תיקון ליל שבועות בחיפה -"בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי-אוֹהֵב אֲדָמָה, הָיָה" [תשע"ה 2011]

עוד שנה חלפה ושוב אנחנו מתכנסים ברחבת הסינמטק לקריאת מגילת רות ובעקבותיה אירועי תיקון ליל שבועות. לפני שנתיים היה ה"תיקון" בנושא אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי – הכל על אהבה סביב מגילת רות ובכלל, נושא שבהחלט עורר ציפיות ועמד בהן. בשנה שעברה היה הנושא וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר – על גרים וזרים במגילת רות ובימינו, עוד נושא מעורר ציפיות ומרתק. השנה הנושא הוא בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי-אוֹהֵב אֲדָמָה, הָיָה – לא כל כך ברור למה לצפות. בנוסף לכך, המלה אדמה טעונה בימינו במטענים מסוגים שאינני משוכנע שברצוני להתעמת אתם דווקא בליל ההכנה לקבלת התורה. תוכנית האירוע מפרטת את האירועים אך הפירוט רק מעמיק את החידה.

השעה 21:30, ברכות כמקובל ואחריהן שני שחקנים קוראים את מגילת רות. נראה לי שכמות הקהל ברחבה פחותה משהייתה בשנים הקודמות, מה שברור יותר לעין הוא גיל הנוכחים, מספר בני הנוער והצעירים זעום מאוד ביחס לעבר, האם הנושא הרתיע אותם? – אינני יודע.

בכל פלח זמן מתקיימים ארבעה אירועים במקביל, אני בחרתי לפתוח בהרצאתו של הסופר אמיר גוטפרוינד "ראי אדמה" על עצמנו ועל האדמה שעליה אנחנו עומדים. אולם רפפורט מלא, יש בו הרבה יותר אנשים ממה שראינו במהלך קריאת המגילה אך חתך הגילאים נותר גבוה. אמיר גוטפרוינד הכין יותר סיפורים ושירים משניתן לדחוס בזמן שהוקצה לו, הוא מצטט משירי אסתר ראב, יהודה עמיחי ואחרים ובוחן את התיחסותם אל האדמה. הוא מערבב את סיפורו האישי והקשר המשפחתי שלו אל האדמה עם ציטוטים מהספרות והשירה. אנחנו רגילים להתייחס לאמא אדמה, אחד הדברים המעניינים שהוא מעלה הוא ההתייחסות אל האדמה לא רק כאל אם אלא גם כאל בת זוג. חִשבו על זה: כלב – כלבה; חתול – חתולה; סוס – סוסה; אדם – אדמה, מכאן שאדמה היא הנקבה של אדם, בת זוג שמתארסים עמה כפי שכתב אלכסנדר פן.

אמיר גוטפרוינד מספר לנו על כל מיני ממצאים שמצא בחיפושיו בגוגל בענייני אדמה. היום כשסופר מכין חומר להרצאה המקורות שלו באים מגוגל, פעם הלכנו לספריה – זוכרים? אז מגוגל הוא מביא לנו את סיפורו של אהרון אהרונסון ראש מחתרת ניל"י שגילה את אם החיטה תגלית בעלת ערך עולמי שמחזירה אותנו אל סיפור האדמה וליקוט השיבולים במגילת רות. סיפור מאוד מעניין על התגלגלות החקלאות מכל מיני זני בר לא יעילים לעיבוד כמו אם החיטה ותירס הבר אל צאצאיהם שאנחנו מגדלים היום. החקלאות בעצם איננה טבעית אלא הולכת נגד הטבע לטובת האדם וגם לטובת האדמה שמסוגלת להניב הרבה יותר תוצרת. לא אספר כאן את כל מה שסיפר לנו הסופר, התערבבו בדבריו הרבה סיפורים שלא את כולם אני זוכר.

שני דברים קסמו לי במיוחד – לפני זמן מה טייל אמיר גוטפרוינד עם ילדיו במכתש ירוחם, זה עם האדמה הצבעונית. הילדים התפלשו באדמה ומרחו אותה על כל גופם. הסופר מספר לנו בעיניים בורקות איך הצטרף אליהם, מרח את האדמה על פניו והרגיש את חושניות האדמה. "אני ממליץ לכולם להתנסות בזה – להתמרח באדמה". הוא חוזר מספר פעמים לאורך ההרצאה על ההמלצה הזו, צריך לנסות, מוזר – קשה לי להאמין שגם אני אוהב את זה אבל, לך דע. השיר שמבטא את חושניות האדמה יותר מכל הוא השיר המופלא את תלכי בשדה מאת לאה גולדברג, שיר שדשתי כאן מספר פעמים, בין השאר ברשימה מהשנה שעברה על תיקון ליל שבועות בחיפה בסימן וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר. אמיר גוטפרוינד חולק אתנו עוד מספר סיפורים מאוד אישיים שקשורים לאדמה. למרות שהוא מספר הכל על הבמה בנוכחות קהל רב, אינני חש בנוח לחלוק את סיפוריו כאן. הרצאה מאוד מעניינת ואני משוכנע שאילו ניתן לו יכול היה להמשיך ולהפליג איתנו בסיפורים עד הבוקר. הזמן תם. הוא מסיים בציטוט משיר של יהודה עמיחי, אני מוקסם באותו רגע אך מגודש האירועים בהמשך הערב אינני זוכר כבר מה היה הציטוט.

האירוע הבא יתחיל ב 23:45. שוב יש ארבעה מושבים מקבילים, אני נצמד היום אל הסופרים והולך להרצאת אשכול נבו – "אדם, מקום, פעפוע" על כמה מספריו ובעיקר על נוילנד שיוצא בימים אלה לחנויות. אשכול נבו מתייחס לאדמה במובן מקום התרחשות ולא במובן החושני, משפחתי, שירי שהעביר לנו קודמו. אני עדיין מנסה להזכר בציטוט האחרון שקרא לנו אמיר גוטפרוינד וכדי לא לפספס דברים גם בהרצאה זו אני שולף פנקס ורושם לעצמי תזכורות. אנחנו עורכים סיור לאורך המקומות במגילת רות ורואים כיצד המקום משפיע על הסיפור ומכאן עובר אשכול נבו לספר כיצד בחר מקומות לספריו ואיך שינתה בחירת המקום את התכנים. אשכול נבו כסופר, קנאי למקום אליו מתייחסים סיפוריו.

לדוגמא, בספר הילדים המאוייר אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה מוזכר שאוסטרליה רחוקה מחיפה. המילה חיפה מוזכרת רק פעם אחת בספר. כשהמאייר הביא את האיורים הסתבר שהוא צייר את גבעתיים, הרבה ציורים. ההוצאה לאור ניסתה לשכנע את הסופר להחליף את המילה חיפה בגבעתיים כי זה הרבה יותר זול מאשר להכין סט איורים חדש. הסופר התעקש – הסיפור מתייחס לחיפה. סיפור מעניין נוסף יש לו על הספר ארבעה בתים וגעגוע, הספר מתרחש במעוז ציון הלא היא הקסטל בדרך לירושלים מקום אליו יש לסופר געגוע פרטי. לצורך כתיבת הספר הלך אשכול נבו לתור את המקום וגילה כל מיני דברים שלא התייחס אליהם בילדותו. הגילויים החדשים בסופו של דבר התערבו בתוכן הספר ואף שינו אותו. גם בספר משאלה אחת ימינה הייתה התערבות מערכתית מוזרה. הסיפור מתרחש בנסיעות בכביש 2 המחבר את תל-אביב וחיפה. הסופר קורא מהספר תיאור של אחת הנסיעות והתיאור כל-כך מוחשי שאני מרגיש כאילו הייתי איתו במכונית. לימים עיבדו את הספר לסדרת טלוויזיה אך עבודת העיבוד נתקעה מסיבות תקציביות. הגורם המממן, קרן ירושלמית כלשהי, הציע להגדיל את המימון אם הסיפור יועתק מחיפה לירושלים. זה לא קרה.

מגיעים לדבר על הספר נוילנד. גם אשכול נבו פותח בציטוט של יהודה עמיחי "בני אדם רק בנסעם נפתחים". השם נוילנד מיתרגם במוחי לארץ חדשה ומרגע זה מנגן בראשי ברקע השיר של שלמה ארצי ששמענו שלשום בקיסריה. הספר מתרחש במספר מקומות, אחד מהם הוא ברלין – מקום שמביא איתו מטען רגשי. אשכול נבו קורא בפנינו קטע על קונצרט של כליזמרים בכנסיה בברלין והתיאור ממש מקפיץ אותי אל תוך אותה כנסיה, אני רואה את האירוע וממקם אותו בדימיוני בכנסיה ברלינאית שאני מכיר. הסופר ממשיך בקריאה ואני כבר רוצה לקרוא את הספר. בהמשך העלילה נודדת לדרום אמריקה ולדברי אשכול נבו המקום שבחרת מפעפע אל הסיפור ומלמד אותך דברים שלא תכננת מלכתחילה. עולה השאלה האם סופר יכול לכתוב על מקום שלא היה בו מעולם. אני מייד חושב על שייקספיר שכתב על מקומות רחוקים מבלי לצאת מגבולות ארצו. אשכול נבו הגיע למסקנה שלמרות שכבר למד להכיר את המקום היטב ממפות גוגל עליו לנסוע אל העיירה הנידחת בארגנטינה. המקום השלישי בספר איננו מקום אלא אוטופיה. משמעות המילה אוטופיה היא לא-מקום. להדגמת אוטופיה קורא לנו הסופר מאלטנוילנד של הרצל. כן, יש משהו בשם הספר נוילנד שנגזר מספרו של הרצל. צריך לקרוא את זה, נשמע מסקרן ומרתק. בשיחת מסדרון אני חולק עם אשכול נבו את מחשבתי על שייקספיר שכתב על מקומות רחוקים שלא הכיר ומייד הוא מזכיר לי שגם קארל מאי כתב על וינטו ויד-הנפץ הרבה לפני שביקר בצפון אמריקה. "אני" אומר אשכול נבו "הרגשתי שאני חייב להכיר את המקום".

השעה כבר מאוחרת ואני עייף למדי. בשעה 01:15 מתחיל הסבב הבא ואינני מוצא משהו שקוסם לי במידה שתכריע את עייפותי. אני מחליט לוותר וללכת לישון כאשר מודיעים לנו בהתנצלות שבגלל בעייה טכנית יוחלף אחד האירועים בסרט לאה גולדברג בחמישה בתים. זהו זה, אני נשאר, על לאה גולדברג אינני מוותר גם כשאני עייף מאוד.

על רקע פתיחת הסרט שרה הזמרת קרולינה את מכורה שלי, שירה נקיה, עירומה מליווי. הסרט מטייל לאורך קורות חייה של המשוררת מלידתה בקובנה דרך מוראות המלחמה באירופה לארץ ישראל. הסרט משובץ לכל אורכו בשיריה מושרים בפי קרולינה, כמעט תמיד א-קפלה  – ללא ליווי. אנו הולכים עם סיפורי מכריה של לאה גולדברג בנתיבי עבודתה היצירתית והאקדמית, נחשפים ליחסיה המתוחים עם אברהם שלונסקי שמתייחס לשירתה האישית כבלתי ראויה בימים בהם כל המשוררים הנחשבים הם גברים שכותבים שירה לאומית. עוברים על אהבותיה

בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ,
וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי,
בָּאתָ כַּלַּיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

חווים את אכזבותיה, שומעים על האם שהמשיכה לטפל בה כל ימיה עד לסיום הסרט בשיר אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה בביצוע חם, רגיש וחושני של חוה אלברשטיין הבוגרת בליווי גיטרה. ביצוע שונה לחלוטין מהישן והמוכר ולדעתי הטוב מכולם. לצערי לא הצלחתי, בינתיים, לאתר את הסרט או לפחות את הביצוע לשיר זה מתוכו. במהלך הסרט אני כבר "מנקר" קלות. הסרט הסתיים. עוד מעט יעלה מוש בן-ארי להופיע. אמיר גוטפרוינד הזכיר בהרצאתו שאנחנו מתקינים את עצמנו בלילה ללא שינה משום שהעם לא התעורר בזמן לקבלת תורה. אני כבר מותקן כהלכה וממילא לא נקבל מחר את התורה מחדש כך שלמרות שאפשר לקום מחר מתי שארצה מגיע לי כבר ללכת לישון. סליחה מוש בן-ארי, נפגש בפעם אחרת.

התיקון שלי הסתיים – ליל מנוחה.