משחקו של המלאך – קארלוס רואיס סאפון

קצת קשה להרשים בְּצֵל צִלָּהּ של הרוח ובכל זאת הספר משחקו של המלאך עושה את זה. שני חברים שהספיקו לקרוא את הספר בטרם הגעתי אליו הביעו את דעתם – הספר לא רע אך איננו צלה של הרוח. אחד מהם אף אמר שקרא את הספר בעקבות התלהבותו מקודמו אך את הספר הבא של קארלוס רואיס סאפון לא יחפז לקרוא באותה מידה. במילים אחרות – הנמיכו את ציפיותי.

ובכן, את הספר משחקו של המלאך אני קורא מתוך ידיעה שאיננו כקודמו ומופתע לטובה. הספר מעולה, כתוב כהלכה – ממש כמו קודמו – ומרתק לא פחות. יכול להיות שדווקא הנמכת הציפיות עשתה את שלה ואיפשרה לי לקרוא את הספר בלי להשוות אותו לקודמו. אלא שאי אפשר לא להשוות, הרי שני הספרים נושקים זה בזה באמצעות מקומות ושמות ובעיקר בגלל זיקתם העזה של שני הספרים לבית הקברות לספרים נשכחים.

משחקו של המלאך הוא סיפורו של נער להוט אחר ספרים וסִפרוּת. אנחנו פגשים את דוד מרטין לראשונה כשהוא בן שש עשרה שנים ומלווים אותו בכל רחבי ברצלונה סביב הרפתקאות שמוצאן בספר שאסף אליו בבית הקברות לספרים נשכחים. מכאן והלאה הדברים מסתבכים ומסתבכים והעלילה מרתקת ומסקרנת. קשה לחמוק מההקבלה לסיפורו של הנער בין עשר השנים שאסף אליו את הספר צלה של הרוח באותו בית קברות לספרים נשכחים כשלושים שנים מאוחר יותר. כן, מבחינה כרונולוגית משחקו של המלאך קודם לצילה של הרוח. הספר למעשה מוביל בדרך לא דרך אל הספר שהתפרסם לפניו. סמפרה האב, סוחר הספרים הישנים בצלה של הרוח, זה שחושף בפני בנו, דניאל, את בית הקברות לספרים נשכחים הוא לא אחר מאשר סמפרה הבן במשחקו של המלאך, בנו של זה שחושף את אותו בית קברות לספרים נשכחים בפני דוד מרטין הצעיר.

גם ספר זה מתאר באופן מוחשי מאוד את המאורעות. עם זאת, העלילה מתרחקת צעד נוסף מהרציונאלי והמוסבר. בספר זה הסופר איננו טורח להשלים תמונה שמסבירה את שורשי המסתורין, להיפך – כאן הבלתי מציאותי הוא השולט. לפעמים נראה שהסופר מתכתב עם ספרים אחרים מתחומים שונים כמו למשל תמונתו של דוריאן גריי.

לכל זירת התרחשות יש כתובת מדוייקת שניתנת לאיתור וכמו בצלה של הרוח אני חוזר כל הזמן אל מפת ברצלונה ומאתר את המקומות והמסלולים שמתוארים בספר. בביקורי הבא בברצלונה, בהנחה שיהיה כזה, ככל הנראה אשא איתי את שני הספרים ואשוטט לא מעט בעקבות העלילות. זו יכולה להיות חוויה מאוד מיוחדת. אני מקווה שעד אז תהיינה לספרים גם גירסאות דיגיטאליות – הספרים אינם קלים לנשיאה.

הספר רווי בחקירות, מאבקים ומרדפים שמתוארים בלשון מאוד מציאותית כולל תיאורים מוחשיים של הפציעות, הדם ואפילו השיניים הניתזות. בסופו של דבר, אין לדברים הסבר מניח את הדעת. אמנם המעגלים נסגרים, רמזים מהעבר מושלמים לסיפורים משלהם ובכל זאת החידתיות נשארת בעינה גם אחרי סגירת המעגלים שמחברת אותנו בדרך מלאכותית באמצעות תפר מעט גס אל צלה של הרוח.

הספר מעולה, הקריאה זורמת ומרתקת והוא מושך הלאה אל ספר ההמשך שלו… צלה של הרוח. גמרתי לקרוא את הספר ואני כבר קורא מחדש את צלה של הרוח שקראתי די מזמן. זוהי קריאה מסוג אחר, עכשיו אני מכיר גם את צלה של הרוח וגם את העלילות שקדמו להתרחשויות בהן עוסק הספר. "… שקעתי שוב בסיפור. גיליתי בכתיבה מקצבים ומהלכים שזרמו כמו מוטיבים מוזיקליים, מצלולים והפוגות מפתיעים שלא הבחנתי בהם בקריאה ראשונה." אלו אינן המילים שלי, אלה מחשבותיו של דניאל בקראו באזני קלרה את הספר שכבר קרא בעבר – "צלה של הרוח" שאסף לידיו בבית הקברות לספרים נשכחים [ע' 40].

אין טעם להכנס אל תוך קרבי משחקו של המלאך ברשימה זו, מי שאהב את צלה של הרוח יהנה לקרוא גם ספר זה. אני מניח שאילו יצא משחקו של המלאך ראשון, היו קוראי צלה של הרוח מאוכזבים מספר ההמשך, ככה זה כשהציפיות גבוהות. לשמחתי, טרחו להוריד את ציפיותי.

עכשיו אני מחכה לספר שיחתום את הטרילוגיה, ספר שמתחיל בשנת 1966 ומגיע כמעט עד ימינו. עלילת הספר נרקמת באותם מקומות שהכרנו בספרים הקודמים. גם כאן נפגוש ילד שנשבה בקסמו של ספר מבית הקברות לספרים נשכחים ונמשך אל הבלתי נודע. כן, אין עדיין כזה ספר, זהו הגיג פרטי שלי אבל אופתע אם לא יצא ספר במתכונת זו בקרוב. וכשהוא יצא לאור כולם יתאכזבו ממנו, יאמרו שאיננו ברמה של קודמיו, שהוא ממחזר רעיונות שכבר הכרנו בספרים הקודמים… ויהיה רב מכר. אלה שיקראו אותו ראשון יפנו לקרוא את קודמיו ואלה שיפגשו את הטרילוגיה השלמה יקראו אותה לפי הסדר הכרונולוגי. ואולי שום דבר ממה שאני מלהג כאן פשוט לא יקרה, כי בסופו של דבר, כרגיל, זה רק אני.

ואם זה עדיין לא ברור, כן –
הפקתי הנאה רבה מקריאת משחקו של המלאך – לא פחותה מההנאה שהפקתי מצלה של הרוח.

הנה מפת טיולנו ולצידה רשימת האתרים העיקריים בספר.

כנרת זמורה ביתן – 2010, 542 עמודים
תירגום: מרינה גרוסלרנר.

הנה מספר סקירות וביקורות שלא כולן עולות בקנה אחד עם דעתי. בחלק מהסקירות מתוקצרת גם עלילת הספר:
איימן סיכסק מספר ב'הארץ' על הספר
אינני היחיד שכבר מחכה לספר הבא
עדי ספקטור מביעה את אכזבתה מהספר ב ifeel
גם אורית הראל ממערכת מוטק'ה מאוכזבת
מבחר התייחסויות לספר בסימניה