פסטיבל תיאטרון קצר 12 בצוותא

כבר אחרי חצות. לא מזמן חזרתי מתל אביב מהפסטיבל ה-12 לתיאטרון קצר בצוותא. אני די עייף אך אני מעדיף לכתוב את חוויותי היום כי מחר בערב [זה בעצם כבר היום] אני הולך לראות את ההצגה 'מייקל' בסטודיו בחיפה ואינני רוצה שחוויותי יתערבבו יותר מידי.

בכניסה לצוותא מקבלת את פנינו לולה במאור פנים, החיוך של לולה הוא פתיחה מעולה לכל אירוע תרבות זה עשרות בשנים. הערב הוא ערב הפתיחה וברחבת הכניסה מכונסים הרבה מאוד אנשי תיאטרון ושוחריו אותם אנחנו פוגשים בכל הפסטיבלים. כרגיל יש מוסיקה ויין ומפגשים עם הרבה אנשים. עוצמת המוסיקה מקשה עלינו לשמוע את בני שיחינו. אנחנו מחכים לפתיחה החגיגית שמתאחרת, גם לזה אנחנו רגילים. שרת התרבות ונציגי משרדה לא הגיעו, המנחה אמר שנבצר מהם להגיע אך הוא מודה להם מאוד, יש לי דז'ה וו מטקס הסיום של פסטיבל אקט2 השני שגם ממנו נבצרו לא מעט פקידי תרבות.

נושא הפסטיבל השנה הוא אלימות. הערב אנחנו רואים מקצרון ובו שלוש הצגות קצרות – 'ילדוּת', 'אין כמו משפחה' ו 'הג'ילג'ול'. אני מבין את הצורך הטכני בשיטת המקצרונים הנהוגה בפסטיבלים לתיאטרון קצר אך אינני חי עם השיטה בשלום. אני מעדיף לתת לכל הצגה את מרחב המחיה שלה, דחיסת ההצגות איננה מאפשרת להצגה להתעכל וכבר מתחילה ההצגה הבאה. מי שעדיין איננו מכיר את השיטה יכול לקרוא על כך בחוויותי מפסטיבל תיאטרון קצר 2008 בצוותא וכן ברשימתי על ההצגה שבת של שלום שהוצגה בפסטיבל שקדם לו.

ילדוּת – ההצגה מוגדרת בתוכניה כ 'אלבום תמונות דרמתי'. אתי וקנין ורועי אסף מציגים אסופה של אירועי ילדות קשים מסוגים שונים, כניסת אח חדש למשפחה, מעבר דירה, מחלות, מוות ועוד חווית ילדות שונות. השחקנים משנים את תפקידיהם במהלך הלקט והמעבר בין הקטעים איננו ברור לי, תמיד אני מבין באיחור שהמבוגר הפך לילד והילדה הפכה לזקנה וכן הלאה. השחקנים לא הצליחו להעביר אלי את התחושה המתאימה. יכול להיות שזו הייתה כוונת הבמאית אך אני הייתי מצפה להדגשה ברורה יותר של המעברים בעיקר בצורת המשחק.

על ילדות בהבמה http://habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=1&EventID=27160

אין כמו משפחה – מאור הרוש הזכור לנו מההצגה הזוכה בפסטיבל אקט2 הראשון, כל הגברים אותו דבר, כתב את המחזה והשאיר הפעם את הבמה לשחקנים אחרים. ההצגה נוגעת בהומור מדוד היטב בנושאים כואבים ומעיקים כמו חוסר תקשורת, יחסי הורים ובניהם ומניפולציות בתוך המשפחה. המחזאי נקט במחזה זה בטקטיקה מעניינת שאני אישית עדיין לא נתקלתי בה. הדמויות שאינן מְתַקְשֵׁרוֹת מיוצגות באמצעות בובות. אלו אינן בובות תיאטרון שמופעלות על ידי בובנאים אלא בובות דוממות בגודל אנושי שאין כל סיכוי שיבצעו פעולה כלשהי. השחקנים פונים אל הבובות ומדברים איתן עד שאנחנו כמעט מצפים שהבובות יגיבו למרות שברור לנו שזה לא יקרה והסיטואציה יוצרת הרבה מצבים קומיים. הטקסט מחוחכם ומתחכם, אותם משפטים נאמרים על ידי דמויות שונות בזמנים שונים והסתירה במשמעויותיהן מצחיקה מאוד. אודיה קורן מגלמת בכישרון רב את דמות האם היהודיה – פולניה מניפולטיבית שעושה הכל כדי לנהל את חיי בנה הבוגר, מצפה שיביא הבייתה בת זוג אך אם אותה בת זוג איננה בדיוק בת דמות האם אך בגרסא נחותה יותר שניתן לחנך אותה, תהייה בת הזוג פסולה בעיניה. עידו מוסרי בתפקיד הבן מציג בפנינו את התהפוכות שעוברות על הבן שמנסה להשתחרר מאחיזת החנק הרגשית של אימו ולבסוף מתכנס לאותה עמדת פסיביות שבה שרוי אביב מזה שנים, כנראה מאז חתונתו לאם. ההצגה מצחיקה מאוד אך הנושאים בה היא עוסקת קשים ומטרידים את כולם. חלק לא מבוטל מנסיעתנו מתל אביב חזרה לחיפה עסקנו בנושאי הצגה זו, לא בהצגה עצמה אלא באסוציאציות שהיא הדליקה בנו. זה בדיוק מה שאני מחפש בהצגה, נושא מעניין ומעורר למחשבה מוגש באריזה נעימה וקלה לעיכול שאיננה ממתיקה את הגלולה המרה. אני כבר מחכה למחזה הבא של מאור הרוש.

על ההצגה אין כמו משפחה בהבמה http://habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=1&Area=1&EventID=20819

הג'ילג'ול – אופרטה סאטירית על פי הגלגול של קפקא. התוכן הסאטירי של ההצגה עשוי היטב ופוגע ברצף של פרות קדושות וקצת פחות קדושות. איש הייטק מבטיח מתעורר בבוקר ומגלה שהפך בליילה לערבי. מכאן מוסרות המסכות מפניהם של בני משפחתו הליברלים והנאורים שמתגלים כגזענים צרי אופקים כאשר הבעיה מגיעה לפתחם. הרעיון כאמור מעולה אך התרגום שלו לאופרטה מעט מייגע בעיני. השחקנים, ובעיקר יוסי צברי שאחראי גם על התנועה, עושים מלאכתם נאמנה אך שילוב המוסיקה והשירה חורגים לטעמי ממסגרתם. השירים מעבירים את המסר די מהר והרבה פעמים אני מוצא שמחשבותי נודדות בעוד אני מצפה לסיום שיר שכבר גמר להגיד את דברו.נראה לי שהידוק קל ותימצות מספר קטעים יוכלו לעשות חסד עם האופרטה.

על הג'ילג'ול בהבמה http://habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=1&Area=1&ArticleId=11283

כפי שציינתי נושא הפסטיבל השנה הוא אלימות. ההצגות שראינו אכן עוסקות בנושאים קשים אך לוא דוקא באלימות. הצמידות לנושא איננה מקודשת בעיני כל עוד אנו זוכים לקבל עוד הצגות מקור חדשות וטובות.

זהו, הגיע זמן לישון… מצפות לנו עוד הרבה הצגות.

על הפסטיבל בהבמה http://habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=1&Area=1&ArticleID=11140

יוסי רן: 27 12 2009 11:57    כותרת הודעה: פסטיבל לתיאטרון קצר בצוותא – מקצרון 3

את השורות הקודמות כתבתי באישון לילה ואת אלו אני כותב ברכבת בדרכי חזרה מהמקצרון השני בפסטיבל לתיאטרון קצר ה12 בצוותא תל-אביב, זה שנקרא מקצרון 3 משום שהוא מוצג באולם חזן שכולנו מכירים בשם צוותא 3 – עד כאן מבוא לתיאטרון אבסורד ועכשיו להצגות.

בסיום תיאור חוויותי מהמקצרון הראשון ציינתי שנושא הפסטיבל הוא אלימות אבל ההצגות עוסקות בנושאים קשים – לוא דוקא באלימות. במקצרון השני – מקצרון 3 – האלימות ניכרת היטב. בשתיים מבין ההצגות, הדרך למטה ומיכל, יש מי שכולאים אחרים במקומם ולא מאפשרים להם ללכת לדרכם, ובהצגה השלישית, סוחרים, האלימות ניתזת מכל עבר ופוגעת גם בנו – קהל הצופים.

הדרך למטה – ההצגה סבה סביב שני עובדים בחנות נעליים, ריבי המוכרת ואבי המחסנאי. שניהם עוסקים בספירת מלאי המחסן והזמן של ריבי קצוב. אבי עולה למחסן שבגלריה של החנות אך איננו מוצא את מה שנדרש לחפש ואז מצווה עליו ריבי לרדת ועולה בעצמה אל המחסן. רגלה של ריבי נקועה, היא מתקשה בטיפוס בסולם ותלויה בעזרתו של אבי. כאשר ריבי למעלה ואבי למטה מתגלע ביניהם ריב שבעקבותיו הופך אבי הבלתי-מזיק את עורו וכולא את ריבי במחסן על-ידי סילוק הסולם ממקומו. בהמשך המריבה פותח אבי בהטרדות מילוליות בעלות אופי מיני. לא אפליג ואתאר את ההשתלשלויות רק אומר ששני הצדדים באירוע נמצאים במצוקה. ברור שההתנהגות איננה אופיינית לאבי והוא עצמו איננו יודע להתמודד עם עצמו. בסוף ההצגה כבה האור והקהל מוחא כפיים. לי יש הרגשה שהקהל לא מבין שההצגה עדיין לא הסתיימה אך מייד מסתבר לי שטעיתי, ההצגה אכן הסתיימה. מבחינתי ראינו קטע מתוך התרחשות חתוכה מתוך רצף זמן. לא ברור לי למה אין להצגה סגירה נאותה. אין כאן משום השארת פתח לתובנות ולהשערות מצד הקהל, הקונפליקט ברור, רק העלילה איננה סגורה. אם יש להצגה המשך אך היא נחתכה רק כדי לעמוד בגבולת הזמן שקצב הפסטיבל, אשמח לראות את ההצגה בשלמותה. אם זו היא ההצגה בשלמותה, היא מבחינתי הצגה לא סגורה.

סוחרים – הצגה אלימה מאוד, כבר מתחילת ההצגה אנחנו מותקפים בצלילים עזים וצורמים שגורמים לנו, צופי ההצגה, לחוסר נוחות ניכר. מאוחר יותר באות מספר תמונות שכל מהותן הפגנת אלימות. גם התאורה איננה עושה חסד עם הקהל ותוקפת אותנו. אם מטרת הבמאי היתה להפעיל אלימות על הקהל, הוא הצליח, אני לא ממש נהניתי מזה וחוסר הנוחות פגם בקשב שלי. העלילה מובלת על ידי מְסַפֵּר שמעביר אותנו מאירוע לאירוע בלשון שמנסה להתחזות לשפת רחוב, אך הדיבור מתנגש עם צורת הגשתו. מידי פעם מעורב המספר ישירות בעלילה ומידת המעורבות שלו משתנה. לא אספר כאן מה משמעות מעורבותו של המספר משום שיש בה חלק מהותי בבניית המתח. ההצגה היא מבחינתי מעין אפיזודה בסדרת פעולה ופשע אלימה במיוחד. הרעיון מעניין, אך איננו מוביל לתובנה כלשהי והאריזה האלימה כלפי הקהל ממש מציקה לי.

מיכל – לפני שאגש אל מה שראינו ושמענו חשוב לי להבהיר שיש לי אל מיכל התנכית יחס מיוחד. את  סיפורה של מיכל בת שאול טחנתי עד דק בעקבות המונודרמה "מיכל" שהציגה שחקנית צעירה ומוכשרת בשם הדס קריידלמן בפסטיבל סמול במה 5. באותה הצגה התוודעתי לראשונה להרבה סיפורים שקשורים למיכל. סיפורה של מיכל מאוד נגע לליבי מאז שנחשפתי אליו לראשונה ואינני מפסיק למצוא בו רבדים מעניינים נוספים. בשנה האחרונה הוסיפה לנו הסופרת יוכי ברנדס תובנות נוספות סביב דמותה של מיכל בספרה מלכים ג' וגרמה לי לאהוב את מיכל אפילו יותר מבעבר. עד כאן על עצמי, ועכשיו על האירוע הבימתי שראינו.
אני קורא למה שראינו ושמענו אירוע בימתי משום שאינני יודע לסווג את זה טוב יותר. ההפקה קוראת לזה 'מיני מחזמר'. לתפיסתי, הצד הדרמטי רדוד למדי, שגיונותיה של מיכל מוצגים בצורה מעוררת רחמים ממש כמו ניסיונותיה של מירב לדבר אליה. הצגת העלילה האנמית והשירה די מעייפים אותי כצופה ואני רוצה להיחלץ משביי באולם. מתוך השיממון אני מביט סביבי ונראה לי שבהתחלה גם האחרים נעים בכסאותיהם בחוסר סבלנות עד שכולם שוקעים בהמתנה לסיום האירוע. יכול להיות שאני מחמיר מידי עם היוצרים אך קשה לי לראות שיטוח של דמותה המאוד מורכבת שלמיכל לכזאת רדידות.

מעולם לא ראיתי פירסום של ההצגות הזוכות בפסטיבלים הקודמים ולכן אני מניח שהפסטיבל איננו תחרותי. במידה שהפסטיבל בכל זאת תחרותי, ללא כל התלבטות אני מוצא שההצגה הזוכה שלי היא אין כמו משפחה. הייתי שמח להתלבט ועל-פי השמועות ההצגה 'חקירת שיניים' מאוד מוצלחת ויכלה להביא אותי לכלל התלבטות אך מבנה הפסטיבל אילץ אותי לוותר על משהו, חבל.
אתר הפסטיבל http://www.tzavta.co.il/ShowDetails.asp?catid=13&sid=1577&link=1

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: