רשימות של חתול רחוב | נסים אלוני

ספר שמתחיל ב'רגע גורלי, שעה נוראה, יום שחור, שבו חייב איש-סתיו להודות: אין סתיו בארץ' ומסתיים ביאללה ביי ועכברוש שמוכרח לכרסם. לא, זה לא בדיוק ספר קריאה שגרתי. נסים אלוני בעצם לא כתב מעולם ספר זה כספר. זהו לקט של קטעי פרוזה שנסים אלוני כתב במהלך חייו ופרסם באכסניות שונות כגון עיתונים יומיים, הקדמות לתערוכות, תוכניות להצגות ודומיהם.

חלקו הראשון של הספר הוא לקט של טורים שכתב אלוני לעיתונים 'דבר', 'הארץ' ו'ידיעות אחרונות', בחלק זה מספר לנו נסים אלוני בשפתו המיוחדת על סיוריו במקומות שונים בארץ ובסביבה, על הפילים הסמויים של זכרון יעקב, על רחובות קהיר ואפילו על סיור לילי בתל אביב מחופש לחתול רחוב. היופי בחלק זה של הספר הוא ההיכרות עם ההיסטוריה של השפה העברית של כולנו ובמיוחד זו המיוחדת לאלוני.

הטורים הראשונים נכתבו בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת ושפתם חגיגית, שפה מצוחצחת של בני אדם שאינם מדברים בשפת אימם. השפה איננה השפה השגורה ברחוב והעוני הלשוני הזמני גורם לאלוני להמציא מילים, ביטויים וסגנון לשוני מיוחד. הקטעים מעורבבים היטב כך שמייד אחרי סיפור משנות החמישים מופיע סיפור משנות התשעים, סיפור ששפתו שפה חיה שאנשים משתמשים בה ברחוב ובכל זאת נודף ממנה ריח עז של התחביר המוכר של אלוני. בין לבין אנו מוצאים קטעים משנות השישים, השנים בהם הוליד נסים אלוני את השפה ה"גששית", שפה גבוהה מתובלת במילים מן הרחוב, השפה שנקלטה בכל שכבות הציבור ועדיין חיה ובועטת אפילו מפיותיהם של הדור שלא ידע את פולי. הקטעים הישנים כתובים בקצב החיים של אז, כאשר היה לכולם זמן, קטעים איטיים עם ניחוח של לגימות קטנות ואיטיות והִתענגות על הרגע. הקטעים החדשים כתובים עם התחשבות מה באנשים קצרי רוח שחיים עם שלט הזיפזופים בין אצבעותיהם שמתחילות ללמוד לסמס. אני נהניתי מאוד לקרוא חלק זה של הספר גם בגלל תוכנו ובעיקר בגלל החוויה הלשונית.

בהמשך מִספר מקבצי מכתבים מפריז, אמסטרדם וברלין. סיפורי חוויות מעניינים מסוף שנות החמישים, תאורים של עולם שהיה ועדיין קיים אך מתנהל היום בקצב אחר. הסיפורים מתרחשים במקומות שאני מכיר מטיולי, דומים ומאוד שונים. חוויות שמזכירות חוויות אחרות, חווית קריאה מעניינת לאוהבי קריאה חוויתית. במחשבה שניה, אם אתם קוראים את חוויותי סביר להניח שאתם אוהבים כתיבה חוויתית. אהבתי.

שלישו האמצעי של הספר מוקדש לסיפורים על חבריו הטובים של אלוני, הציירים יוסל ברגנר ואודרי ברגנר, על יצירתם ועל נדודים ביחד ולחוד. חלק זה של הספר מעט מעייף ומי שאיננו ממש מחסידי הציירים יעדיף אולי לדלג על חלק זה ולהגיע לחלקו האחרון של הספר.

השליש האחרון של הספר עוסק בתיאטרון. סיפורים על הצגות בעיקר קטעים שכתב אלוני לתוכניות ההצגות וכן ראיונות והגיגים שלא צויין לידם היכן הם פורסמו. קטעי התיאטרון של ניסים אלוני שמוכרים בציבור הרחב לקוחים בעיקר מתכניות שכתב לשלישית הגשש החיוור וליוסי בנאי לבד ועם שותפיו לבמה. המחזות של נסים אלוני אינם אוכל קל לעיכול ונימוח בפה. נסים אלוני איננו מנסה להקל על צופיו, להיפך, שיתאמצו קצת ויקבלו הרבה יותר. המגוון בסיפורי התיאטרון כל כך עשיר שאינני יכול לנסות לאפיין אותו, לכן אציע לכם טעימה. בחרתי במספר מילים שנסים אלוני שם בפיו של יוסי בנאי בהצגה 'אין אהבות שמחות' – שירי ז'ורז' ברסאנס מתורגמים ומקושרים היטב על ידי נסים אלוני. וכך אומר יוסי בנאי: [מומלץ לקרוא לעצמכם בקול רם]

אני מייצג כאן משורר שהוא מדינה של פזמונים. פזמונים – יסלח לי אלהים – קצת יחפים, ועם יבלות, ולפעמים הם בועטים, עם היבלות… מה יש לומר, פזמונים. פזמונים שהם לא כל כך מגוהצים, זאת אומרת הבגדים, כמו שאומרים, קצת קרועים פה ושם, ופה ושם מציצים לפעמים אחוריים חשופים… פזמונים של ז'ורז' ברסאנס.

אם קראתם את הקטע באינטונציה האופיינית ליוסי בנאי של נסים אלוני, אתם שבויים, שאלו את הספר בספריה, הקרובה, ותחגגו את הרגע, בכל רגע. אם אינכם מבינים על מה אני מדבר, הספר ככל הנראה לא ידבר אליכם, אפשר לוותר.

בעמודי הספר האחרונים מספר נסים אלוני על הנוסח העברי למשרתם של שני אדונים מאת קרלו גולדוני. כשהתרגום היה מוכן לעלות על הבמה תקף את אלוני האירוע המוחי שהרחיק אותו מן התיאטרון. נסים אלוני חיפש את משוגות השפה התל-אביבית שיקלטו היטב על ידי השחקנים והקהל. אצטט את סוף הקטע שמעיד יותר מכל על אהבת אלוני את השפה החייה ונושמת על כל רבדיה:

איני יכול להתאפק למשמע הצירוף המוזר, הבלתי הגיוני, מזרח ומערב בביטוי אחד שניתן למצוא ב"יאללה ביי" הרווֵח. לטעמי, בשתי המילים מקופלת חיוניות השפה. כך גם חשבתי לסיים את המחזה.

אז לקרוא? או לא לקרוא? אם אתם אוהבים גששית ומוכנים לקרוא גם שפה מורכבת יותר, אם אתם אוהבים ניסים אלונית – כדאי מאוד לקרוא את הספר. אם אתם מתעצלים להתאמץ ולחדור אל הסיפורים, עדייו שווה לשאול את הספר בסיפריה, הספר בנוי מהרבה מאוד קטעים קצרים וחלקם הגדול יסב הנאה כמעט לכולם.

ולסיכום. אם תשמעו שיר שמילותיו:

איש חכם כתב מזמן
שאין בעצם סתיו כאן
אבל יש עוד אנשים שמיחלים לו
והוא לא מגיע

דעו שאותו איש חכם הוא נסים אלוני.

ליבי רן: 07 01 2010 04:31    כותרת הודעה: גם אני רוצה

תן לי להמשיך את הציטוט מהשיר הזה, שציטטת:

גם אני רוצה
להיות היכן שהוא נמצא
לראות את מה שאין
ולחבק חזק
עד שיקפא
אין קצה לרחוב הזה
אני מוכרחה להמשיך ללכת
אין קצה לטוב הזה
אני אוחזת בענן קטן ומקווה

אין כמו מעשה נסים כדי להאיר לי את היום.