אלטנוילנד [הרצל]

עטיפת הספר המקוריבשנה השניה של המאה העשרים פרסם תיאודור הרצל את הספר 'אלטנוילנד' Altneuland בלייפציג בשפה הגרמנית, כשבשערו כתוב שהוא רומן ובהמשך כתוב Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen – "אם תרצו אין זו אגדה". כלומר, הספר אמור להיות רומן, אבל כותבו מודע לכך שהוא בעצם אגדה ולכן טורח לציין את ה"אם תרצו".

לפני שלוש שנים, בעקבות קריאת הספר נוילנד מאת אשכול נבו, עלה בדעתי שמעולם לא קראתי את אלטנוילנד של הרצל. כנראה משום שבמסכת טפטופי הציונות בילדותי – בבית, בבית הספר על שם נורדאו ובגימנסיה על שם הרצל – נתפס בתודעתי הספר כמסה פוליטית רעיונית בלבד ולא חשבתי עליו כעל רומן שיכול להיות ספר קריאה מעניין.

עטיפת הספר אלטנוילנד בהוצאת בבל

במהלך טיול ברחוב המייסדים בזכרון יעקב, המוכר יותר בכינויו "דרך היין", התגלגלה השיחה אל נוילנד ואל אלטנוילנד. החלטתי שהגיע הזמן לקרוא את הספר. מצאתי את הספר בסיפריה הציבורית במדפי הספרים שמקוטלגים על פי שם המחבר באות הא – 'הרצל'. זה לא היה העותק שחיפשתי. ביקשתי את מהדורת 'עם הספר' שמכילה גם את הספר 'מדינת היהודים'. הקטלוג הראה שספר זה איננו במדור ספרות יפה כיאה ל"רומן" אלא במדור של ספרי עיון. הסיפריה עמדה להסגר אז לקחתי את שני העותקים – לבדוק איזה תרגום נח לי יותר לקריאה. בבית גיליתי ששני הספרים מכילים את תרגום מרים קראוס. מאוחר יותר גיליתי את הספר 'תל-אביב' מאת בנימין זאב הרצל בתרגום נחום סוקולוב בפרוייקט בן יהודה.

בהקדמה למהדורת 'עם הספר' מסופר שמשנודע להרצל על תרומת הספר 'אוהל הדוד תום' לגיוס דעת הקהל נגד העבדות, החליט לכתוב את החזון שלו במסווה של רומן. ובכן, ה"רומן" מתחיל כסיפור על ד"ר פרידריך לבנברג – צעיר יהודי משכיל ומובטל החי בוינה. משמתברר לפרידריך שאין סיכוי שאהובתו תנשא לאדם ממעמדו הוא מואס בחייו. הסיפור משתלשל כרומן שעשוי להיות בהחלט מעניין. התרגום החדש של מרים קראוס מדבר בשפת ימינו והספר קל מאוד לקריאה. אני שועט במהירות בין דפי הספר ומגיע אל החלק השני. כאן אנו קופצים עשרים שנים קדימה ישירות לחיפה של 1923, כלומר – מכאן זהו בעצם ספר עתידני. האנשים קשי היום שפגשנו בחלק הראשון בוינה כבר נמצאים בחיפה בבתים חדשים מפוארים וגבוהים מוקפים גנים שטופי אור. הריהוט בסגנון אנגלי מעודן, הנברשות עשויות עם גבישי זכוכית וזהב. הכל חשמלי – הרכבל של חיפה, הרכבות, המכוניות, הספינות… יש חשמל בשפע. מתחת לרחובות יש חלל שמיועד לקלוט כבלים וצינורות גז מים וביוב שמתחברים לכל בית בכניסה תת קרקעית. מכאן והלאה הכל טוב ויפה, כולם מאושרים, המצב הכלכלי של כולם יציב ובטוח ועתיד ורוד מצפה לכולם באופק. המארח, איש 'החברה החדשה', מסביר ש"חברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם זה הכל מבחינתנו". הוא מספר ש"בחברה החדשה שלנו לנשים יש שוויון זכויות מלא". במהלך ההסברים הוא שואל אם יעדיפו תיאטרון או קונצרט – שהרי זה מובן מאליו שבכל ערב יש בחיפה מבחר אירועי תרבות מהארץ ומהעולם. אני נזכר שבפתיחת הספר כתוב "אם תרצו אין זו אגדה". בזמן הקריאה הכל נראה כאגדה ללא ספק. ההתניה ב"אם תרצו" שייכת במושגי הרצל לעתיד, אך אני חי בחיפה בעתידו של אותו עתיד ואני כבר יודע איזה חלק איננו אגדה ואיזה נותר אגדה.

החלק השלישי קרוי 'הארץ פורחת' ובו מתיירים גיבורינו את הארץ בכבישים שלצידם נסללו שבילים לאופניים. הם רואים את החקלאות המפותחת ואת החקלאים המאושרים מטפחים את הארץ באמצעות כלים חקלאיים משוכללים וחדישים וכמובן – כולם חשמליים. החשמל נשפך כמים, וגם מים לא חסרים – הסברים לכך יגיעו בהמשך הספר. בינתיים המארחים מסבירים כיצד פועלת השיטה הכלכלית שלהם ומציינים בין השאר ש "תודה לאל, כבר אין אנטישמים בעולם, ברוך השם" … "כשהרוב היהודי בפלשתינה גילה יחס סובלני כלפי בני המיעוטים בארצם, זכו גם שאר היהודים ליחס דומה בתפוצות". להזכירכם – השנה 1923 – בין מלחמות העולם שעל שתיהן לא ידע הרצל כשכתב את הספר.

בפרקים הבאים אנחנו שומעים מתוך פטיפון את ג'ו לוי – מנכ"ל 'החברה החדשה' – מספר לנו על הפרחת ארץ הביצות תוך פחות מעשרים שנה על ידי עולים יהודים שהגיעו לארץ לאורך השנים. הסיפור מסופר בלשון עבר והוא עמוס לעייפה בשמות תואר שמפליגים בשבחי מפעלי 'החברה החדשה'. הוא מספר על איסוף חכמי העולם למסע תענוגות שבו התנהלו 'השיחות האפלטוניות החדשות' והדיונים שאמורים להפרות את 'החברה החדשה' בנושאים כמו: "יצירת קהילה מודרנית באמת, חינוך באמצעות אמנות, רפורמה קרקעית, אירגון מדיניות הרווחה, דאגה לעובדים, תפקיד האשה בחברה המתוקנת, פיתוח טכנולוגיה, מחקר וביצוע". אני קורא וחושב כמה חסרות לנו כל אותן תובנות שנהגו באותה ספינת חכמים מחזונו של הרצל.

חלק זה – תרצו או לא תרצו – נשמע ממש כמו נאום בחירות. בדיעבד נגלה שאכן היה זה נאום בחירות. בשלב זה הספר מתחיל להיות מעט מעיק, כבר תפסתי את הרעיון, הכל טוב עד כדי חנק מתיקות סכרינית. אמנם יש מתנגדים ויוזמה אופוזיציונית, אך זו מופרכת בנקל על-ידי 'החברה החדשה'. הסיפורים מתובלים במטבעות לשון מאדירות למכביר כדוגמת: "… מרהיבים ביופיים", "…חזקים ובריאים להפליא", "…שפע שלא היה כדוגמתו", "… יבולים עשירים מאין כמוהם", "…חוללה נפלאות", "…לרווחת הכלל", "…ארץ מבורכת כבימי קדם!", "…הוארה ונשטפה ביופי נשגב", "…היכה אותם בתדהמה", "…כל-כך מקסים". כל הציטוטים מועתקים מעמוד אחד [מס. 185]. באחד העמודים הבאים מוזכרת הרכבת החשמלית העירונית של ירושלים ואני חושב לעצמי שאכן החזון התגשם, אך זה קרה כמאה שנים מאוחר מהמתואר בספר.

הספר הוא אכן רומן, יש בו גם סיפורים על יחסים בין אישיים, על אהבות ואכזבות, על יחסי ילדים ומבוגרים וכן על מחלות שמדירות שינה מעיני אלה שדואגים ליקיריהם. ובכל זאת, המעטפת איננה מצליחה לרכך את המניפסט ואת הרושם העז שככלות הכל מדובר באגדה. ב'אחרית דבר' משלים המחבר את המילים שפתחו את הספר "…אבל אם לא תרצו, כול מה שסיפרתי לכם הוא אגדה – וישאר אגדה.".

במבט לאחור, אין ספק שהרעיון הגולמי אכן התממש ומדינת היהודים קמה לתפארת, אך מרבית הרעיונות נותרו בגדר אגדה. אני מקווה שביום מן הימים נזכה לראות את החזון החברתי המתואר בספר מתגשם.

אז מה? – לקרוא או לא לקרוא?

אם חשקה נפשכם ברומן, קיימים הרבה מאוד רומנים מעניינים מאלטנוילנד. אם ברצונכם לקרוא אגדה, יש רבות יפות ממנה. זה לא בדיוק רומן ולא בדיוק אגדה, זהו חזון שלאורו אנו חיים בימינו אלה בין אם נרצה ובין אם לא. החזון אולי לא התממש במלואו אך הוא מציג מציאות שאליה כדאי לנו לשאוף.

כן! אני ממליץ לקרוא את אלטנוילנד, לא בגלל גדולתו הספרותית אלא בגלל החזון.

הספר יצא במספר תרגומים לעברית. אני קראתי את החדש שבהם, זה שבו קרבה מרים קראוס את השפה לזו שבה אנו משתמשים היום. הצצתי גם בספר 'תל-אביב' מאת בנימין זאב הרצל בתרגום נחום סוקולוב בפרוייקט בן יהודה. תרגום זה ארכאי מעט, רחוק מאוד מהשפה שאנו מדברים היום ובכל זאת בהיר ונח לקריאה. התרגום מצוי ברשת ולכן נגיש יותר למכשירים אלקטרוניים, חינם וכמעט ללא מאמץ. אני, על כל פנים, עדיין מעדיף את מגע ואת ריח הנייר.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: