הפסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר – עכו, ספטמבר 2010

12818188735770[1] הנה מתקרב אלינו חג הסוכות ואיתו שלל הפסטיבלים וכמובן הפסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר המכונה פסטיבל עכו. כבכל שנה, גם השנה בכוונתי לפקוד את הפסטיבל ולראות מספר הצגות תחרות.

בספטמבר 2007 נהניתי מאוד מהפסטיבל, באוקטובר 2008 הפסטיבל לתיאטרון אחר נדחה בגלל שנאת חינם וקיבלנו במקומו פסטיבל שונה לתיאטרון אחר בימים הגשומים של סוף דצמבר. הפסטיבל היה מאורגן כראוי לימים גשומים ונהניתי ממנו מאוד ובמיוחד מהצגה סטירית קברטית מושחזת היטב בשם 'חובבות ציון'. בשנה שעברה הייתה לפסטיבל כרזה מאוד מוצלחת, הרבה יותר קולעת מהכרזה של השנה הנוכחית אך פרט לכך לא נהניתי במיוחד מהחוויה ממספר סיבות.

  • מתחם אירועי החוצות שאנחנו מכירים מזה שנים הפך בשנה שעברה לאתר בניה ולכן אירועי החוצות עברו אל הטיילת שלאורך החוף. ההופעות היו למטה על החוף ואילו הצופים היו אי שם למעלה במפלס הטיילת כך שרק אלה שהצליחו להדחק אל השורה הראשונה ולהשען על המעקה שצופה אל הים זכו לראות את ההופעות. אני התקשיתי מאוד לראות משהו.
  • ביום הראשון שהגעתי לפסטיבל ירד גשם. החזאי אמנם חזה גשם זה אך הפסטיבל לא היה ערוך לגשם כמו בשנה הקודמת ובשלב די מוקדם נאלצנו לנוס רטובים עד לשד עצמותינו וראינו בדרכנו תפאורות ואביזרים של אירועי חוצות נשטפים ומושחתים במטר הסוחף – חבל.
  • לסיבה השלישית אני אחראי אישית. בחירת ההצגות אותן ראיתי לא הייתה מוצלחת במיוחד. בדרך כלל אני מצליח לקלוע אל ההצגות הטובות יותר ובכללן זו שבסיום התחרות תבחר להיות ההצגה הזוכה.בשנה שעברה בחרתי לראות את ההצגות הפחות מוצלחות.

השנה אני זקוק לחוויה מתקנת. 

  • אירועי החוצות חוזרים השנה למתחם החביב עלינו מימים ימימה ואני מניח שנוכל לראותם היטב כמו בשנים עברו אם כי אינני יודע מה בנו במרכז המתחם בשנה שעברה וכיצד זה אמור להשפיע על מבנה האתר כולו.
  • סוכות חל השנה מוקדם מהרגיל כי השנה מעוברת כך שככל הנראה איננו צפויים לגשם בימי הפסטיבל.
  • מה שנותר הוא לבחור בהצגות הנכונות. אינני יכול לצפות לצערי בכל ההצגות וכרגיל אאלץ להסתפק בשלוש מתוך תשע הצגות התחרות. מקור המידע היחיד שיכול לעזור לנו לבחור בהצגות הוא אתר הפסטיבל ובו התיאורים והתקצירים מאורגנים בדפים נפרדים – דף לכל הצגה. במטרה להקל עלי את הבחירה ריכזתי כאן את כל התקצירים ברצף שיהיה לי נח יותר לקריאה. כל תיאור מקושר כמובן למקור ממנו הוא בא.

כבר גיבשתי לעצמי את רשימת העדפות, אני יודע מה ללא ספק אינני מוכן להפסיד ויש לי חששות מסויימים לגבי הצגות אחרות בעלות פוטנציאל להיות מעולות או פלופ שמנסה לחקות הצלחות קודמות. אינני רוצה לטעות שנית ולכן אשמח לקבל התייחסויות, רמזים והצעות בטרם אחליט סופית. הנה רשימת ההצגות והתיאורים.

הבית על שפת האגם – האולם היפה , שעה

12828305034916[1] קברט מוזיקלי לשלוש שחקניות, שלוש בובות, וגבר דמיוני אחד. פעם, לפני שנים לא כל כך רבות, בארץ רחוקה במרכז אירופה, חיו להן שלוש אחיות. ביתם היה בית מתורבת. רקדו בו ואלסים, למדו שפות והתאמנו על שוברט. יום אחד, הבחינו שלוש הילדות בשינויים מדאיגים בעולם שמחוץ לחלונן. וכשאמא לא חזרה הביתה מן השוק, חלפה דאגה קלה בלבן. אך מאחר שהילדות היו נבונות ומחונכות, הן הבינו שמוטב להישאר בבית, ולהמשיך להתאמן בשקט בשקט עד בוא האביב. אז, כמובטח, תפרח נשיותן, ומשאלותיה של אחת בלבד יתגשמו.מופע מהול ברגעי הומור ופחד, על ילדות בשטח הפקר וכוחו העז של הדמיון גם באפלה הגדולה מכול.

שהגענו לקופות גילינו שכל הכרטיסים להצגה 'הבית על שפת האגם' נמכרו מזמן וכך לא זכינו לראות את ההצגה במסגרת הפסטיבל. באיחור של כמחצית השנה ראיתי את ההצגה בתמונע וכתבתי עליה

ההצגה 'הבית על שפת האגם' היא קברט מוסיקלי משעשע – שחקניות, בובות וחפצים משתלבים לפנטזיה אבסורדית שמתרסקת כל פעם מחדש אל קרקע המציאות הקשה.
חוויה מטלטלת.

יוצרת: יעל רסולי
בימוי, כתיבה וגיבוש שפה חזותית:
    מיערה גולדרינג, יעל רסולי
מלחין: נדב ויזל
שותפות ליצירה:
    רינת שטרנברג, עדנה בליליוס
מבצעות:
    רינת שטרנברג, עדנה בליליוס, יעל רסולי
עיצוב בובות: מעיין רזניק

שותפה לבניית בובות ואביזרים: נעה אבנד
עיצוב תפאורה ותלבושות: מורין פרידמן
עיצוב סאונד: ביניה רכס
עיצוב תאורה: אסי גוטסמן
ניהול הפקה: נדיה נבון
עוזרת בימוי: מיכל ואעקנין
ייעוץ אמנותי: יעל ענבר
הפקה הזירה: הבין תחומית

על החיים ועל המוות – אבירים ד' , שעה ורבע

12824809759024[1] מה קורה לנו אחרי שאנו מתים? האיום והפחד מרחפים מעלינו תמיד, מהווים תזכורת למותו של כל אחד מאיתנו, ושל היקרים לנו. השאלה נותרת נצחית ולא פתורה, עם אינסוף תשובות, אמונות, ויכוחים ורעיונות, החל מגן עדן וגיהנום, וכלה בתחיית המתים, העולם הבא או גלגול נשמות. תיאטרון ארמא, המציין עשרים שנות פעילות, יוצר ממד תיאטרלי-ויזואלי של אפשרויות, תוך התבוננות בהיבטים תרבותיים ודתיים מגוונים, ומזמין את הקהל למסע פנטסטי אל עבר הלא נודע…

 

רעיון, כתיבה ובימוי: ליסה ג'יקובסון
מוזיקה מקורית: דוד עדה
פיתוח תהליך עבודת שחקן: גיל בכר
יוצרים ומבצעים:
    מיכל גיל, רננה לוטם-אופיר,
    אילת מלמד, אורן קדוש,
    ליסה ג'יקובסון, גיל בכר

יצירת בובות זקנים והנחיית הפעלה: שמואל שוחט
וידיאו ארט: אסנת עילם
עיצוב תאורה: ניב זוהר-הורוביץ
עיצוב במה, תלבושות ואביזרים: תיאטרון ארמא
הפקה בית ארמא לתיאטרון ואמנויות הבמה בעין הוד

תשובה למכתב שאבי מעולם לא כתב לי – אבירים א' וב' , שעה

12824814313426[1] במלאת מאה שנה להולדת אביו, שנפטר כשהיה בן שש, יוצא מרקוס למסע בעקבות הזיכרון. המסע חושף מציאות מורכבת של אב המצוי במרדף בלתי פוסק אחר הצדק המוחלט, ושל בן בחיפוש בלתי מתפשר אחר האבא האידיאלי. שיתוף פעולה חד פעמי של יוצרים מישראל ומאוסטריה, המשלבים טכניקות וסגנונות תיאטרון במפגש ראשוני על בימת עכו.

כתיבה ובימוי: מרקוס קופפרבלום, פבלו אריאל
משחק: אפרת הדני, פבלו אריאל, מרקוס קופפרבלום
מוזיקה מקורית: רנלד דפתרגום לעברית רועי רשקס
תלבושות: אינגריד ליבזדר
עיצוב בובות: אפרת הדני
מפיק בפועל: גל יונגמן
הפקה: תיאטרון רב תרבותי הגליל

פלופנבאך וצופנהיים – חינוך מחדש – קריפטה , שעה וחצי

imageפסטיבל עכו גאה לארח את הקונגרס הראשון לחינוך והטמעת ערכים מטעם הממשלה הפדרלית של גרמאוסטשטורמקאמפ. המשלחת מחפשת אתכם, אזרחי מדינת ישראל, כדי לייסד תוכנית לאומית חדשה! יחד נבנה חברה טובה יותר שתקיים עולם טוב יותר, חברת מופת, כזו שמורכבת מאנשי מופת! משלחת השגרירים בראשות פלופנבאך וצופנהיים תמצא, תאגד ותלכד מצטיינים! אלה יובילו חזון חינוכי חדש, כזה שיאפשר לכל אחד ואחת מכם לקחת חלק פעיל בהחזרת הסדר לעולמו הפרטי, לסביבה ולמוסדותיה. שינוי אמיתי משמעותו תיקון הפרט, יצירתו של אדם חדש, על-אדם, בתהליך של חינוך מחדש.

רעיון ובימוי: ערן טובול
מוזיקה: אהוד ורדי
שחקנים יוצרים:
    עידו יונה, עדי רביד,
    קארין סרויה, גל ישראלי,
    ארז דסקל

סצנוגרפיה: יערה צדוק
גרפיקה: אורן קדוש
עיצוב תאורה: מיכאל אליעזר
מנהלת הפקה: ענת גפני 
תנועה: רונה זורלא 
מנהלת להקת קולות בתנועה: אילנה טובים

המתחזה – מדרגות , שעה

12824836712091[1] בערב יום העצמאות ה-62, מופיע בביתה של מלצרית צעירה אלמוני המציג עצמו כבנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, ומבקש ממנה מחסה בטענה שרודפים אחריו. המפגש מוליד שרשרת של אי הבנות אבסורדיות כאשר הרצל מנסה להבין כיצד הוגשם חזונו הציוני. האם האלמוני הוא מתחזה, או שמא זהו באמת הרצל שקפץ לביקור מתוך ההיסטוריה בעזרת ידידו זיגמונד פרויד? האם המפגש עם המלצרית ישנה את תפישת עולמו? ומה יעשה החבר של המלצרית כשיתפוס אותה חבוקה בזרועותיו של האיש בעל הזקן?

כתיבה ובימוי: רוני סיני
מוזיקה: איסר שולמן
שחקנים:
    יינון שאזו,
    שמרית אביקסיס,
    דניאל שפירא

עיצוב תפאורה: יעל פינקוס
עיצוב תלבושות: יעל פינקוס, ניצה דשא
עיצוב תאורה: שחר ורכזון
מנהל הצגה: שי סקיבה
הפקה: האינקובטור, אריק עשת

השולחן המשפחתי – חצר אבירים 9 , שלוש שעות

12824803725083[3] אירוע תיאטרון שתחילתו בנפרד וסופו בשבת אחים גם יחד. בחלק הראשון יובלו שמונה קבוצות קהל בו בזמן במסלולים שונים ברחבי עכו העתיקה; בחלק השני יגיעו כולם אל רחבה גדולה, שם יסבו יחד סביב שולחן אוכל גדול. הזדמנות מיוחדת לאמני מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי להתכנס עם קהל האורחים ולציין עשר שנות יצירה משותפת.

נוצר על ידי חברי השולחן המשפחתי המשתתפים באירוע (על פי סדר הא"ב):

נתי אורנן, גוסטבו בוסטמנטה, שירי ג'ורנו, ירון גושן, קלאודיה דוליצ'י, פבלו זלצמן, ליטו זילברשטיין, אדווה לוי-גושן, איזבלה מלינרץ, דוד מעיין, דיצה משולם, ברק נחשול, פביאן פיטוסי, נטע פלוצקי, בר פסח, אלן קוג'ינסקי, אנגליקה קיסר-מעיין, מגדלנה קליין, פיראס רובי, רבעאה רובי-מורקוס, שמחה שמשון, קארין שטאנג, מילה שמואל, נטלי תורג'מן

קונספט, בימוי ועיצוב: דוד מעיין
במאי משנה: פבלו זלצמן
מוזיקה: אידה קלרובה
דרמטורגיה: אנגליקה קיסר-מעיין
הדרכת צוות אמנותי:
    נטע פלוצקי, אנגליקה קיסר-מעיין
עיצוב תאורה: יוסי יודפת

מוזיקאים:
    תומס קאקו, גוסטבו בוסטמנטה,
    ליטו זילברשטיין, פיראס רובי, דוד מעיין
שירה: אנגליקה קיסר-מעיין
ריקודים מקודשים: נטלי תורג'מן
עוזרת בימוי: דיצה משולם
הפקה: שרית יה

משורה משחרר רק המוות – דיוואן , חמישים דקות

12824837101067[1]יחן (סמ"ר) אוהב את חיננית. חיננית (טוראית) אוהבת את ריחן. שניהם אוהבים את תפקידם. מנוחה שצ'גדנסק (76) אוהבת את יוסי (17.5), הנכד שלה.
יוסי ("עברתי יום סיירות, מחכה בקוצר רוח לראות מה הלאה") מאוהב בצה"ל.
אז אם יש כל כך הרבה אהבה באוויר, למה זה נגמר כל כך רע?
קומדיה חוּמה, לכל האומה, על זוג חיילים שבאים לגייס קשישה.
הצגה שבדרכה לחשוף את הצחנה, לא תהסס גם לחבוט (קצת) בזקנה.

מחזאית: נטלי כהן וקסברג
במאי: ג'ייסון דנינו הולט
מוזיקה מקורית: גל לב
שחקנים: בהט קלצ'י, איתי זבולון, גאיה שליט"א כ"ץ, רועי גוראי  מעצבת חלל ותלבושות: גאיה שליט"א כ"ץ
מעצבת תאורה: עדי שימרוני
מפיק: מור שלומוביץ

שואה – לייט – אמפי , שעה

12828209996597[1] מפגש עם העולם החדש. הזמנה חגיגית להשיל מעלינו את כל התעוקה הארכאית של חרדה קיומית קטנונית ושל סכסוכי גבולות פרובינציאליים, ולזרום אל האור. הזדמנות חד פעמית לפגוש על במה אחת את נביאי העידן החדש, הבריא והקליל, בליווי מוזיקה, ריקודים וכיבוד קל.

מאת: רובי אדלמן
משתתפים: סשה אנגל, רעות ויינברגר, ריאנון ניומן
הפקה: מחול שלם – בית עכשווי למחול
הפקה בפועל: דודי שץ

25 – אבירים ג' , שעה

12824812248484[1] סיפור התבגרותם של שלושה ילדי מושב נידח בדרום הארץ הידוע במקרי המוות המטרידים שאירעו בו. הילדים חווים אהבות ואכזבות, מגלים את מיניותם ומעמידים את חברותם למבחן. דרך משחקי ילדות, השלושה משחזרים את ההיסטוריה של המושב, מביימים עצמם ב-24 מקרי המוות, ומובילים למקרה ה-25. באמצעים מינימליסטיים, השחקנים משמשים תפאורה חיה, נעים בחלל ובין התפקידים שהקצו לעצמם במסגרת הצגת מקרי המוות, ושוזרים את סיפור המושב בסיפור התבגרותם.

כתיבה: מאור זגורי
בימוי: מאור זגורי ומירי לזר
כוריאוגרפיה ועריכה מוסיקלית: מירי לזר
תפאורה ותלבושות: שני טור

משתתפים: נגה שחר, ליאור חסון, דניאל סבג
עוזרת במאי: אביגיל מזרחי

כל ההצגות חדשות ומדובר בתיאטרון ניסיוני ומיוחד ולכן קצת יותר קשה לבחור בהצגות לצפיה רק על סמך מידע מועט זה ובכל זאת עד השנה שעברה הצלחתי לבחור בהצגות טובות וראויות שהקנו לי חוויה מעניינת ומספקת. אשמח מאוד לקבל הצעות.

להתראות בפסטיבל.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליבי  On 12 בספטמבר 2010 at 01:08

    לו הצטרכתי לבחור שלוש הצגות (מה שסביר שיקרה), הייתי הולכת על "הבית על שפת האגם", "על החיים ועל המוות" ו-"פלופנבאך וצופנהיים – חינוך מחדש". הסיבה שלא בחרתי בהפקה של מאור זגורי היא, שהוא כזה בולדוזר, שאני מאמינה שעוד אראה את ההצגה הזאת בתל-אביב. מהיכרותי עם הפסטיבל, דודי מעיין ינצח בתחרות. אני לא רוצה לראות את ההצגה שלו, ואין לי סיבה טובה למה. זה סתם נראה לי מסוג הדברים שיביכו אותי, כי אדרש להשתתפות פעילה, ולא בא לי.

    אהבתי

    • יוסי רן  On 12 בספטמבר 2010 at 01:24

      נראה לי שה'אירוע' של דודי מעיין הוא הרבה יותר "אחר" מ"תיאטרון". אני יודע שזה פסטיבל של "תיאטרון אחר" אבל אם אני מבין את התיאור זה עוד טיול היסטורי פולקלוריסטי עם ארוחה מלווה בהופעת זמר ומחול ייחודית לזמן ולמקום… בדיוק מה שקורה כמעט בכל אתר תיירות ימי הביניים באירופה. אופתע לגלות שזה משהו אחר עם קונספט שונה וייחודי. בכל מקרה לא הייתה לי שום כוונה להשתתף באירוע מעין זה.
      בחירתי הגולמית דומה לבחירתך אך גם 'תשובה למכתב שאבי מעולם לא כתב לי' ו'המִתְחַזֶּה' עוררו את סקרנותי.

      אהבתי

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: