נער האופניים

הצגה מאת ובבימוי איה קפלן על פי ספר מאת אלי עמיר

את נורי הכרנו בספרי אלי עמיר תרנגול כפרות ויסמין. בספר נער האופניים אנחנו פוגשים אותו בקיבוץ. הוא נקרא על ידי אביו לצריף המשפחתי בכפר העיוורים – לעזור למשפחה. נורי מצטרף למשפחה ומשם נשלח על ידי אביו לירושלים במטרה לפלס דרך למשפחתו אל בית משלהם בבירה. כך נקלע נער בן שש עשרה לנסות לפרנס את עצמו ולבנות את המשך חייו לבד בעיר גדולה וזרה. משום מה המשפחה מצפה ממנו לעשות למענם דברים שהם לא מנסים אפילו לעשות למען עצמם.

הספר מרתק ומאוד תאורי ומוחשי. סיפורי ההתרחשויות מציאותיים מאוד, אין עיסוק יתר בהגיגים ובמחשבות. העלילה מתקדמת בקו ישר וברור קדימה. כשקראתי את הספר בניתי לי כמנהגי דמויות בראשי. הייתה לי דמות ברורה של נורי, של מיכל ושל רוזיטה. הייתה לי תמונה של מקומות המגורים של נורי וכן של מקומות העבודה והלימודים. הסיפור בהיר ויש בראשי אפילו דמויות של בני משפחתה של מיכל ושל חברה הקודם שהלך ושב והלך.

כשראיתי את הפרסום הראשון תהיתי כיצד אפשר לדחוס עלילת ספר כזה לתוך סד הזמן של הצגה בלי לפגום באופיו. ובכן, איה קפלן ותיאטרון החאן הירושלמי לקחו על עצמם את האתגר ועמדו בו בהצלחה.

אנחנו מגיעים ברכבת להצגת שש אחרי הצוהריים של תיאטרון החאן בבית ציוני אמריקה בתל אביב. בטרם אנחנו נכנסים אני מעיין בתוכנייה באתר של תיאטרון החאן הירושלמי. איה קפלן עיבדה את הספר של אלי עמיר למחזה וביימה את ההצגה. רשימת הדמויות בתוכנייה מעידה על כך שמרבית הדמויות המשמעותיות בספר מופיעות בהצגה. זה מעיד על כך שיש כוונה לכסות את כל הספר, אם כי זה לא נראה אפשרי.

בכניסה לאולם אנחנו רואים על במה תפאורה שמורכבת משני מפלסים שהאחורי מוגבה משמעותית מהקדמי ומאחוריהם ברקע מסך. מעתה כל שינויי אזורי ההתרחשות יאופיינו על ידי אביזרים וריהוט שיוכנסו ויוצאו על ידי השחקנים. בצידי הבמה יושבים הנגנים ובידיהם כלי נגינה מזרחיים. נורי מופיע ומכניס אותנו אל הסיפור כשהמפלס העליון מציג את הקיבוץ. הקיבוצניקים נמצאים בשני המפלסים ומעניקים את האווירה שממנה ניפרד בקרוב. נורי, התנהגותו ולבושו מתאימים לדמות שראיתי בדמיוני. לפעמים הצגה משנה את הדמויות שיש בדמיוני ואני צריך להתמודד עם קונפליקט שלי. במקרה זה אין זה כך, אני מרוצה. אין ספק שלפחות חזותית ליהוקו של איתי שור לתפקיד קולע היטב. מרבית הנפשות הפועלות מתאימות למה שדימיתי.

עיבוד הספר למחזה בהחלט קולע ויוצר הצגה שיש לה זכות קיום בפני עצמה. נראה לי שאפשר להפיק הנאה מחוויוֹת הקריאה בספר והצפייה בהצגה ללא תלות בסדר הדברים. השתלשלות העניינים מתאימה היטב לזו שבספר, עם קיצוצים נרחבים מטבע ההבדל בין צורות ההגשה של הסיפור. אחד הדברים שחסר לי מעט הוא סיפורה של רוזיטה – נערה עם סיפור אישי מורכב וקשה. אמנם דמותה של רוזיטה מבצבצת פה ושם, אך הסיפור שלה איננו בהצגה.

ההצגה נעה בין אתרי ההתרחשות לעיתים תכופות, והדמויות שמופיעות בכל אתר שונות, למעט נורי שנמצא על הבמה לכל אורך ההצגה. לא פחות מארבעים דמויות מגולמות על ידי שמונה שחקניות ושחקנים בלבד. חילופי הדמויות דינמיים. לפעמים שחקן או שחקנית יורדים מהבמה וכמעט מייד שבים בדמות שונה לחלוטין. לפעמים אינני קולט שזה אותו שחקן ששינה לבוש, מבטא, היגוי ושפת גוף. בתוכנייה כתוב "הדרכת טקסט בלשון העיראקית-יהודית: אודליה מורה-מטלון". נהניתי לשמוע את מדריכת הלשון העיראקית-יהודית מדברת בלשון "אשכנזית" בדמות גברת וייסקופף.

הביקור של מיכל בכפר העיוורים מוצג באמצעות וידאו ארט שמורכב מהצילומים שהיא מצלמת כאן, על הבמה. שילוב אומנויות מעניין שהופך בימינו לחלק בלתי נפרד מהתיאטרון. אני אוהב עירוב תחומי אומנות שמשלים את התמונה ועם זאת ופותח פתח לדמיון.

רשימת היוצרות והיוצרים מועתקת מהתוכנייה:

דרמטורגיה: דורי פרנס
תפאורה: יהודית אהרון
תלבושות: סבטלנה ברגר
מוזיקה: אריאל ברט
תאורה: רוני כהן
תנועה: עמית זמיר
וידאו ארט: יערה ניראל
הדרכת טקסט בלשון העיראקית-יהודית: אודליה מורה-מטלון

נגנים:
יהודה סמית – קמנצ׳ה, עּוד
בנימין קובר – דרבוקה, דוהולה, ריק, פריים דראם

שחקנים ושחקניות:
איתי שור – נורי
יוסי עיני – האב, שטארק, קריין יומני גבע
שחר נץ – מוטק'ה הקיבוצניק, מושי (אחיו הצעיר של נורי), העיוור נגן הנאי, אדון מכובד במשרד הקליטה, מזכיר מנהל בית הספר, מלצר
ענאן אבו ג'אבר – חיים הקיבוצניק, עזיז העיוור, עובר אורח, דייר אצל גברת וייסקופף, השומר הסורי, רכז המודיעין, רובי (אחיה של מיכל)
בר שדה – ציפי, האם, רוזיטה, המזכירה של הממונה על המלגות, יקית בקפה חרמון
אודליה מורה-מטלון – רחלי המדריכה, גברת וייסקופף, היועצת, אשתו של הממונה על המלגות, טליה (אמא של מיכל)
אריה צ'רנר – פרוייק'ה, בעלה של רחלי המדריכה, העיוור המחוטט, מנהל בית הספר ברחובות, דייר אצל גברת וייסקופף, מנהל בית הספר "דעת" לנערים עובדים, אלחנן (אבא של מיכל), הממונה על המלגות, קלינסקי
ניצן לברטובסקי – קיבוצניקית, פאוזיה (אחותו הקטנה של נורי), נער עיוור בבית מלאכה, מיכל