סקירה של החודש האחרון

שלום.
בחרתי לסקור היום את הסרטים שראיתי בסינמטק בחודש האחרון. אני אכתוב מעט על כל סרט. אם מישהו רוצה הרחבה אודות סרט מסויים, אשמח להיענות לבקשה. לרוב אני אכתוב יותר על החוויה שלי, ופחות ביקורת של ממש על הסרט. אם מישהו רוצה חוות דעת מקצועית, אני אשמח לקבל עותק של כל אחד מהסרטים ב-DVD/וידאו, על מנת לראות אותו שוב ולנתח אותו כראוי (במקרה זה אני שומר לי את ה-DVD/וידאו).
הסודות
סרט טוב, מומלץ לראות. לא התרשמתי עמוקות, אבל נהנתי. אני לא זוכר הרבה יותר מזה, ראיתי אותו בתחילת החודש שעבר (אולי זה שאני לא זוכר הרבה יותר אומר משהו).
מעבר ליקום
סרט מוזיקלי שפס הקול שלו מורכב מגרסאות חדשות לשירי החיפושיות (33 גרסאות חדשות, אם אני זוכר נכון).
הסרט טוב ומומלץ בחום לחובבי החיפושיות, וגם לכל השאר.
פס הקול מעולה (כמובן), וכולל גרסאות מעניינות למספר שירים. הגרסאות המיוחדות ביותר היו ל-come together, בגרסה "כבדה" יותר מהמקור, ול-happiness is a warm gun (אם זיכרוני אינו מטעה אותי) שעובד מחדש בעיבוד רוק מתקדם עם ניחוחות pinkfloyd.
מלבד פס הקול, גם הצילומים וקטעי האנימציה יפים, וגם העלילה מוצלחת. בקיצור, מומלץ.
לפני הסרט הייתה הרצאה קצרה שהעביר חן שינברג. ההרצאה עסקה בשימוש בפס קול על מנת לתת לויזואל משמעות שונה מהמתבקשת, ובשימוש בויזואל על מנת לתת לפס הקול משמעות שונה מהמתבקשת. היו מספר דוגמאות חביבות בהרצאה. הזכורה לי ביותר היא קטע קצר מסרט קצר (כחצי שעה) משנות החמישים או השישים, שבו קבוצה של אופנוענים הומוסקסואלים מתכוננים לצאת לרכיבה על האופנועים. הקטע היה מלווה בשיר blue velvet. השיר הפך את הויזואל מסתם צילום של אנשים שמתלבשים לצילום שמתעד סוג של פולחן. ההרצאה הייתה מעניינת, למרות שהמרצה איבד אותי ואת חברי כאשר הוא הקרין קטע של 3 דקות של קולנוע אקספרסיוניסטי משנות ה-30.
מדוזות
סרט ישראלי שבטוח שכבר שמעתם עליו, וסביר להניח שחלקכם גם ראיתם. אני לא ארחיב בכתיבה אודות הסרט, אני רק אשתף בקצרה מה הייתה החוויה שלי.
לאורך רוב הסרט הייתי אדיש. לא התרגשתי, לא חשתי הזדהות יוצאת דופן, לא הבנתי על מה כל המהומה. כשיצאתי מהסרט חשתי מועקה. זאת תחושה כזאת, כאילו מישהו היכה בי עם פטיש 5 אי שם עמוק בתוכי. לא ממש הצלחתי להבין מה הטריד אותי, ובחרתי להישאר עם חוסר ההבנה. אני עדיין לא מבין על מה כל המהומה, אבל אני יודע שעשר שניות אחרי שהסרט נגמר הרגשתי משהו ששווה את כל המהומה.
אשת החלומות
שעשוע חביב לשעות הפנאי בכיכובו של בן סטילר. היה נחמד לראות אותו, אבל לא הייתי משלם על כרטיס. אם יש לכם איזה שעתיים פנויות, ואתם חוששים שתשתעממו למוות, הסרט הזה יכול להעביר לכם את הזמן. אני לא אכתוב עליו יותר, הוא לא שווה את זה.
בעמק האלה
ראיתי את הסרט הזה פעמיים. הוא לא עד כדי כך טוב, אבל בפעם הראשונה הלכתי אליו לבד, ולאחר מכן הוזמנתי לראות אותו, אז ראיתי אותו שוב. נהנתי בשתי הפעמים.
לא מדובר ביצירת מופת. מדובר בסרט אמריקאי שנוטף פטריוטיזם מעורבב עם ביקורת על המלחמה בעירק. טומי לי ג'ונס עושה עבודה לא רעה בתפקיד הראשי, וגם שרליז ת'רון עושה את תפקידה נאמנה. יכול להיות שסוזן סרנדון עשתה עבודה טובה. קשה לי לשפוט בעיניין הזה, בעיקר בגלל שלדעתי הדמות שלה הייתה מיותרת לחלוטין בסרט ובגלל שבכל פעם שהדמות הופיעה היא הייתה מלווה במוסיקה דביקה עד כדי זעזוע (ראו הוזהרתם).
כאריות לכבשים
אני רוצה שתיראו את הסרט הזה. אני לא יודע אם מדובר ביצירת מופת, ואני לא שולח אתכם לראות את הסרט הזה כי הוא טוב (שלא תבינו אותי לא נכון, הוא טוב), או כי טום קרוז, רוברט רדפורד ומריל סטריפ שיחקו בו טוב (הם באמת שיחקו בו טוב). אני שולח אתכם לראות אותו כי אני יצאתי ממנו עם שאלה (לא אודות הסרט או אודות העלילה, אלא שאלה בנוגע אלי). אני לא אגלה לכם מה היא, כי זה עלול להרוס לכם את החוויה. אם וכאשר מישהו מכם יראה את הסרט, אני אשמח לשתף חוויות.
יום נפלא וצפיה מהנה,
גיל.

ליבי רן:05 03 2008 20:02    כותרת הודעה: מדוזות

על הסרט "מדוזות" אני חייבת להגיב:
הסרט הזה ריגש אותי מתחילתו ועד סופו. יכול להיות שצריך להיות בחורה תל-אביבית בערך בגילה של הגיבורה, עובדת בעבודה מעצבנת וגרה בדירה שכורה כדי להבין מה עובר על הדמות שמשחקת שרה אדלר (המצויינת) בסרט. גם שאר הדמויות והעלילות עשו לי הרבה קווץ' בלב, אבל בעיקר היא.
לא חוויתי את המועקה שהרגשת, אלא קתרזיס מהסוג הקלאסי: זיכוך, הקלה, קסם.
אני מקווה שהעובדה ששנינו נמצאים בשני קצוות כשמדובר בסרט הזה תדחוף את מי שקורא לצפות בסרט הזה. לטעמי, הוא משובח במיוחד.

טלי כוכבי: 11 03 2008 13:01    כותרת הודעה: מעניין לקרוא גיל

וגם אני, כאחותך, התרגשתי מאוד מ"מדוזות".
כן רווקה, לא תל אביבית, לא עבודה מעצבנת ולא דירה מתקלפת אבל הסרט נגע לי מאוד.
מה שאני זוכרת זו בעיקר המועקה הגדולה והקושי הרגשי הגדול שאיתם יצאתי מהסרט. הלכתי אליו במצברוח לא משהו וכשיצאתי סימסתי לחבר טוב שראה אותו לפניי והתלוננתי שהוא לא הזהיר אותי מפני האפקט הרגשי של הסרט. הוא מייד הבין לאיזה סרט התכוונתי…
והסרט נפלא בעיניי. שלא תבינו לא נכון.

ליבי רן: 16 03 2008 03:15    כותרת הודעה: טוב…

רק רציתי לציין, שהדירה שאני גרה בה ממש לא מתקלפת.
שכורה – כן.
ממש דירת חמד.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: