ובחרת בחיים – עמוס לביא

שלשום הובא השחקן עמוס לביא למנוחות. אין אדם בארץ שלא ראה לפחות, סרט, הצגה או פרק טלויזיה בהשתתפותו ואפשר למצוא עליו הרבה מאוד מידע ברשת. לא אספר כאן על השחקן, ההצגות, הסרטים ושלושת פרסי אופיר בהם זכה. אני, כמנהגי, מספר על חוויותי. אתמול יונתן שוורץ כתב בפייסבוק על עמוס לביא וצירף לדבריו סרט בו מראיין גיל ריבה את עמוס לביא. הייתי צריך לצאת כבר לעבודה אך התעכבתי לדקה או שתיים רק לקרוא את מה שיונתן כתב, הצצתי בפתיחת הראיון ונשארתי מרותק לו מתחילתו ועד סופו – 25 דקות. התחלתי לענות ליונתן בפייסבוק אך כשראיתי שהתשובה מתארכת הבנתי שהחוויה שלי זקוקה למרחב משלה. הנה הראיון.

כדאי לראות ולשמוע את הראיון במלואו אך, בתוך עמי קצר הזמן והרוח אני יושב, אז אכוון אתכם בהמשך אל המקומות בסרט אליהם אני מתייחס.

 

מעולם לא פגשתי אישית את עמוס לביא אך שניננו ילידי אותה שנה לכן שנינו חווינו, מן הסתם, את מה שהתרחש בחלקת אלהים הקטנה שלנו באותו גיל. עמוס לביא מספר על מספר נקודות מפנה בחייו – צמתים בהם נאלץ להחליט. הקשבתי לדבריו ונשביתי אחר הצורה והלהט בהם הוא אומר את המלים ובחרת בחיים [11:50]. יש לי חולשה לביטוי זה, אך במשמעות שונה לגמרי. לא מזמן כתבתי כאן על בחירתה של לאה גולדברג בחיים או במילותיה 'את תלכי בשדה. לבדך. " – הבחירה בחיים של עמוס לביא, של לאה גולדברג ושלי נולדו מאותן תחושות שגם עליהן כתבתי ברשימתי את תלכי בשדה.

עמוס לביא מספר על אירועי מלחמת יום הכיפורים שהסתיימה עבורו בהלם קרב. בתיאור החוויה הוא אומר 'זה כאילו אתה מאבד את החשק לחיות' [10:42] אך בהמשך, בעקבות הטיפול, הוא מגיע מהר מאוד ל 'ובחרת בחיים' [11:50]. בהמשך חייו המאוד עמוסים חווה עמוס לביא תהפוכות רבות ובין השאר שוקע לזמן מה בסמים. עמוס לביא מספר על תקופה זו וכן על תהליך הגמילה. בהמשך הוא מגיע אל ההצגה 'המלך' שכתב הספרי על זהר ארגוב וייעד לו בו תפקיד. כשפונה עמוס לביא לחתום עם בית לסין הוא נתקל בסירוב כי הוא נרקומן. כאן לדברי עמוס לביא הוא נוטל את החוזה ומוסיף בו 'כמו כן מתחייב שלא להשתמש בסמים או באלכוהול, במידה שיתפס יפוטר לאלתר' [21:00] – בנקודה זו שוב בוחר עמוס לביא בחיים והפעם ממש במובן אליו לאה גולדברג ואני מתכוונים, כלומר, הוא איננו בוחר בפעולת החיים – נשימה וחילוף חומרים – אלא בטעם החיים, ועבור שחקן כמוהו לשחק זה לחיות. בכך לא מסתיים מסע התלאות, מאוחר יותר הוא לוקה באירוע מוחי קל שמשתק אותו חלקית למשך אחד עשר יום שאחריהם הוא חוזר לבמה לפעילות מלאה – עוד בחירה בחיים. אינני יודע באיזה שלב של המחלה התקיים הראיון אך במהלכו הוא מכריז [23:20] 'אני לא פוחד מהמוות'. איננו יודע בדיוק למה הוא מתכוון אך אני זוכר היטב את התחושה שלי בטרם הלכתי לניתוח עליו סיפרתי בהגיג בעקבות לאה גולדברג – הפחד לא היה מאבדן החיים אלא מאובדן טעם החיים.

בתיאטרונטו האחרון שיחק עמוס לביא בהצגת היחיד הזר עלפי אלבר קאמי, את ההצגה הזאת כבר לא אזכה לראות. לפני מספר ימים עמוס לביא עדיין שיחק בהצגה תפוחים מן המדבר והשתתף בחזרות להצגה 'כי בנו בחרת' שגם בה כבר לא נזכה לראותו. עמוס לביא ומקורביו ידעו על מחלתו, אני לא ידעתי והיה לי מאוד מוזר לגלות שאדם כל כך חי במלוא מובן המילה פתאום מת באמצע החיים. מעתה בתשיעי בכל נובמבר יש לנו, בנוסף לסיגליות, רגע להזכר בעמוס לביא, ובכל ימות השנה הרבה סרטים שיזכירו לנו אותו.