בקרנבל – קומדיה מטורפת בתיאטרון קרוב

imageליבי, גיל ואני ממוקמים כמנהגנו בימין השורה הראשונה. ההצגה עומדת להתחיל וניקו ניתאי מקדים ומספר לנו על מה שנראה. הקומדיה תפתח בשיר על המאה העשרים, מאה שהחלה בהבטחה גדולה והביאה עימה מספר ארועים שלא הובטחו ועדיף היה אילו לא התקיימו. השיר איננו חלק מהקומדיה שכתב יון לוקה קאראג'אלה, זוהי תוספת מקורית של ניקו ניתאי.

יון לוקה קאראג'אלה נחשב למחזאי הגדול ביותר בשפה הרומנית ואחד מחשובי הסופרים הרומנים, כך כתוב בויקיפדיה, בקוֹמוּנִיקָט של ההצגה וגם ניקו ניתאי מדגיש זאת בפנינו. ניקו ניתאי עיבד את המחזה שנכתב בשלהי המאה התשע עשרה [1885] וקירב אותו אלינו, אל המאה העשרים. הבימוי מביא את ההצגה אל ימינו ממש, השפה וההתנהגות מתאימים לתקופתנו ואין לי ספק שגם צעירים ונוער יתחברו אל הקומדיה בקלות.

ניקו ניתאי ממשיך ומספר לנו על התקופה ועל זירת ההתרחשות, מִסְפָּרָה שמייצגת עולם ומלואו. הוא מאריך מעט בדברים ומציץ מידי פעם לכיוון הכניסה. לבסוף הוא מסביר שמספר אנשים שהזמינו מקום עדיין לא הגיעו ואי אפשר להמתין להם יותר, צריך להתחיל בהצגה. כן, ככה זה בפרינג' – לפעמים כשהקהל מאחר מחכים לו. כבר קרה שחיכו גם לי או למכרי בתיאטרון קרוב, בסטודיו בחיפה ואפילו בתיאטרונטו בתיאטרון הערבי-עברי ביפו.

כל משתתפי ההצגה פוצחים בשיר על המאה העשרים. על הבמה מִסְפָּרָה עם שלוש עמדות תספורת שהמראות בהן הן חורים אליפטיים שלפעמים אנחנו מוזמנים לדמיין את המשתקף בהן ולפעמים אנחנו רואים דרכן את מי שמאחור. גם דלתות הכניסה מסומלות באמצעות אריג שקוף שמאפשר לראות גם מעבר לדלתות ולקירות. תפיסת במה מעניינת – אני כבר אוהב את התפאורה הפשוטה לכאורה והקולעת שעיצב צבי פלדמן.

במרכז התרחשויות יורדקה עוזר הספר – השחקן שמואל וולף – שמלהטט בכישרון בין מספר עלילות שמתרחשות בתוך המספרה ומאחורי הדלתות והקירות השקופים ומנסה להחליק את ההתנגשויות שעלולות לפרוץ בכל רגע. הוא היחיד שיודע על כל התככים והבגידות ומנסה למנוע מהסיפורים של האנשים השונים להתנגש זה בזה. דמותו של יורדקה היא רציונלית ומיושבת יחסית לאחרות והוא גורף מאיתנו גלי צחוק דווקא בנסיונותיו הכנים להשאר העוגן השפוי.

imageכולם מסביב עוסקים בסודות, תככים ובגידות והחוטים נארגים במוחות כל הנפשות הפועלות לקומדיה של טעויות שמגבירה את האבסורד עד לכלל גרוטסקה. התלבושות ה"רגילות" עוצבו על ידי איריס ארד בצבעוניות כמעט קרקסית ועם הרבה מאוד מאפיינים מוקצנים שתורמים לגיחוך שבסיטואציות. לדוגמא, התחבושת של "המועמד" קשורה על פדחתו בקשר פרפר לבן ענק. כשמגיעים אל הקרנבל עצמו כולם עוטים תחפושות ומסכות שאותן הם מחליפים ביניהם כדי להטעות את האחרים. כאן נוטל עיצוב התלבושות חלק משמעותי מאוד באפקט הקומי.

כולם מעולים בתפקידיהם. את השחקנים שמואל וולף וערן בוהם ראיתי במספר תפקידים דרמתיים, לפעמים אפילו עם נגיעה קומית אך זו הפעם הראשונה שאני מגלה ששניהם כשרונות קומיים אדירים. הרצינות התהומית בה מושך שמואל וולף את המסכה ואומר 'אני יורדקה' מצחיקה אותי כל פעם מחדש לא פחות מהתפתלויות המבוכה ולהטוטי ההסתרה שלו. ערן בוהם בתפקיד טלמק – באברגל מוציא ממני רצף של פרצי צחוק במספר קטעים בהצגה ועל כולם עולה הקטע בו הוא עובר מספר פעמים מבכי לדיבור רהוט וחזרה בקצב שגורם לי לאבד את הנשימה לדקות ארוכות. זוהי עבודה מעולה של במאי ושחקן שיודעים לבנות תמונה קומית שאיננה מבוססת פאנצ'ים – שאפו ענק.

את השחקן אסף משה לא זכיתי לראות עד כה על הבמה. אסף משה, המועמד לתפקיד עוזר פקיד במס הכנסה שכאב השינים שלו עובר ושב בהתאם לסיטואציה הרגעית הוא מבחינתי השחקן המפתיע והמבטיח הבא של תיאטרון קרוב. המעברים הדרמתיים והקומיים במשחקו משאירים אותי פעור פה ומעשירים את גלי הצחוק.

ההצגה בקרנבל עשירה בקטעי תנועה משעשעים – תגרות ידיים, התחמקויות ומרדפים סביב נקודה על הבמה שבהם מעורבים כל המשתתפים בתפקידי רודפים, נרדפים ומפרידים. את ההצגה חותם השיר על המאה העשרים שבו היא נפתחה ואנו יוצאים עם כאב לחיים עז, חיוך ענק מרוח על פנינו ובראשנו מהדהד השיר.

קרנבל המאה העשרים
מילים ולחן: ניקו ניתאי

המאה העשרים
התחילה עם תקוות גדולות
לחיים טובים ומשוחררים,
על כנפי מנגינות ותענוגות.

המאה העשרים,
אפס אחד גדול,
זנב לספרה שתיים,
העניקה לבני התמותה
החיים
מתנות
לדורי דורות
וכמעט הכל כפליים.

שתי מלחמות עולם
ושתי פצצות אטום,
עוני ועושר חינם,
גן עדן ואתרי גיהנום.

בפריז הגדולה
התחוללה
בקצב וטעם מתוק:
"לה בל אפוק",
כלומר "התקופה היפה".
קרנבל מקרין אופוריה,
ללא הפוגות או גבולות.

ב"פריז הקטנה",
בוקרשט האביונה,
הקרנבל פרח גם בפריפריה: תלבושות זולות,
מסכות בפרוטות,
אהבות, סקס ובגידות.
 
אמת של חיקויים,
זנבות של חלומות,
אנשים קטנים ומסכנים עם אשליות ומנופחות.

החיים הם קרנבל,
הקרנבל הוא החיים!
כך התחילה בכלל
המאה העשרים.

בפריז, בבוקורשט,
בעולם ובחלל,
המאה העשרים
עם טעם של קרנבל.
קרנבל

בקרנבל היא קומדיה מטורפת על סף הגרוטסקה שמדברת אל כולם בגובה העיניים.
הפואנטות נבנות באופן מוקפד ומתוזמן מבלי לנסות לגרות את בלוטות הצחוק באמצעים זולים.
מומלץ.

מאת: יון לוקה קאראג'אלה
עיבוד ובימוי:
ניקו ניתאי
מוסיקה: מקסים סבטלוב
תפאורה: צבי פלדמן
תלבושות: איריס ארד
כוריאוגרפיה:
אנה קורוסטישבסקי
תאורה:
רונן בכר
ע. במאי: לילך דייוויס

משתתפים: (לפי סדר הופעתם)
* לילך דיוויס – ע.פקד
*
סהר לחמי – נאיה
* קרין בן ישי – דידינה
*
שמואל וולף – יורדקה
* איציק אבל – פקד המשטרה
*
דביר פרץ – פמפון
*
מורן רוזנבלט – מיצה
* אסף משה – המועמד
*
ערן בוהם – טלמק/מקה – באברגל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: