And she shall be a true lover of mine.		אמור לה לשטוף החולצה בבאר, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית; באר בלי מי מעיין או גשמים, ואז תהיה שוב אהובתי האמיתית.
Tell her to dry it on yonder thorn, Parsley, sage, rosemary, and thyme; Which never bore blossom since Adam was born, Then she shall be a true lover of mine.		אמור לה לייבש החולצה על אטד, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית; שלא פרח מבריאת האדם, ואז תהיה שוב אהובתי האמיתית.
(She) Now he has asked me questions three, Parsley, sage, rosemary, and thyme; I hope he'll answer as many for me Before he shall be a true lover of mine.		(היא) עתה הוא דורש דרישות שלוש, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית; תקוותי שיענה על שלוש משלי, ואז יהיה שוב אהובי באמת.
Tell him to buy me an acre of land, Parsley, sage, rosemary, and thyme; Betwixt the salt water and the sea sand, Then he shall be a true lover of mine.		אמור לו לקנות לי חלקת אדמה, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית; בין מי הים לבין חולות החוף, ואז יהיה שוב אהובי באמת.
Tell him to plough it with a ram's horn, Parsley, sage, rosemary, and thyme; And sow it all over with one pepper corn, And he shall be a true lover of mine.		אמור לו לחרוש אותה בקרן איל, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית; ויזרע את כולה בגרגר של פלפל, ואז יהיה שוב אהובי באמת.
Tell him to shear it with a sickle of leather, Parsley, sage, rosemary, and thyme; And bind it up with a peacock feather. And he shall be a true lover of mine.		אמור לו לקצור אותה במגל עשוי עור, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית; ולקשור התבואה בנוצת טווס, ואז יהיה שוב אהובי באמת.
Tell him to thrash it on yonder wall, Parsley, sage, rosemary, and thyme, And never let one corn of it fall, Then he shall be a true lover of mine.		אמור לו לזרות התבואה על הקיר, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין וקורנית; מבלי שיפול אף גרגר של פלפל, ואז יהיה שוב אהובי באמת.
When he has done and finished his work. Parsley, sage, rosemary, and thyme: Oh, tell him to come and he'll have his shirt, And he shall be a true lover of mine.		אז שסיים את כל עבודתו, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין ותימין; אמור לו לבוא ולקבל חולצתו, ואז יהיה שוב אהובי באמת.

 

הגירסה המפורסמת ביותר של הבלדה היא Scarborough-Fair יריד סקרבורו – שביצעו סיימון וגרפונקל בפסקול הסרט 'הבוגר'. כאן כל המשימות מוטלות מהגבר אל העלמה ובתוך כל שורת משימה, עונה כהד שורה משיר שונה לחלוטין. פול סיימון שיבץ בין שורות השיר שורות בהשראת השיר The Side Of A Hill 'הצד של גבעה' – שיר אנטי מלחמתי שכתב והקליט מוקדם יותר. הגרסה העברית שכתב אהוד מנור לשיר זה עבור הפרברים נאמנה למבנה השיר בביצוע סיימון וגרפונקל. הנה שורות השיר שמהדהדות בין שורות יריד סקרבורו:

On the side of a hill in the deep forest green Tracing a sparrow on snow-crested ground Blankets and bedclothes a child of the mountains Sleeps unaware of the clarion call		על צלע ההר בירק יערות עקבות ציפורים על סלע מושלג את ילד ההר מכסים ועוטפים את החליל לא ישמע בשנתו
On the side of a hill, a sprinkling of leaves Washed is the ground with so many tears A soldier cleans and polishes a gun		על צלע ההר גשמי עלעלים קבר שוטפים בדמע כסוף החייל מצחצח רובה
War bellows, blazing in scarlet battalions Generals order their soldiers to kill And to fight for a cause they've long ago forgotten		אש אוכלת גדודי ארגמן חיילים מצווים להרוג וללחום עד הסוף מסיבות נשכחות

הביצוע של סיימון וגרפונקל עם המילים משובצות בגוף הסרטון

הביצוע של הפרברים עם מילות השיר בתרגום אהוד מנור מתחת לסרטון

הבלדה עברה כזמר עם מדור לדור ועברה גלגולים שונים שהתרחקו מעט מהמקור אבל שמרו עדיין על המבנה של משימות מופרדות באמצעות שורה חוזרת, בדרך כלל בניחוחות הטבע.

הנה מספר דוגמאות…
    

הנוסח החביב עלי הוא 'בסמטת התותים' של יעקב שבתאי בביצוע דני ליטני וסנדרה ג'ונסון. הלחן כאן שונה מזה של יריד סקרבורו. אחרי חיפושים רבים אני מגלה את הנוסח עליו מבוסס השיר ושממנו הושאל לחנו. החיפוש מורכב במיוחד משום שהשם Strawberry Lane אומץ על ידי קונדיטוריות, מבשלות סיידר, בתי אוכל, נתיבי תחבורה, גורמי תיירות, דירות נופש, אירועי תרבות ועוד.
הנה השיר באנגלית ובנוסח העברי של יעקב שבתאי

Strawberry Lane The Elfin Knight Stephen Griffith		בסימטת התותים דני ליטני וסנדרה ג'ונסון מילים: יעקב שבתאי לחן: עממי אמריקאי
As I was a-walkin' up Strawberry Lane O ev'ry rose grows merry and fine I chanced for to meet with a pretty fair maid Who wanted to be a true lover of mine. (He) You'll have for to make me a cambric shirt O ev'ry rose grows merry and fine Without any seam or needle work And then you shall be a true lover of mine. You'll have for to wash it in a very deep well O ev'ry rose grows merry and fine Where water never was nor rain ever fell Before you can be a true lover of mine. You'll have for to hang it on yonder green thorn O ev'ry rose grows merry and fine Which never bore blossom since Adam was born Before you can be a true lover of mine. (She) Now since you have been so hard with me O ev'ry rose grows merry and fine Perhaps I can be as hard with thee And then you shall be a true lover of mine. You'll have for to buy me an acre of land O ev'ry rose grows merry and fine Between the salt water and the ocean sand And then you can be a true lover of mine. You'll have for to plow it with a unicorn horn O ev'ry rose grows merry and fine And plant it all over with one grain of corn Before you can be a true lover of mine. You'll have for to thrash it in an egg-shell O ev'ry rose grows merry and fine And bring it to market in a thimble or bell Before you can be a true lover of mine. You'll have for to reap it with a sickle of leather O ev'ry rose grows merry and fine And bind it all up with a peacock feather Before you can be a true lover of mine. And then after you have finished your work O ev'ry rose grows merry and fine Come back and you can get your cambric shirt Before you can be a true lover of mine		הלכתי הלוך בסמטת התותים, כל הורדים פרחו בחמדה, פגשתי עלמה וכלה מחמדים, רצתה להיות לי אחת יחידה. (הוא) "לרקום תצטרכי לי חולצה מרהיבה," כל הורדים פרחו בחמדה, "בחוט של זהב עלי אודם קטיפה ואז תהיי לי אחת יחידה." "כבסי נא אותה בבאר עמוקה," כל הורדים פרחו בחמדה, "לא מים היו בה, לא גשם ידעה, ואז תהיי לי אחת יחידה." "אחר כך תתליה על עץ שבגן," כל הורדים פרחו בחמדה, "אשר מעולם לא הוציא כל ניצן, ואז תהיי לי אחת יחידה." (היא) "כיוון ששאלת רבות וקשות," כל הורדים פרחו בחמדה, "אשאל גם אני לי כמה משאלות, ולך אהיה אז אחת יחידה." "תקנה לי חלקת אדמה על החוף," כל הורדים פרחו בחמדה, "בין מי הגלים והחול הצהוב, ולך אהיה אז אחת יחידה." "בקרן של איל תחרוש, ידידי," כל הורדים פרחו בחמדה, "תזרע את כלה בגרעין יחידי, ולך אהיה אז אחת יחידה." "לדוש תצטרך בקליפה של ביצה," כל הורדים פרחו בחמדה, "לשוק את הכל במקטרת תישא, ולך אהיה אז אחת יחידה."

מקורות:

• The Elfin Knight, Impossible tasks and impossible love
• The Elfin Knight / Scarborough Fair / Whittingham Fair / Rosemary Lane
• The Elfin Knight
• Folksongcollector – STRAWBERRY LANE
• מימה – דני ליטני – בסמטת התותים
• The Elfin Knight
• Lady Isabel and the Elf Knight
• יריד סקרבורו (בלדה)
• Paul Simon – Scarborough Fair Lyrics

בשולי השוליים: מצלול שם השיר 'בסמטת התותים' מצחיק אותי, וכרגיל – אולי זה רק אני.

החוויה שלי ממלחמת יום הכיפורים

כולם חולקים בימים אלה חוויות מהמלחמה, בעיקר זכרונות אימה ודם. אני בנוי אחרת. קוראי 'תרבות הפנאי' יודעים שאני נוטה לחלוק חוויות חיוביות. אני עושה את זה בעיקר למען עצמי, כך אני מסנן את הרוע ממארג זכרונותי ומדגיש את הטוב והאופטימי. את הרע אינני שוכח, הוא יושב שם במעמקי עולם החוויות שלי עטוף היטב בחוויות חיוביות.

אז הנה החוויה שלי ממלחמת יום הכיפורים –

אני חייל סדיר בבסיס הדרכה במצפה רמון. כבר השלמתי עם כך שאנחנו נשארים בבסיס לשבת-יום כיפור, ואז, לקראת צהרי יום שישי, מודיעים לנו שרמת הכוננות ירדה ואנחנו משוחררים הביתה, אפילו יש הסעות. כעבור כארבע שעות אני בבית בתל-אביב, וכעבור חמש שעות נוספות מקפיצים אותי ואת כל היחידה חזרה לבסיס. מלחמה. כבר תשעה עשר יום שאיננו מתרחקים לרגע מהחגור ומהקסדה. ברדיו "שלחי לי תחתונים וגופיות", ולנו יש משאית צבאית מלאה בתחתונים, בגופיות ובגרביים, אבל מותר להסיר נעליים רק כדי להחליף תחתונים וגרביים. איננו מתקלחים מקלחת שלמה, רק חצי גוף עליון – תשעה עשר יום ללא מקלחת הגונה – מכף רגל ועד ראש. אנחנו עומדים בשורה לפני מטוס בשדה התעופה בִּיר-תְּמָֿדֶּה בסיני ערוכים לקרב, אך עדיין לא קיבלנו פקודת מבצע. אין לי מושג לאן מטיסים אותנו. המפקד מורה לנו להניח את החגור ואת הקסדה על הרצפה, לקחת רק את הנשק וללכת אל הסככה הקרובה. מה קורה? הרי אסור להתרחק מהחגור ומהקסדה. בסככה כבר נערך צוות מלהקת פיקוד הדרום עם ציפי מור ועם חנה לסלאו. הגיעו אלינו מופעי בידור במהלך המלחמה, אך מעולם לא נפרדנו מהחגור ומהקסדה. איננו מבינים עדיין מה קורה. קולטים שמועות שכנראה נחתם הסכם הפרדת כוחות בין ישראל למצרים, אבל אין כל הודעה רשמית. רק בסיום ההופעה עולה מפקד לבשר לנו שמבחינתנו המלחמה הסתיימה. מחוץ לסככה מחכות לנו מיכליות הובלת מים צבאיות שצינורות עם ראשי מקלחת בוקעים מהן לכל עבר. כן, מותר להתקלח. כולם רצים אל המיכליות תוך פשיטת המדים למקלחת הראשונה מאז תחילת המלחמה. יש רק משחת סבון צבאית צהובה ואין מגבות, אבל יש מים ומותר סוף סוף לפשוט את המדים שהפכו כבר להיות חלק מעורנו.

אין לך מה לדאוג עוזי פוקס מילים: תלמה אליגון רוז לחן: קובי אושרת אין לך מה לדאוג אני נזהר ולובש גם סוודר אין לך מה לדאוג זה מיותר הכל בסדר אין לך מה לדאוג כאן נהדר מפגיזים כהוגן באמת שלא חסר דבר. אין לך מה לדאוג פה קייטנה ועושים שמח ואתמול היה אפילו פנאי להתקלח אין לך מה לדאוג אני ישן וחולם עליך כשאחזור העירה נתחתן. שלחי לי תחתונים וגופיות כאן כולם כבר כמו חיות נלחמים כמו אריות מורל ממש גבוה ואצלנו בפלוגה מבקשים קצת הפוגה מותק לא לשלוח לי עוגה. אין לך מה לדאוג אני נמצא במקום בטוח ובין הפגזה להפצצה יש זמן לנוח אין לך מה לדאוג פגז מתוק סבלנות ילדונת באמת שאין סיבה לדאוג.

זו הייתה המקלחת הנעימה ביותר בחיי.

יש לי, מן הסתם, גם זכרונות אחרים שצפים ועולים מידי פעם ואני גם מספר אותם. למזלי, למרות היותי בלב אזורי הלחימה, לא חוויתי מחזות זוועה, לא נאלצתי לירות בשום אדם, לא הייתי כתובתו של שום כדור, "ובין הפגזה להפצצה" – כמאמר השיר – היה לי אפילו זמן לנוח.

השיר "אין לך מה לדאוג" הזכור כ"שלחי לי תחתונים וגופיות" מבוסס על גלויה ששלח גיורא, אחיה של הפזמונאית תלמה אליגון, שהיה ככל הנראה בגזרת הלחימה שלי. בשיר כתוב בין השאר "אתמול היה אפילו פנאי להתקלח" – כולי קנאה. מצד שני, את המשפט "אני נמצא במקום בטוח" גם אני כתבתי בגלויה הביתה… אז לך דע מה היה שם באמת.

יחד עם הגלויות שחולקו לנו בכמויות כדי שנשלח לעורף, קיבלנו גם רשימה של משפטים מומלצים לשיבוץ בגלויות, כנראה עבור אלה שמתקשים להתנסח באופן חיובי תחת אש. אני מניח שהמשפט "אני נמצא במקום בטוח" היה באותה רשימה.

יש לי עוד חוויה שקשורה לאותן גלויות – חוויה פחות נעימה – שגם אותה אני חולק מידי פעם עם מי שמעוניין להקשיב.

בסופו של דבר, מלחמת יום הכיפורים פתחה את הדלת להסכם השלום עם מצריים, ששורד כבר הרבה יותר שנים מהזמן שהיינו במצב של אי-שלום.

העולם נפלא כל עוד מחר את תלכי בשדה

היום שלי נפתח כל בוקר בשיר What a Wonderful World בביצוע לואי ארמסטרונג.

זו איננה נעימת השכמה, הטלפון מכוון לנגן לי את השיר כאשר אני כבר ער. אני שומע את השיר עד תומו ולפעמים אפילו יותר מפעם אחת והשיר גורם לכל היום להיות נעים יותר.

בתכנית הבוקר בגלי צה"ל, טלי ליפקין שחק משוחחת עם סא"ל עודד נהרי – ראש מדור טקסים ואירועים – על ביקור תזמורת צה"ל ברוסיה. לקראת סוף השיחה נשאלת השאלה איזהו השיר שמייצג את התזמורת.

השיר שנבחר על ידי המראיינת והמרואיין הוא שירה של נעמי שמר 'מחר'. בזמן שהרדיו משמיע את השיר 'מחר' בביצוע נעמי שמר בליווי תזמורת צה"ל, הסלולרי שלי מתחיל לנגן את פתיחת היום. אני נמצא בין הרדיו לבין הסלולרי ששרים יחד שני שירים שבשום פנים אינם יכולים להשתלב זה בזה. את What a Wonderful World אינני מפסיק אף פעם – זוהי המנטרה היומית שלי. גם את 'מחר' אינני רוצה להפסיק, אז אני שומע את שני השירים כצרימה הדדית, ותוך כך צץ בראשי הקודח הגיג סביב השאלות – למה האופטימיות בשירים בעברית מתחילה "על תנאי"? למה אפילו בשירים קשה לנו להיות אופטימיים ככה סתם, ללא תנאים? 'מחר אולי נפליגה בספינות…' למה 'אולי'? למה לא 'ודאי'? 'האמנם עוד יבואו ימים…' למה 'האמנם עוד…' כשאפשר 'עוד תראי ש…' אלו, מן הסתם, שאלות רטוריות. ברור לי שבשני המקרים זוהי הרמה להנחתה – עוד מעט תבוא הפסיקה – 'כל זה אינו משל ולא חלום – זה נכון כאור בצהריים…' וכן ההחלטה 'את תלכי בשדה.'.  ובכל זאת אנחנו פותחים בהטלת ספק כדי להפריך אותו בהמשך.

מחר אולי נפליגה בספינות מחוף אילת עד חוף שנהב ועל המשחתות הישנות יטעינו תפוחי זהב כל זה אינו משל ולא חלום זה נכון כאור בצהריים כל זה יבוא מחר אם לא היום ואם לא מחר אז מחרתיים מחר אולי בכל המשעולים ארי בעדר צאן ינהג מחר יכו באלף ענבלים המון פעמונים של חג כל זה אינו משל ולא חלום… מחר יקומו אלף שיכונים ושיר יעוף במרפסות ושלל כלניות וצבעונים יעלו מתוך ההריסות כל זה אינו משל ולא חלום… מחר כשהצבא יפשוט מדיו ליבנו יעבור לדום אחר כל איש יבנה בשתי ידיו את מה שהוא חלם היום כל זה אינו משל ולא חלום…

אפילו התרגום המוכר לעברית של What a Wonderful World הוא על תנאי 'כשאני רואה בחלוני…', כלומר – כשאינני רואה בחלוני… לא יתקיים כנראה החלק של 'איזה אחלה עולם'. הדבר שקוסם לי ב What a Wonderful World הוא האופטימיות הגורפת שלו. מי שקרא את הגיגי בנושא, יודע שאני מסתייג קלות מהתרגום המוכר, ולכן תרגמתי לעצמי את השיר לעברית כך שישאר אופטימי לכל אורכו ללא תנאים – ממש כמו במקור. כל זה חולף בראשי בשתי הדקות בהן מתנגנים שני השירים יחדיו ואינני מצליח להזכר בשיר עברי שכולו טוב ללא תנאים. סתם הגיג לבוקרו של יום, וכרגיל 'אני מהרהר מה נפלא העולם' ויוצא לשגרת יומי. בוקר טוב!

מחר בביצוע תזמורת צה"ל בביקור קודם במוסקבה.

מחר בביצוע להקת הנח”ל

כעבור שבועיים – 9 בספטמבר 2016

אני רואה מול חלוני דגל שמתנפנף על שפת ימה של חיפה ובאופן ספונטני מתנגן בראשי המנוננו הלאומי. מוזר שההמנון לא צץ במחשבתי כשהגיתי הגיג זה לראשונה – לא די בכך שההמנון הלאומי שלנו הוא על תנאי, גם קיום התנאי מבטיח בסך הכול עיכוב מצב עגמומי למדי – לא, חס ושלום, מניעתו. שני התנאים מפורטים בבית הראשון ותוצאת קיום התנאים בבית השני. התוצאה היא 'עוד לא', כלומר – גם כשהתנאי מתקיים, תאבד התקווה – קיבלנו רק דחייה – דחייה לדורות… אני מקווה. סתם עוד הגיג על הפסימיות הלאומית. והנה הגיג שהוא המשך של ההגיג ההוא –			כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה –   עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.
נראה לי שהגיע כבר הזמן להחליף את המנוננו במשהו יותר אופטימי. משהו כמו 'אני מאמין' מאת שאול טשרניחובסקי, זה כשכולנו מכירים כ'שחקי שחקי'. זה לא רעיון שלי, הוא הוצע בעבר על-ידי חברי הכנסת אברהם בורג ומוחמד ברכה. בחירה טובה – לא? 'עוֹדֶנִּי מַאֲמִין', 'עוֹד נַפְשִׁי' וגם 'עוֹד אַאֲמִין' – כנראה גם כאן האופטימיות היא על תנאי ומציעה רק דחיה. אמנם ההמשך אופטימי, אבל מי מגיע באמת לבית השלישי? הרי את ההמנון הנוכחי, הקצרצר, לא כולם זוכרים. בעצם, גם התקווה הוא שיר ארוך שרק שני בתיו הראשונים הוגדרו כהמנוננו. אם אותו דבר יקרה עם 'שחקי שחקי', החלק ה'אני מאמיני' של השיר יאבד ונשאר רק עם הפסימיות.			שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח. שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.   כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז. השיר בפרוייקט בן-יהודה

אגב, גם ההמנון האמריקני הוא שני בתים מתוך פואמה ארוכה, אבל זה סיפור אחר לגמרי.

הערות שוליים:
שיניתי את שם הכתבה שתתאים להגיגים המאוחרים
אני יודע שאינני הראשון, וגם לא האחרון, שמנתח את לוגיקת ההמנון.

בילי שוורץ פעם שניה בתיאטרון חיפה

אוהד חיטמן רקח עבורנו מחזמר קצבי משעשע ונוגע ללב. בילי שוורץ ואִמָּהּ – טלי אורן ומיקי קם – כובשות במשחק ובשירה. כל הכבוד ליוצרות וליוצרים.

עד כאן הקדמה לאלה שאינם קוראים ברשת מעבר לתו ה-140. אני מקווה שההקדמה גרמה לכם לרצות להמשיך לקרוא, אם לא, הפסדתם כרגיל, וכרגיל אינכם יודעים.

על הבמה תזמורת. עשרה נגנים ומנצח מאחורי תפאורה ניידת שקופה למחצה מנגנים את האוברטורה שמובילה אותנו אל עולם חסר מנוחה. משתתפי המחזמר, זולת בילי, נעים על הבמה בחפזון ושרים

כולם רצים,
כולם רוצים,
עם סימני השאלה,
אבל בלב יודעים
הדרך לא תהיה קלה!

ההמולה מתפוגגת ובמרכז הבמה, מאחורי שולחן משרדי, יושבת בילי שוורץ שאיננה רצה לשום מקום. השחקנית-זמרת טלי אורן היא בילי שוורץ – מזכירה במשרד רואי חשבון שעיקר תפקידה הוא לסנן את הפניות אל הבוס ותוך כך גם להסתיר את מעלליו. טלי אורן ניחנה בכשרון נדיר לדבר ולשיר בקצב מסחרר ולהחליף מצבי רוח כהרף עין, וזה מה שהיא עושה כמעט לכל אורך המחזמר בו היא מטלטלת בין תקוה ליאוש וויתור על החלומות. אמהּ של בילי – מלכה שוורץ – היא מיקי קם שניחנה ביכולות שירה ומשחק מגוונות. היא מעמידה מול בילי משקל נגד שיוצר חוויה משעשעת להפליא. שתיהן רוקמות יחד מצבים בלתי אפשריים שמוכרים לכולנו היטב, כי אנחנו יודעים שביחסי הבת הרווקה והאם היהודיה-פולניה-איטלקיה-מרוקאית… הבלתי אפשרי הוא הנורמה. המחזה המקורי של אוהד חיטמן כאילו נתפר לדמויות במקומותינו, אך בעצם מרקם היחסים שמציג לנו המחזמר מוכר לכל תרבויות העולם שאנו מכירים. אני מצפה לרגע שתיאטרוני העולם יגלו את המחזמר ויאמצו אותו לשפתם ולתרבותם, אין לי ספק שהוא יעבוד בכל לשון. הבעייה היחידה תהיה לגייס לשורות המחזמר כשרונות דוגמת טלי אורן ומיקי קם.

יכול להיות שבעוד שבוע אחשוב שנסחפתי מעט, אבל היום, אחרי שחוויתי את המחזמר בילי שוורץ, עלה בדעתי שאוהד חיטמן בדרכו להיות האנדריו לויד וובר הישראלי. יכול להיות שהעובדה שהיום יום הולדתו של וובר דנן תרמה למחשבה זו, כי במחשבה שניה, סגנון המחזמר יותר זונדהיימי מווברי.

כל משתתפות ומשתתפי המחזמר מציגים דמויות כובשות וסטראוטיפיות כיאה למעמדן במחזמר. השחקן-זמר אמיר הלל מגלם כאן את דמותו של יונתן גור-לביא – שחקן-סלב שמגלם בדרמה טלוויזיונית סכרינית דמות של רופא. אמיר מחצין את דמותו ככל שניתן אף מעבר לכך. הוא המראה המהפכת שמוצבת מול בילי – טיפוס שופע בטחון עצמי ויהירות שמשוכנע שאין גדול, מוכשר וכובש ממנו. לעומתו בילי מעידה על עצמה ש"כולם צריכים איזו בילי אחת כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם".

מכאן מתפתחת העלילה עם מספר מהפכים דרמטיים מלווים בקריצה גדולה והומור עצמי. ההתפתחויות מפתיעות, משעשעות ואף מרגשות במקומות המתאימים. אין לי עניין להמשיך לספר על העלילה, כי כל מה שאומר מכאן והלאה יהיה ספוילר. אני נהנה מאוד מהמחזמר למרות שאני מכיר את העלילה וחלק מהשירים. בדיוק לפני שנה ראינו את אותה הצגה בתיאטרון חיפה. ההצגה הייתה אז בחיתוליה. השירים וקטעי המשחק היו בנויים היטב, אך הדבק ביניהם היה רופף משהו. הפוטנציאל האדיר של המחזמר ניכר אז ולכן בחרתי לא לגבש דעה לפני שאני מגיע לראות את ההצגה בשנית לאחר שתעבור את טבילת הקהל ותתהדק. היום, כעבור שנה, המחזמר זורם היטב ואיננו מותיר לקהל רגע דל. עכשיו אני יכול להמליץ על המחזמר בלב שלם, ואני מניח שארצה לשוב אליו פעם נוספת בעוד שנה.

כולם רצים,
כולם רוצים לכבוש את העולם
מעמידים פנים,
כולם אחרי כולם
כאילו שהכל מושלם
מחזיקים בפנים
ועד שאור השמש לא ידוע
אין מקום אחר מלבד מרכז הלהבה

אני ממליץ ללכת למחזמר בילי שוורץ –
חוויה מעולה מובטחת!

יום אחד, אחרי שהמחזמר יכבוש את במות העולם, תוכלו להתפאר שראיתם את המחזמר בהפקה העברית המקורית הראשונה.

בסיום המחזמר, אחרי ההשתחוויה, טלי אורן מודיעה לנו בהתרגשות שההצגה הראשונה התקיימה כאן בתיאטרון חיפה בדיוק לפני שנה. איזה יופי, מתברר שאני סוגר יחד איתם מעגל ראשון, ואפילו לא ידעתי.

מוסיקה ופזמונים: אוהד חיטמן מחזה מאת אוהד חיטמן ושירילי דשא על פי רעיון מקורי של אוהד חיטמן בימוי: דניאל אפרת כוראוגרפיה: עומר זימרי ניהול מוסיקלי ותזמורים: טל בלכרוביץ' תפאורה: סאשה ליסיאנסקי תלבושות: יובל כספין תאורה: אורי מורג הדרכה קולית: מאיה אבידן עוזר במאי: אסף פרידמן עוזרת כוראוגרף: גילי גבל קורפטיטור: איתי שמעוני עיצוב סאונד: איציק פריד תזמורים נוספים: זהר שרון, ליאור רונן עיבודים קוליים: אוהד חיטמן

בהשתתפות: טלי אורן בילי שוורץ מיקי קם מלכה שוורץ אמיר הלל יונתן גור-לביא נילי צרויה סימונה שרון צור מר אבנר דור אוחיון בר- נתן גב' קרלה אבנר יפעת כהן מזכירה נעה גודל מזכירה מלאך דודי גזית צלם / זמר חתונות / יהודה נהרי רו"ח / צלם יוסף אלון רו"ח / מלצר

המופע בליווי תזמורת המהפכה מנצח: רועי אופנהיים כינור ראשון: עדי חלאבין כינור שני: ליאה רייחלין ויולה: דניאל תנחלסון צ'לו: דן ויינשטיין קונטרבס: אלון עזיזי חליל: הגר שחל קלרינט: קרן גולדנצוייג תופים וכלי-הקשה: נדב רוגל כלי-הקשה: עודד גייצהאלס פסנתר: רועי כהן

בשולי היריעה:

• נחשפתי לראשונה לכשרונה העצום של טלי אורן להחליף הבעות רגש,  כששרה את 'אני סתם בחורה' ב'דומינו'. מאז אני מנסה להשיג הקלטה של אותו שיר ללא הצלחה. אני זוכר את השיר לפרטי פרטיו כולל הישיבה על השולחן נפנוף הרגליים והחלפת מצבי הרוח בקצב מסחרר. כיף לראות כיצד כשרון כזה מתפתח וכובש את המקום הראוי לו.
• עדכון מאוחר – בינתיים עלו הקלטות ההופעות של ‘דומינו’ לרשת ואיתם גם השיר ‘אני סתם בחורה.
• תיאטרון חיפה הפיק למחזמר תוכניה מושקעת ועשירה בתוכן מעניין. בין השאר, אפשר לקרוא שם מאמר מעניין על 'עשרה קוריוזים מתולדות המחזמר, מאת דן אלמגור. המשפט האחרון ברשימה הוא: 'אז מה הפלא שהסנדלרים תופסים מקום כה מרכזי ברשימה שכתבתי לכבוד הצגת בילי שוורץ, שאין בה אפילו סנדלר אחד’.

• אפשר להאזין לשירי המחזמר ואף לרכוש אותם כאן.

• שמעתי הבוקר אנשים שואלים זה את זה אם בכוונתם להתחפש השנה ולְמַה. עלתה בדעתי המחשבה שאולי כדאי לנסות להוריד את כל המסכות ולהשאר בפנים גלויות לכבוד פורים. בערב שמעתי שכולם ’מעמידים פנים, כולם אחרי כולם כאילו שהכל מושלם’ וזה התחבר לי להגיגי הבוקר.
  

שיר היין בסופרבול האמריקאי

אני מאזין לבטלים בשישי עם אודיה קורן ונתן דטנר ובדקה ה-25 שומע ביצוע מדהים של ההמנון הלאומי של ארצות הברית של אמריקה. אחרי התכנית אני מחפש את השיר במחוזות היוטיוב ולאחר שאני שומע מספר לא מבוטל של זמרות אני מגלה שהביצוע ששבה את אוזני הוא של ליידי גאגא מסופרבול 2016. בדיעבד מתברר לי שהחיפוש היה מיותר, שכן השיר הועלה לפייסבוק של התכנית בזמן השמעתו. אני מאזין לביצוע המדהים של לידי גאגא ומתרגש עד דמעות. ההמנון האמריקאי לא ריגש אותי מעולם, וגם מעמד הסופר-בול אינו מרגש מבחינתי, כך שאין ספק שהביצוע הוא זה שגרם לי להתרגשות.

מעולם לא שמתי לב שליידי גאגא היא זמרת כל כך גדולה, איכשהו התייחסתי אל הסגידה אליה די בשוויון נפש. אחרי שמיעת הביצוע הזה השתנתה הערכתי אליה במידה ניכרת. בפייסבוק של התכנית נכתב ליד היוטיוב המדובר "רק עכשיו אודיה גילתה שליידי גאגא יודעת לשיר. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא." כלומר – לא רק אני פספסתי אותה עד כה.

כפי שקורה לי לא מעט לאחרונה, בעיקר כשנשמע לי שהלחן מחובר אל המילים בתפרים גסים, עולה בי החשד שיש לנו מקרה של "גלגולו של ניגון", כלומר – מילים שהודבקו אל לחן קיים שהושר בעבר עם מילים אחרות. אני שב אל היוטיוב ומגלה בקישור ה"הצג עוד" בשולי בצוע תזמורתי של ההמנון האמריקאי סיפור מעניין שעוזר לי להתחקות אחר שרשי הלחן והסיפור שמאחורי המילים בגרסת השתיינים ובגרסת ההמנון הלאומי של ארצות הברית.

.

מקור המילים והלחן של המנון ארה"ב

במהלך מלחמת 1812 בין ארצות הברית לבריטניה, כתב המשורר פרנסיס סקוט קי שיר בשם "הגנת מבצר מק-הנרי" "Defense of Fort McHenry". אחיו של המשורר הבחין שהשיר יכול להתאים למנגינה של שיר אָנַקְרֶאוֹנִי בשם "לאנאקראון בגן עדן" שנכתב במקור עבור מועדון חברים בריטי והיה מוכר יותר בשמו העממי "שיר היין". מקומון בבולטימור פרסם את השיר "הגנת מבצר מק-הנרי" עם מנגינת "שיר היין", וכך הוצמד לחנו של שיר שתיינים בריטי בן 240 שנה לשיר הלל לנצחון האמריקאים על הבריטים.

To Anacreon in Heav'n, where he sat in full glee, A few sons of harmony sent in a petition That he their Inspirer and patron would be; When this answer arriv'd from the Jolly Old Grecian "Voice, fiddle and flute, "no longer be mute, "I'll lend you my name and inspire you to boot, "And, besides, I'll instruct you, like me, to intwine "The Myrtle of Venus with Bacchus's Vine." Ye Sons of Anacreon, then join hand in hand; Preserve unanimity, friendship and love! 'Tis yours to support what's so happily plann'd; You've the sanction of Gods and the fiat of Jove. While thus we agree Our toast let it be: "May our club flourish happy, united and free! "And long may the sons of Anacreon intwine "The Myrtle of Venus with Bacchus's Vine."

בעל חנות מוזיקה בבולטימור הפיץ את השיר בשם The Star Spangled Banner "הַנֵּס זְרוּעַ הַכּוֹכָבִים", ובשנת 1889 השיר אומץ על ידי הצי בתור השיר הרשמי לטקסים ולהנפת הדגל. בשנת 1931 אישר הקונגרס האמריקאי את השיר כהמנון הלאומי הרשמי של ארצות הברית. עד אז לא היה לארצות הברית המנון לאומי רשמי, ולא הצלחתי עד כה לגלות מה נגנו תזמורות האולימפיאדות עד אותה תקופה לזוכי המדליות האמריקאיים.

השיר "הגנת מבצר מק-הנרי" מורכב מארבעה בתים שרק הראשון בהם התקבל כהמנון הרשמי של ארצות הברית. כלומר – ההמנון הרשמי של ארצות הברית הוא בעצם שְׁאֵלָה. שלושת הבתים הראשונים של השיר שואלים שאלות –
הבית הראשון פותח בשאלה "?… O, say can you see by the dawn's early light"
ורק האחרון קובע "…Oh! thus be it ever".
אני יודע שזו השריטה הפרטית שלי, אך עולם האסוציאציות שלי מוביל אותי לשיר אחר ששלושת הבתים הראשונים בו הם בעצם שְׁאֵלָה –
הבית הראשון פותח בשאלה "הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד"
ורק האחרון קובע "אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה."

הנה מילות השיר עם תרגום עברי מויקיפדיה 
[לא מצויין בויקיפדיה מה מקור התרגום ומי המתרגם] 
הגנת מבצר מק-הנרי – Defense of Fort McHenry
או
"הַנֵּס זְרוּעַ הַכּוֹכָבִים" – The Star Spangled Banner

O, say can you see by the dawn's early light
What so proudly we hailed at the twilight's last gleaming?
Whose broad stripes and bright stars through the perilous fight,
O'er the ramparts we watched were so gallantly streaming?
And the rockets' red glare, the bombs bursting in air,
Gave proof through the night that our flag was still there.
O, say does that star-spangled banner yet wave
O'er the land of the free and the home of the brave?

הו, אמור, התוכל לראות באור השחר המוקדם,
את שבירכנו בגאווה באור הדמדומים האחרון?
שבפסיו הרחבים וכוכביו הבוהקים בסכנת הקרב,
צפינו מעבר למתרסים, בנפנופם האמיץ?
והבזקן האדום של הרקטות, פצצות מתפוצצות באוויר,
העידו לאורך הלילה כי דגלנו עודנו שם.
הו, אמור, האם אותו הנס זרוע הכוכבים עודנו מתנוסס,
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים?

On the shore, dimly seen through the mists of the deep,
Where the foe's haughty host in dread silence reposes,
What is that which the breeze, o'er the towering steep,
As it fitfully blows, half conceals, half discloses?
Now it catches the gleam of the morning's first beam,
In full glory reflected now shines in the stream
'Tis the star-spangled banner! Oh long may it wave
O'er the land of the free and the home of the brave.

על החוף, נראה במעומעם דרך ערפל המעמקים,
שם יהירות האויב שוכנת עם אימת הדממה הנמה,
מהו זה, אשר הרוח, מעל הצוק הנישא,
בנושבה ללא מנוח, לעתים מסתירה ולעתים מגלה?
עתה הוא תופס את זוהר קרן הבוקר הראשונה,
הבוהק במלוא ההוד בהשתקפות מי הנחל.
זהו הנס זרוע הכוכבים, מי ייתן ויתנוסס ארוכות,
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.

And where is that band who so vauntingly swore
That the havoc of war and the battle's confusion,
A home and a country should leave us no more!
Their blood has washed out their foul footsteps' pollution.
No refuge could save the hireling and slave
From the terror of flight and the gloom of the grave
And the star-spangled banner in triumph doth wave
O'er the land of the free and the home of the brave.

ואיה אותם אשר ברהב נשבעו,
שחורבן המלחמה ותוהו הקרב,
לא יותירו דבר מבית וממדינה!
דמם שטף את זיהום צעדיהם המתועבים.
שום מחסה לא ינצור את השכירים והעבדים,
מאימת המנוסה ומאפלולית הקבר.
והנס זרוע הכוכבים בניצחון מתנופף
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.

Oh! thus be it ever, when freemen shall stand
Between their loved home and the war's desolation!
Bles't with victory and peace, may the heav'n rescued land
Praise the Power that hath made and preserved us a nation.
Then conquer we must, when our cause it is just,
And this be our motto: "In God is our trust."
And the star-spangled banner in triumph shall wave
O'er the land of the free and the home of the brave.

הו! שכך יהא תמיד, כשבני חורין יעמדו
בין ביתם האהוב לשממת המלחמה!
ברוכת ניצחון ושלום, מי ייתן והארץ שניצלה בידי שמיים
תשבח את הכוח שיצרָ‏נו ושימרָ‏נו כאומה.
לכן עלינו לכבוש, כשמטרתנו צודקת,
וזו תהא סיסמתנו: "באל מבטחנו."
והנס זרוע הכוכבים בניצחון יתנוסס
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים.

בשולי הדברים:

• קראתי שגם ההמנון הלאומי הקודם של לוקסמבורג הושר עם אותה מנגינה, אך לצערי לא הצלחתי למצוא הקלטה של אותו המנון קדום.
• אין זה ההמנון הלאומי היחיד ששאל את לחנו ממקורות זרים. אם הגעת בקריאתך עד כאן חזקה עליך שברור לך לאיזה המנון אני מתכוון, אבל זה שייך לסיפור אחר.