חמישה ערבים מוסיקלים באריזה קומפקטית

לפני כשבועיים הזכרתי בשיחה עם ליבי שהגיע הזמן ללכת שנית לערב עירוני. בתגובה היא סיפרה לי שעידו מנור, המנהל המוסיקלי של ערב עירוני הזמין אותה לראות חלק מההופעה במסגרת מרתון קניינים של חמישה ערבים מוסיקלים בצוותא. גם אני רוצה!!! תוך זמן קצר בישרה לי ליבי שגם אני מוזמן. ליבי עדיין לא ראתה את ערב עירוני, היא עובדת כשאחרים הולכים לתיאטרון.

יום חמישי. ליבי, גיל ואני בצוותא. בכניסה אני רואה שלט קטן שמציע למכירה את תוכניית הקברט הסטירי שירת העצבים. כשראיתי את ההופעה בחיפה לא היו תוכניות למכירה ואני רוצה תוכניה. ליבי ניגשת ללא היסוס למשרדו של מנכ"ל התיאטרון, משה טנא, ואומרת לו "אבא שלי רוצה תוכניה של שירת העצבים". אין לי מושג אם טנא מזהה את ליבי או אותי אך הוא מתפנה מייד מעיסוקיו והולך להביא לי תוכניה. הוא נותן לי את התוכניה ואומר תספרו על זה לחברים שלכם דברים טובים. אני אומר לו שכבר כתבתי על שירת העצבים דברים טובים בבלוג שלי – לחיצה על הלינק שירת העצבים תביא אתכם לרשימתי שמתארת את החוויה.

ברגע האחרון מגיעה גם טלי, כולנו אורחיו של עידו מנור. מזה זמן מה אנו חולקים שירים וחוויות עם עידו בחידון מוזיקלי יומי בפייסבוק אך רק לאחרונה קלטתי שזה אותו עידו מנור שאחראי על ערב עירוני. האורות כבים ואיתם גם הסלולריים של הקהל, בעצם, לא של כל הקהל, בשורה שלפנינו יושב מישהו שהמסך הסלולרי שלו מאיר את כל הסביבה ונראה שהוא מנהל משרד תוך כדי צפיה בהופעה. מסבירים לנו שנראה הערב קטעים של כמחצית השעה מחמש הופעות מוסיקליות. את הערב ינחה יורם רותם, עורך התרבות המיתולוגי של גל"צ. לא ברור לי כל כך מה יש להנחות בערב שמציג קטעים מהופעות שונות שרצות ללא מנחה חיצוני. עוד מעט אבין.

ההופעה הראשונה שמוצגת נקראת בחזרה לתש"ח. המנחה מספר לנו שהשנה מלאו 70 שנה להקמת הפלמ"ח וזוהי מחוה לשירי תש"ח ובהם שירי הצ'יזבטרון ועוד. חבורת זמרים וזמרות עולה ושרה את השירים ובין שיר לשיר מוסיף לנו יורם רותם קטעי טריוויה מעניינים מהם אני למד שהייתה לפלמ"ח להקת זמר נוספת שאת שמה, לצערי, לא הפנמתי. עוד שיר ועוד אחד. לזמרים קולות ערבים והם מגישים את השירים במתכונת שמוכרת לנו מהלהקות הצבאיות. הבימוי ממש מזכיר את ימי דני ליטאי בלהקות. יורם רותם מוסיף לנו עוד פרטים, למשל – השיר הראשון של חיים חפר נכתב ב 12.3.45. ליבי לוחשת לי לשמור מידע זה לפינות הטריוויה שלי. בחידון מוזיקלי יומי אני משתדל להעלות שירים ארכאיים מעט, כאלה שהסיכוי שיועלו על ידי צעירים יותר קלושים משהו. מידי פעם אני מוסיף לשירים סיפורי רקע ומסיים תמיד במילים 'זה היה עוד קטע טריוויה שיכולתם לחיות מצויין גם בלעדיו'. הזמרים והעיבודים בהחלט ראויים ואני מניח שצפויה להם הצלחה בערבי נוסטלגיה לאלה שמתגעגעים ללהקות, ולצאצאיהם שלא זכו לראות את התופעה על הבמה.

יורם רותם מעביר אותנו אל ההופעה הבאה איש מצחיק היה – הופעה הומוריסטית בסגנון 'איש חסיד היה' אך הרבה יותר מצחיקה וללא התפאורה המדהימה של דני קרוון. המנהל המוסיקלי הוא מיודענו עידו מנור, הוא אחראי על שלוש מבין חמש ההופעות שמוצגות הערב. שלושה פרפורמרים מעולים שמשלבים כשרון משחק ושירה עולים על הבמה ומייד מפילים את כל הקהל מצחוק. בימוי מעולה והפקה שמקפידה על כל פרט – מצחיקה בלי להתחנף לקהל ואיננה מתפשרת על רמת ההומור, המשחק והשירה. תענוג אמיתי. העיבוד המוסיקלי כמובן מעולה אך אתם כבר יודעים שאינני לגמרי אובייקטיבי בנושא זה. מרבית הקטעים שהוצגו, סופרו והושרו מוכרים מהעבר אך כולם שונים ממה שאנחנו מכירים. העיבודים, הבימוי והביצוע לוקחים את כל ההצגה הרחק מהמקומות שהכרנו. אני כבר להוט לראות את ההופעה בשלמותה ומקווה שתיאטרון הסטודיו יזמין אותם להופיע אצלנו בחיפה ממש בקרוב.

איש מצחיק היה

http://www.youtube.com/watch?v=NXzi0-KfLlo

המנחה מעביר אותנו אל אגדת דשא – מעין מחווה לשירי הגבעתרון. יורם רותם מספר לנו ומספר על הולדת הגבעתרון ועל התפתחותו. להקת זמר מגישה את השירים המוכרים היטב, חלקם בביצוע דומה למקורי וחלקם בעיבודים שונים. ההופעה מאוד שמחה ומנסה ליצור עם הקהל אוירת חגיגת זמר עברי שאיננה חפלה בסגנון המזרח – דבר שמאוד חסר במחוזותינו בימים אלה. פעם מאוד אהבתי את הסגנון הזה אך טעמי נדד בינתיים למחוזות אחרים. בין שיר לשיר מספר לנו יורם רותם סיפורים נוספים, לגבעתרון יש הרבה היסטוריה ויש הרבה מה לספר. אחרי מספר סיפורים אני כבר מצפה שיאמר המשפט שלי 'זה היה עוד קטע טריוויה שיכולתם לחיות מצויין גם בלעדיו' ונדמה לי שאינני לבד. אני מניח שהיוצרים מכוונים לקהל שמעוניין ב"לעשות שמיח" בסגנון לא דווקא מזרחי ואני צופה שהם עוד יהיו להיט של מסיבות ציבוריות ואירגוניות מסוג זה.

יוצאים להפסקה קצרה. אחרי ההפסקה מצפות לנו טעימות משתי הופעות נוספות. האחרונה תהיה זו שבזכותה הגעתי לערב זה. חזרנו.

גברים שרים אהבה – חמישה גברים שרים שירת תיאטרון משוחקת ומבויימת היטב. יש כאן שירים ומחרוזות שירים במגוון סגנונות כשהקו המקשר הוא שכל השירים הם שירי אהבה של גברים אל נשים. כל השירים עוצבו מחדש במתכונת שונה מהמקור המוכר. השיר העיקר זה הרומנטיקה הוא מעין סוינג, השיר 'היא' של שארל אזנבור עובר משירה ב"קולות קטיפה" להרמוניות בסגנון באך וחזרה לקטיפה. 'זאת מרחוב פנורמה' איננה מזכירה את זאת שהכרנו מפעם, המקצב שונה וגם העיבוד הקולי מאוד מאוד מעניין ומרתק את האוזן, יש שם מקצבים דרום אמריקאיים, מעבר אל הנערה מאיפנימה וחזרה. יורם רותם מכין אותנו למחרוזת בסגנון "אגן הים התיכון ומטה" אך מפאת קוצר הזמן מדלגים על זה וממשיכים למחרוזת שנות השישים – 'גשר הירקון' ו'התרנגולים'. החבורה שרה את שירי 'גשר הירקון' בהרמוניה של קולות שנפרשים כמניפה ומתכנסים. זכור לי שפעם אריק איינשטיין אמר שאיננו אוהב את שירת 'שלישית גשר הירקון'. אם אני זוכר כשורה הוא אמר שאלה שירי "נביחה". ובכן אריק, כדאי לבוא ולשמוע גשר הירקון ללא "נביחות". ממשיכים להרמוניות שמזכירות את ה'פלטרס' ומכאן לתרנגולים. השירים שירי התרנגולים אך ההעמדה סולידית, מתאימה לימינו עד שמגיעים ל'כאן במקום שעות צעדנו' שאותו העמיד הבמאי כמחווה מובהקת לנעתי פולני. חוויה מאלפת.

גברים שרים אהבה

http://www.youtube.com/watch?v=rznFe4HqRrM

הגענו לערב עירוני. את המופע המדהים הזה כבר ראיתי בעבר ופשוט התמוגגתי ממנו. שם המופע ערב עירוני מכיל קישור שמוביל לתיאור חוויותי. כאן אנחנו מקבלים, כאמור, טעימה לקניינים ולכן לוקטו הנה כל הקטעים המצחיקים ואנחנו צוחקים ומתלהבים עם כל הקהל. בהופעה המלאה יש גם שירים קשים ומרגשים עד דמעות. אני מכיר את ההופעה ולכן אני מופתע מעט לגלות שאת מקום שירלי הלר תפסה שחקנית-זמרת שאינני מכיר. מאוחר יותר אני מברר ומגלה ששמה אֲנִיטָל אֶלבָּכַר. ובכן, אניטל נכנסה נהדר לתפקיד שפינתה שירלי כשעזבה את ההפקה מסיבות אישיות משמחות. ראיתי את אניטל נושאת בגאון את הקטעים הקומיים ועכשיו אני סקרן מאוד לראות את הביצוע שלה ל'זמר שלוש התשובות' ואף יותר מכך את 'מכתב מאמא' שקרע אותי רגשית בביצוע שירלי הלר. בין הקטעים והשירים מספר לנו יורם רותם עוד סיפורים וקטעי טריוויה עד שלפעמים מתחשק לי לקרוא לעברו "אוֹהוֹ אוֹהוֹ פָּדָפָּם פָּם פָּם אוֹהוֹ" כמו בשיר-הצגה טיטינה שגרף מהקהל גלי צחוק. רציתי לראות את ערב עירוני פעם נוספת אז ליבי הביאה אותי לראות מספר קטעים כדי להרגיע את הרעב ועכשיו אני להוט עוד יותר מקודם לראות את ערב עירוני פעם נוספת. מגיעים לסטודיו בחיפה? אם לא, כנראה אאלץ לנסוע שוב לתל-אביב.

ערב עירוני

http://www.youtube.com/watch?v=LDk8tdAsPfo

זהו. ערב שמרביתו שירים ישנים הסתיים, תאורת הקהל נדלקת ועידו מנור מנגן עם עדי קייזר בפסנתר ובחליל את המנגינה הפותחת את 'באופן מילולי – פינתו של אבשלום קור'. ממש מתבקש בסיום 'ארבע אחרי הצהריים' למרות שכבר כמעט חצות.

יצאנו. ליבי, גיל, טלי ואני מדברים בערבוביה ובהתלהבות על מה שראינו ושמענו הערב ובכל פעם שמישהו קוטע את דברי חברו כולם עונים לו ב "אוֹהוֹ אוֹהוֹ פָּדָפָּם פָּם פָּם אוֹהוֹ".